עמוסי ואח' נ' צוברה ואח'

בפניי תביעת התובעים בהליך של תביעה קטנה שעניינה פיצוי בגין אי תשלום תשלומים שונים הנוגעים להסכם שכירות.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1. הנתבעות 2 ו-3 שכרו חנות בראש העין מאת התובעים, לצורך הפעלת חנות בגדים. תקופת השכירות על-פי הסכם השכירות היא מיום 1/10/16 לתקופה של שנה. הנתבעת 1, היא אמה של הנתבעת 2, ערבה לחוזה באופן שהתחייבה לשפות את התובעים בגין כל תשלום או נזק שייגרם מאי עמידת הנתבעות 2 ו-3 בתנאי הסכם השכירות.

   אין מחלוקת שהשוכרות שיפצו את החנות לצורך התאמתה לצרכיהן, וזאת על חשבונן.

    

   עוד אין מחלוקת שהשוכרות הפסיקו לשלם את דמי השכירות בפברואר 2017 ופינו את המושכר באפריל 2017. לדברי התובעים ביום 1/8/17 החל לשכור את החנות שוכר אחר. בנסיבות אלה הוגשה התביעה לתשלום דמי שכירות עד למועד כניסת השוכר החדש, לתשלום תשלומים שלא שולמו בגין חשמל, מים, ארנונה, שילוט ו-ועד חנויות. כן הוגשה התביעה לשיפוי בגין הוצאות משפט הכוללות בין היתר ייעוץ משפטי והוצאות איתור ומסירה. בנוסף הוגשה התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש. סה"כ הוגשה התביעה על סך של כ- 31,000 ₪ (כמפורט בת/1).

    

2. הנתבעות לא מכחישות למעשה את עיקרי טענות התובעים ומודות כי הפרו את הסכם השכירות בשל אי יכולת לעמוד בתשלומי השכירות בגינה אף נאלצו לסגור את החנות. לטענת הנתבעת 2, פנתה אל התובעים כ- 3 חודשים קודם למועד הפינוי בפועל והודיע כי לא תוכלנה לעמוד בתשלומים. לטענתה הציעה לסייע באיתור שוכר חלופי, אך התובעים התנגדו לפרסום המושכר באתר יד 2 ודרשו לאתר שוכר חלופי רק באמצעות מתווכים. עוד טענה הנתבעת 2 כי החנות שופצה בעלות של כ- 20,000 ₪ ובעקבות השיפוץ יכלו התובעים למצוא שוכר חלופי ביתר קלות.

    

3. יוקדם ויוער שהנתבעת 3 לא התייצבה לדיון בו נדונו טענות הצדדים לגופן וזאת לאחר שמסרה הודעה הן לתיק בית המשפט והן באמצעות הנתבעת 2. בנסיבות אלה ניתן לתת נגדה פסק דין בהעדר התייצבות וממילא טענותיה אינן שונות מטענותיה של הנתבעת 2, יחד איתה שכרה את החנות.

    

   לטענת הנתבעת 2 היא מצויה בהליכי פשיטת רגל. התובע אישר הדבר. בנסיבות אלה אני מורה על עיכוב הליכים נגד הנתבעת 2 כבר בשלב זה.

    

   באשר לנתבעת 1, הערבה לחיובי השוכרות על-פי הסכם השכירות, טענותיה נסמכות על טענותיהן של הנתבעות 2 ו-3.