תא"מ 20505-02-16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' זהבי ואח'

1.התובעת הגישה ביום 17/2/16 תביעה כספית בסך של 16,200 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבה במסגרת תאונת דרכים שארעה אל מול רכב הנתבעים. לטענתה, ביום 2/12/10 רכב הנתבעים נסע לאחור ופגע ברכבה בעת שזה עצר בעצירה מוחלטת.

2.לטענת הנתבעים, מיד לאחר קבלת התביעה ביום 14/4/16, ולאחר בדיקת שמאי מטעמה, אישרה היא את הנזקים ושלחה לתובעת ביום 5/5/16 שיק על מלוא סכום התביעה. לטענתה, התובעת ניצלה את הליכי בית המשפט לרעה הואיל ולא הקדימה להגשת התביעה כל משלוח של מכתב דרישה ופניה טלפונית. כמו כן, התאונה ארעה ביום 2/12/10 והתובעת השתהתה עם תביעתה חמש וחצי שנים, והגם שלא ניתן היה לבדוק את גובה הסכומים והנזק הראייתי שנגרם לנתבעת, שילמה היא את מלוא הסכום הנתבע. לפיכך, לטענתה, לא היה מקום להגשת התביעה לפני משלוח מכתב דרישה כמקובל ויש לחייב את התובעת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

3.בדיון שנערך בפני ביום 7/5/17, סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם. ב"כ התובעת הציג מכתב דרישה שסומן ת/1, שלטענתו נשלח לנתבעת 2 בדואר רגיל עוד ביום 1/2/11 וביחס אליו לא התקבלה תשובת הנתבעת 2 עד להגשת כתב התביעה. ב"כ הנתבעים התנגד להגשת המסמך במועד הדיון, ולטענתו זה אינו חתום כראוי ואף אין מי שנדרש להעיד מטעם התובעת ביחס לשליחתו.

4.בעניין משמעות שליחת מכתב דרישה עובר להגשת כתב תביעה, נפסק לא אחת כי אין הדין מחייב את שליחתו כתנאי לפתיחה בהליכי משפט בבית המשפט, אלא שיכול ולאי שליחתו יהיו השלכות לעניין פסיקת הוצאות המשפט בסיום ההליך השיפוטי בבית המשפט, לפי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראו: תא (ת"א) 34131-09-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קאסודן ואח', פורסם בנבו; תאמ (ת"א) 46692-02-16 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אירנה שפר, פורסם בנבו; תא"מ (ת"א) 28364-07-15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו).

5.לאור תשלום מלוא נזקי התובעת, נותר לקבוע האם זכאית היא אף לתשלום בגין הוצאות משפט, הכוללות שכ"ט עו"ד ואגרת משפט. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, כי אין התובעת זכאית לתשלום הוצאות משפט, וזאת מן הטעם כי לא הוכיחה היא כי פנייתה להליכי משפט היו מחויבי המציאות. התובעת הציגה לבית המשפט במעמד דיון ההוכחות מכתב דרישה שלטענתה נשלח עוד ביום 1/2/11. אלא שהגם שזו ידעה כי הנתבעים טוענים במסגרת כתב הגנתם כי לא נשלח להם כל מכתב שכזה בטרם הגשת כתב התביעה, בחרה היא שלא להגיש כתב תשובה או לחילופין להציג מבעוד מועד את המסמך שסומן ת/1. לא זו בלבד, אלא שזו לא הזמינה לעדות כל נציג מטעמה לצורך הוכחת שליחת המכתב במועד שבו נטען כי נשלח הוא. במצב דברים שכזה, בדין התנגד ב"כ הנתבעים להגשת המסמך במועד דיון ההוכחות, שהרי, מן הדין היה להגיש כל מסמך שהיה ברשות התובעת עוד במועד הגשת כתבי הטענות, בהתאם לסדרי הדין הקבועים בתקנות לתביעה בסדר דין מהיר. יתר על כן, יש בכך להפתיע את הנתבעים ולא לאפשר להם להיערך כראוי לצורך הפרכת הטענה וזימון עדים לחקירה במועד הדיון שנקבע. הצגת המסמך באופן שבו הוגש, מבלי לזמן למתן עדות את מי שערך אותו ו/או שלח אותו לנתבעת, פוגמת במשקלו, בניגוד לקבילותו של המסמך. במצב דברים שכזה, באין הוכחה כי אכן זה נשלח ואף לא באשר לאמיתות תוכנו, אין למסמך כל משקל ראוי, ולפיכך, לא עמדה התובעת בהוכחת שליחתו לנתבעת כדבעי.

6.טענת ב"כ התובעת, כי שולחת המכתב לא זוכרת את המכתב הזה, שכן עברו 6 שנים מאז שליחתו, הינה טענה שראוי שלא היתה מועלית, שכן השיהוי שבו נקטה היא בהגשת כתב התביעה לבית המשפט 6 שנים לאחר אירוע התאונה, נגרם על ידה ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד. שיהוי זה לא רק שגורם לה נזק ראייתי אלא בעיקר לנתבעים, ונראה כי מן הראוי היה כי זו לא תעמוד על תביעתה ותיסוג ממנה לאחר שפוצתה מלוא נזקה. נראה, כי בכך פעלה היא בניגוד לחובת תום הלב הנדרש ממנה כתובעת ובאין לה כל יכולת להוכיח את טענתה כי אכן פעלה כנדרש והציגה לנתבעת מכתב דרישה עובר לפתיחה בהליכים המשפטיים. חובת תום הלב מחייבת כי אילו סברה כן היה עליה, למצער, לשלוח לנתבעת מכתב דרישה והודעה נוספת טרם הפתיחה בהליכי משפט נוכח השיהוי שבו נקטה היא, בכדי לוודא כי אין היא פועלת להגדלת הוצאותיה והוצאות הנתבעים לריק. בעשותה כן, הגדילה לשווא את הוצאותיה וכן את הוצאות הנתבעים שלא מן הצורך או מן הדין. לעומתה, פעלו הנתבעים בצורה ראויה ואחראית, והגם שחלפו להם 6 שנים מאז קרות האירוע, שילמו הם את נזקי התובעת ללא שיהוי ניכר וללא נקיטת הליכי משפט מיותרים.

סיכום

7.בנסיבות אלו, אין מנוס אלא כי בית המשפט יעמוד על התנהלות ראויה של בעלי דין תוך צמצום בהליכים משפטיים והפחתת העומס הנתון על בתי המשפט בהליכי סרק חסרי כל תכלית וטעם, אשר מביאים בהכרח לפגיעה בזמן השיפוטי הנתון למתדיינים אחרים מאת המערכת השיפוטית. מכאן, שהנני מקבל את טענות ב"כ הנתבעים וקובע, כי על התובעת לפצותם בגין הוצאותיהם שלהם שנגרמו על ידי התובעת שלא לצורך. לפיכך, התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בסך כולל של 3000 ₪.