ת"ת 25652-06-16 סייקלין בע"מ נ' לסקי

1.ביום 17.9.15 הגישה חברת סייקלין בע"מ, לשעבר חברת "סייפטי קלין" (להלן: "התובעת") תביעה על סכום קצוב בהוצאה לפועל, ע"ס 600.24 ₪ כנגד הנתבע. במסגרת כתב התביעה נטען כי הנתבע היה הבעלים והמנהל של מוסך בשם רמות 2002 מרכז שירותי רכב בע"מ (להלן: "החברה"). כנגד החברה ניתן צו פירוק פר"ק (ת"א) 9410-03-14. נטען כי החברה התקשרה עם התובעת בהסכם "השאלה ושימוש" (להלן:" ההסכם") ושכרה מכונה לשטיפת חלקים, בערבותו של הנתבע. עפ"י ספרי התובעת, החשבוניות וטופס חתום לביצוע השירות, נותר הנתבע חייב לתובעת סך של 590 ₪ (נומינלית) בגין שירותים שסיפקה התובעת לחברה לבקשתו. עוד נטען כי הנתבע לא עמד בהסכם, פיגר בתשלום ולא שילם לתובעת בגין השירותים שסופקו לחברה ,עפ"י ערבותו של הנתבע.

התובעת מדגישה כי חרף פניותיה לנתבע, לא שילם הנתבע את מלוא תמורת השירותים שסופקו לחברה, לה ערב והוא נותר חייב לתובעת סך של 600.24 ₪ המוצמד ומשוערך נכון ליום הגשת התובענה. כמו כן, צוין כי ביום 18.5.15 נשלח לנתבע, מכתב התראה בדואר רשום, בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ.

2.ביום 13.6.16 הגיש הנתבע בקשה למתן ארכה להגשת התנגדות ועיכוב הליכי הוצל"פ. במסגרת הבקשה נטען כי מאחר וחובותיו האישיים הצטברו לנתבע, עקב ערבותו לחובות החברה, פתח הנתבע בהליך הסדר נושים לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל

(פש"ר 26656-05-14). נטען כי הסדר הנושים פורסם כדין, אושר ובוצע במלואו. עם ביצוע הסדר הנושים, ניתן לנתבע הפטר המפטיר אותו מכל חובותיו, אשר עילתם נולדה טרם הליך הסדר הנושים.

נטען כי במהלך חודש ינואר 2016 קיבל הנתבע את החלטת בית המשפט מיום 13.12.15, לפיה מוטלים עיקולים על כספיו. הנתבע מדגיש כי אין כל מחלוקת כי עילת החוב מקורה בטענה לערבות אישית של הנתבע לחברה, טרם הסדר הנושים. בעקבות הדברים האלה , עתר הנתבע לבית המשפט המחוזי בפש"ר 26656-05-14 בבקשה לפטור אותו מהחוב. ביום 11.3.16 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה שמורות לנתבע טענותיו ביחס לעצם החוב או שיוכו.

הנתבע מסביר את הסיבה בגינה לא הגיש התנגדות במועד, בכך שעם קבלת התביעה, סבר כי מאחר והופטר מכל חובותיו לאחר שחלוקת הדיבידנד בעניינו פורסמה בילקוט הפרסומים ולאחר שפנה לכל הנושים שידע עליהם במסגרת הליך ההסדר, אין לחובתו עוד חובות אישיים בגין פעילות החברה. הנתבע הניח כי בשעה שתלוי ועומד נגדו צו עיכוב הליכים מכוח הליך הסדר הנושים, זכאי ורשאי כל נושה להגיש תביעת חוב ולטעון את חובו. לכן, סבר הנתבע כי התובעת תהיה זכאית לקבל דיבידנד מתוך הסדר הנושים. נטען כי התובעת לא פנתה ולא פעלה משך כל הליכי ההסדר ובחרה לנקוט בהליכי הוצל"פ לאחר חלוקת הדיבידנד לנושים, כאשר לא ברור מדוע בחרה התובעת לפעול כך. נטען כי לנוכח נסיבות אלה, ראוי ליתן לנתבע אורכה להגשת ההתנגדות.

באשר לסיכויי התנגדותו של הנתבע, נטען כי לתביעה צורפו "הסכם השאלה ושימוש" ו"הסכם שימוש". נטען כי בפברואר 2014, הבין הנתבע כי הוא עתיד להפסיק את פעילות החברה ולפרקה . לפיכך פנה הנתבע לאיש קשר מטעם התובעת, ציין בפניו את עובדת הפסקת פעילות החברה והציע לו לבוא ולקחת את המכונה. בהתאם לפנייה זו, נציג התובעת הגיע ולקח את המכונה. נטען כי בכך עמד הנתבע בהתחייבותו לפי "הסכם ההשאלה והשימוש", כאשר לפי שיטת הנתבע הוא היה ערב באופן אישי רק להסכם זה והוא השיב את המכונה לבעליה. הנתבע מוסיף וטוען כי על פי ההסכם השני, שעניינו שירות, לא ערב הנתבע באופן אישי וכל חוב שנוצר ממנו יש להפנות כנגד החברה, המצויה בהליכי פירוק. לטענת הנתבע הוא אינו חייב בחוב אישי לתובעת, אלא החוב הוא חוב חברה.

כמו כן, טען הנתבע כי התובעת לא הרימה את נטל הוכחת הקשר בינה לבין חברת "סייפטי קלין" ואף לא צורפה כל הוכחת חוב של הנתבע לתובעת, כנדרש בסעיף 81 א1 (א) לחוק ההוצל"פ. נטען כי חברת "סייפטי קלין" ידעה היטב כי הנתבע עתיד לפרק את החברה, אך היא המתינה עד לשלב זה בהגשת תביעתה, עובדה המעלה תמיהות רבות בנסיבות העניין.

3.ביום 13.6.16 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ כנגד הנתבע בתיק512148-09-15 .

4.ביום 22.6.16 הגיש הנתבע בקשה דחופה שכותרתה "בקשה לעיכוב הליכים- במעמד צד אחד". במסגרת בקשה זו חזר הנתבע על טענותיו כאמור בבקשתו הקודמת והוסיף כי ביום 6.6.16 הוגשה מטעמו בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ולעיכוב הליכי ההוצל"פ. ביום 16.6.16 הומצאה לנתבע החלטת ההוצל"פ מיום 19.5.16 המורה על הטלת הגבלות על הנתבע, בהן עיכוב יציאה מהארץ, הגבלה על רישיון הנהיגה וכו'. נטען כי באותו היום קיבל לידיו הנתבע גם את החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, המורה על העברת הדיון והבקשה להארכת מועד לבית המשפט.