יהונתן נ' דקל ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן נזקי רכוש שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונת דרכים מיום 18.7.2017.

לטענת התובע בתביעה העיקרית, הוא עמד עם רכבו בנתיב השמאלי נוכח מופע אור אדום עת ביקש לפנות שמאלה לרחוב מוזס בצומת כאשרל פניו עומדים עוד מספר רכבים. עם התחלף האור ברמזור לירוק החל בנסיעתו כאשר לפתע אופנוע הנתבעים, הגיח מימין ותוך כדי עקיפה איבד שליטה על האופנוע, פגע ברכב התובע וגרם לנזקים כפי שמופיעים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעים מצדם מכחישים את המיוחס להם בכתב התביעה. לטענת הנתבע 1 – נהג האופנוע, הוא עמד ברמזור כאשר רכב התובע עומד מאחוריו וכאשר התחלף האור לירוק, רכב התובע "נכנס" באופנועו וגרם לנזקים כפי שמפורטים בהצעת המחיר אשר צורפה לכתב התביעה שכנגד.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות וצורפותיהם, עיינתי במוצגים ובתמונות, ושמעתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותו של התובע ומצאתי להעדיפה על פני גרסת הנתבע אשר טען כי בעת קרות התאונה עמד האופנוע לפני רכב התובע. אני מקבלת כממצא עובדתי כי בעת קרות התאונה נהג האופנוע עקף מימין את רכב התובע ולא עמד לפניו בעת ההמתנה לרמזור ירוק.

טענת הנתבע כי עמד עם רכבו לפני רכב התובע זו אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר שכן ככל שאופנוע הנתבע אכן היה עומד לפני רכב התובע, הרי שהתובע היה רואה אותו וממילא יכול היה למנוע את התאונה וזאת בשים לב כי הפגיעה באופנוע היא בדופן האופנוע בצד ולא מאחור ורכב וממילא מתיישבת דווקא עם גרסת התובע.

הטענה כי אופנוע הנתבע עמד בנתיב השמאלי בצדו הימני של הנתיב עלתה לראשונה רק בהודעה המתוקנת לחברת הביטוח וגם אז סיפר עליה הנתבע לאחר שהתובע ציין את השוני בגרסאות.

בנסיבות אלה ולאחר שמצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע אני מוצאת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

התובע תמך תביעתו בחוות דעת וכן בחשבונית מס קבלה בגין תיקון נזקיו ותשלום שכר טרחת השמאי.