ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
|
48388-04-15,48365-04-15
03/09/2015
|
בפני השופטת:
כוכבה לוי
|
- נגד - |
תובעים:
יצחק חובש שרון דריי
|
נתבעת:
עיריית בת ים
|
פסק דין |
על פי סעיף 235 (2) בין יתר חובות המוטלות על עירייה, הורה המחוקק כי "העירייה תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רח' שאינו רשות הפרט".
ההלכה הפסוקה בעניין חובה זו של עירייה מורה כי בע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה, פ"ד ל (1), 141:
"לא הרי אחריותו של הפרט ביחסיו אל חברו כהרי חובה ציבורית המוטלת על גוף ציבורי בתור שכזה. חובה כזאת, יש עמה, בדרך-כלל, שיקול-דעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, ועל הרשות הציבורית לקבוע בעצמה את סדר העדיפות שלפיו היא אומרת לעמוד בחובות שהוטלו עליה לטובת כלל הציבור, במידת יכלתה, הנקבעת בראש ובראשונה במסגרת התקציב העומד לרשותה...
בבוא בית-המשפט לבחון טיב מעשיהן של הרשויות, נכון יעשה אם יתן דעתו גם לשיקול הציבורי, המאזן בין צרכי הכלל וחלוקת המשאבים שבידיו, לבין הדרישות העולות מעת לעת במסגרת האמצעים הנתבעים לשם יצירת בטיחות רבה יותר בתחום מוגדר.
בית-המשפט הוא שיקבע אם יצאה הרשות ידי חובתה בנקיטת האמצעים המינימליים המתחייבים מאחריותה לפי דיני הנזיקין כלפי האזרח, וחזקה על בית-המשפט שלא יצמצם ראייתו לסוגיה העובדתית הצרה שבפניו אלא יידע להקיף במבטו את הרקע הכללי יותר, לשם בחינתו של הסביר ובר-הביצוע בנסיבות הענין."
ברי כי שיקולי תקציב , או טענת כח עליון בדבר כמות משקעים חריגה ולא צפוייה אינם יכולים לפטור אוטומטית רשות מקומית מאחריותה.
בהתאם לפסיקה, קיומו של מפגע מצביע על רשלנות לכאורה של העירייה. במובן זה עובר הנטל הראייתי אל הרשות המקומית להוכיח כי מילאה אחר חובתה הסבירה על פי הדין וסעיף 235(2) לפקודת העיריות על מנת שלא תחוב בנזיקין. על כך ראה בת.א. (חי') 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה, תק-מח 2004(3), 1365:
"נקודת המוצא היא שעל העיריה אחריות כבעלים וכמחזיק, ואילו לטענת העיריה יש לפטור אותה מאחריות בשל שיקולי מדיניות של אילוצים תקציביים. הנטל על העיריה לסתור את "חזקת החובה" של אחריותה כמחזיק וכבעלים, אך כפי שנראה להלן, היא לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה לעמוד בנטל זה... על העיריה היה הנטל להראות כי בשל אילוצים תקציביים לא ניתן היה למנוע את הסכנה שניתן היה לצפותה והיא לא עמדה בנטל זה."
לעניין נטל הראייה וחובות עירייה לדאוג לתקינות המקרקעין שבשטחה אפנה גם גם בע"א (ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עיריית נתניה, תק-מח (1999)4, 65564:
"מחובתה של עירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום השיפוט ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין היתר, במבחנים של סוגי נזקים הצפויים מאי הסרת תקלות, חומרתן והסתברות התרחשותן... קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה, ועל כן עובר הנטל על העירייה להוכיח שלא תחוב בנזיקין. יפים לענין זה דברי הנשיא שמגר, בע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג (3) 343, 347, במקרה הדומה להפליא בנסיבותיו לענייננו (הגם ששם המדובר במפגע במדרכה שנבע בהצפה ממערכת הביוב):
... נסיבות כאמור מצביעות, לכאורה, על רשלנות מצד העירייה ועליה היה להרים את הנטל הראייתי הנובע מכך כדי שלא תחוב בנזיקין. סיבה נוספת להעברת הנטל אל העירייה נעוצה בידיעתה הייחודית של העירייה של הנעשה במערכת הביוב, אשר על הטיפול בה היא מופקדת."
לא למותר להדגיש כי העירייה אחראית מכח פקודת העיריות [נוסח חדש], סעיף 235 (2) (3) (5), לשמירת תקינותם של הרחובות ועליה לדאוג לכך ולהעמיד תקציבים לביצוע חובתה זו. העירייה לא הראתה כל פעולה בכיוון זה.
אחריות זו של העיריה והנטלים המוטלים עליה להוכחה כי ומילאה אחר חובותיה עומדים לדיון במסגרת פסק דין זה, בהתייחס לשתי התביעות שהגישו התובעים שבכותרת לפניי.