עינב נ' מרציאנו ואח'

1.התובעת היתה במועדים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים של רכב מ"ר 43-755-17.

2.נתבע 1, היה במועדים הרלוונטיים לתביעה, הנהג של רכב מ"ר 91-236-50. נתבעת 2 ביטחה רכב זה.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 14.12.16, נסע רכב התובעת בנתיבו כדין. לפתע, אשה פתחה את הדלת הקדמית שליד הנהג, ברכב הנתבעים, ללא נקיטת אמצעי זהירות ומבלי שבדקה כי הכביש פנוי, ופגעה ברכב התובעת בחלקו האחורי. רכב הנתבעת חנה במקום אסור בעת אירוע התאונה.

4.הנתבעים בכתב הגנתם טענו כי רכבם עמד בעצירה מוחלטת בחנייה, כאשר דלת רכבו פתוחה. לפתח הגיח רכב התובעת בחוסר זהירות ומבלי ששם ליבו למתרחש בכביש, ופגע בדלת רכב הנתבעים. הנזק שנגרם לתובעת נמוך מזה הנתבע.

5.התובעת, הגב' אביבה עינב, בעדותה הראשית, העידה כי היא חנתה במתחם ירקונים. כשנכנסה לרכבה ראתה את רכב הנתבעים חונה בחניה לא מוסדרת על כביש חד סטרי בעל שני מסלולים. כשיצאה מהחניה, התיישרה והמשיכה לנסוע. אחרי שעברה שמעה רעש בדלת האחורית ועצרה. היא ראתה שהדלת של רכב הנתבעים פתוחה. הם טענו שהדלת של רכבם היתה פתוחה. היא עברה כמעט את כל רכב הנתבעים והפגיעה היתה בדלת האחורית.

6.בחקירתה הנגדית השיבה כי כשעברה את רכב הנתבעים הדלת לא היתה פתוחה. היא ראתה את נהגת הנתבעים לפני המנוע של רכב הנתבעים והיא עברה רכב זה. העדה שוללת את טענת הנתבעת כי היתה בין דלת רכבה לבין הרכב כשהדלת פתוחה. אם אמנם כך היה הדבר הנתבעת היתה נפגעת.

7.מטעם הנתבעת העידה הגב' הודיה מרציאנו, בעדותה הראשית, העידה כי בעלה חנה בצד שמאל צמוד למכוניות שחונות שם מצד שמאל. היא ניגשה לדלת הקדמית מצד ימין כדי להוציא כרטיס אשראי מהתיק. במושב הקדמי ישבה ילדתה בסל-קל. היא ראתה שאין רכב קרוב אליה לדלת ופתחה בזהירות את הדלת. היא נכנסה לרכבה והצמידה אליה את הדלת. פתאום הרגישה בהדף של הרכב הפוגע. כשהחלה להתרומם רכב התובעת המשיך בנסיעה. הדלת הגנה עליה שלא תפגע.

8.בחקירתה הנגדית העידה כי אמנם חנו במקום אסור כי היה גשום והיו צריכים רק לשלם. העדה מאשרת כי חנו על נתיב נסיעה, אך מוסיפה כי היה די מקום לכל רכב לנסוע. היא עמדה מספר שניות עם דלת פתוחה. היא ראתה את הרכב השני שנסע באיטיות, היא ראתה את הרכב השני ממרחק של 8-10 מטרים.

9.בעלה של העדה, מר דן מרציאנו בעדותו חזר על גרסת אשתו כי היא פתחה את הדלת והיתה צמודה לדלת ואז אירעה הפגיעה.

10.בחקירתו הנגדית השיב כי ישב במכוניתו והתעסק עם הילדה. אין לו הסבר מדוע רכב התובעת לא נפגע בחזית אלא בדלת האחורית.

11.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהן ולאחר ששמעתי את עדויות העדים, מצאתי כי עדות התובעת היתה קוהרנטית והגיונית. אם הייתי מקבל את גרסת הנתבעים הרי אם אמנם התכופפה בתוך הרכב בעת התאונה כשהדלת פתוחה היא היתה נפגעת מהדלת, דבר שלא קרה. בעלה של התובעת, בעת התאונה, התעסק עם הילדה ולכן לא יכול היה לראות את התאונה. העדה מטעם הנתבעים אישרה כי ראתה את רכב התובעת לפני התאונה במרחק של 8-10 מטרים ובכל זאת פתחה את דלת מכוניתה. גם מקום פגיעה ברכב התובעת תומך בגירסת התובעת. לפיכך אני קובע כי הנתבעת נהגה בחוסר זהירות.

12. לנוכח האמור, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,219 ₪ בצירוף שכר העדים, אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ח, 23 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.