אלדן תחבורה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה לפיצוי כספי, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים נטענת מיום 10.07.2016, בין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 33-769-38 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "הפרטית") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 61-890-72 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג המשאית, אשר בעוד הפרטית חונה בחניה כדין ללא נהג בה, פגעה בה המשאית מבלי להותיר פרטים, אלא שעובר אורח שהיה במקום רשם את מספר הרישוי של המשאית ומסר אותו לידי נהג רכב התובעת. בגין התאונה נגרמו לפרטית נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב כאמור בחוות דעת שצורפה לכתב התביעה.

3.מנגד, מכחישה הנתבעת את התאונה וטוענת כי המשאית כלל לא הייתה מעורבת בתאונה הנטענת. כמו כן, מכחישה הנתבעת את היקף הנזק הנטען שנגרם לפרטית.

4.למעשה, המחלוקת היא בעניין עצם קרות התאונה, הנזק ואת היקפו.

5.נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה הנטענת, והוצגו ראיות מטעם הצדדים ובכלל זה: טופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1), תמונות הנזק לפרטית (ת/2), וטופס ההודעה על התאונה מטעם הנתבעת (נ/1).

6.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

7.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהטעמים המובאים להלן:

7.1.הנטל להוכיח את התביעה, ובנסיבות העניין את עצם קרות התאונה ומעורבותה של המשאית בתאונה ואת הנזק, מוטל על שכמו של מגיש התביעה, ובמקרה זה על התובעת.

בנסיבות העניין, התובעת לא עמדה בנטל זה.