קורניינקו נ' מגה לוטרי בע''מ

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 1.3.2017 וזאת לאחר שכנגד הנתבעת ניתנו שני פסקי דין בהעדר התייצבות. את הבקשה לביטול הגישה הנתבעת 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין כאשר הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וממילא אינה מתייחסת למועד בו ידעה על פסק הדין. רק על בסיס נתונים אלה היה ראוי כי הבקשה תדחה. לגופו של עניין, הצדדים זומנו לדיון בבקשה כאשר במסגרתו טענו לגוף התביעה ועל כן החלטתי על מנת ליעל את הדיון אתייחס בהחלטתי זו כאילו בוטל פסק הדין ופסק הדין יתייחס לגופו של עניין.

המדובר בתביעה לביטול עסקה, השבת כספים ופיצויים לדוגמה בגין כספים שנגבו ממנו, לטענת התובע, על ידי הנתבעת שלא כדין.

לטענת התובע, הוא רכש ביום 23.9.2014 מידי הנתבעת מנוי להשתתפות בהגרלות לוטו תמורת תשלום חודשי בסך 49.90 ₪, כאשר במסגרת שיחת ההתקשרות לא נמסרו לו תנאי העסקה, תוקף סיום ההתקשרות וממילא אופן ביטולה. לטענת התובע, לאחר כחודשיים התקשר לנתבעת וביקש לבטל את המנוי אלא שאז שוכנע על ידי נציגת הנתבעת תוך הבטחת זכויות מיוחדות שלא לבטל את העסקה כאשר גם בשיחה זו לא הוסבר לו תנאי סיום ההתקשרות ותקופתה. בהמשך בחודש ינואר 2015 גילה התובע כי החיוב עלה ל-99.80 ₪ וזאת מבלי לתת לו כל הסבר או התראה וממילא בניגוד לבקשתו לבטל את העסקה. התובע התקשר לנתבעת לברר את מהות החיוב או אז נמסר לו לטענתו כי רכש שתי חבילות כאשר באחת מהם הסתיימה התקופה הראשונית שהיא ללא חיוב. לטענת התובע, שוב הוא פנה לנתבעת לצורך ביטול העסקה והחזרת כספיו אלא שהנתבעת המשיכה לגבות ממנו כספים ללא רשות. לטענת התובע, באחת השיחות אף נמסר לו כי זכה ב-200 ₪ סכום שלא התקבל לחשבונו עד היום. לטענת התובע, רק בחודש יוני 2015 הואילה הנתבעת לאשר לתובע את ביטול העסקה תוך דרישה לחתום על טופס סיום התקשרות. בעניין זה ציין התובע כי הגם שכל ההתקשרות בין הצדדים הייתה בשפה הרוסית הטופס שנשלח אליו היה בשפה העברית. התובע חתם על הטופס באמצעות אחותו אלא שאז יצרה הנתבעת קשר לראשונה וטענה כי סיום ההתקשרות יהיה בכפוף לקנס של 2,000 ₪ וזאת בהתאם לתקנון האתר אשר מעולם לא הועבר לידיעתו. חזרה על דרישה זו נעשה בשיחה שנערכה לאחר מכן עם אחותו של התובע כשהתקשרה לברר את העניין עם הנתבעת. בסופו של יום, רק לאחר התערבות עורך דין מטעמו הפסיקה הנתבעת לחייב את התובע אלא שלא טרחה להשיב את הכספים שנגבו ממנו. לטענת התובע, הנתבעת ניצלה את מצוקתו ופעלה בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן כאשר לא מסרה בידי התובע את מסמכי ההתקשרות לידיעתו, לא שלחה חשבונית כל חודש על חיוביה, ואיימה עליו בהטלת קנס רק כדי להמשיך את ההתקשרות בכל מחיר שהוא. במסגרת הדיון הפנה התובע לפסק דין ת"ק 51764-11-11 כנגד הנתבעת שם לטענתו נדונו טענות זהות כנגד הנתבעת כפי מקרה זה.

לטענת הנתבעת, תנאי הביטול הוסברו בקפידות לתובע בשיחה טלפונית מוקלטת, כמו כן, תנאי הביטול ותקנון המופיעים באתר הנתבעת אשר נשלח בדואר לכלל הלקוחות. לטענתה, ביטול העסקה נכנס לתוקף עם שליחת טופס ביטול בלבד ולא באמצעות שיחת טלפון. התובע שלח את טופס הביטול רק ביום 4.6.2015 ולכן לא ברורות טענות התובע וממילא כי לא נפל פגם בהתנהלותה.

נציג הנתבעת התייצב לדיון כאשר לא הציג את הסכם ההתקשרות עם הצדדים, או לחילופין את התקנון המדובר ותוך שאין הנתבעת מעידה מי מהנציגים אשר שוחחו עם התובע או מי מטעמו. בעיקר נסמך נציג הנתבעת על תמליל שיחת ההתקשרות אשר גם הוא הוגש לתיק לאחר דרישת בית המשפט. בעניין זה יצוין כי הגם שלא הייתה מחלוקת כי בין הצדדים התנהלו שיחות נוספות משמעותיות תמלילי שיחות אלה לא צורפו. לגופו של עניין, עיון בתמליל מעלה כי לתובע לא הוסבר דבר וחצי דבר על מועד סיום ההתקשרות וממילא על תנאי הביטול. יצוין כי גם מהות העסקה עלותה ואופן התשלומים הוסבר בה באופן לקוי ומעורפל. גם כאשר התובע מצדו שאל שאלות הוסת הדיון על ידי הנציגה לנושא אחר. התמלול מדבר בעד עצמו. זאת ועוד, גם כששאל התובע, במסגרת שיחת ההתקשרות (בעמוד 1 שורה 26) לכמה זמן מדובר והאם התשלום הוא לחודש לא נענה בתשובה ברורה על ידי הנציגה ומכל מקום באופן מפתיע דווקא תשובתה זו אינה ברורה מהתמלול (שם נכתב "לא ברור") ר' בעמוד 2 שורות 1-6 וזאת בשים לב כי התובע משיב לנציגה בשורה 7 כי מבקש להתנסות לחודש בלבד.

התובע העיד שהתקשר לבטל את העסקה אלא שאז נמסר לו שאינו רשאי לבטלה אלא בכפוף לתשלום קנס בסך 2,000 ₪. בעניין זה, העידה גם אחותו של התובע שנזעקה לעזרתו ופנתה טלפונית אל הנתבעת בעניין, עדה זו העידה כי גם לה נמסר על ידי נציגת הנתבעת כי ניתן יהיה לבטל את ההתקשרות אך ורק בכפוף קנס של 2,000 ₪ או אז פנתה בשם אחיה התובע לקבלת סיוע עורך דין שהוציא לנתבעת מכתב התראה. הדעת נותנת כי ככל שגרסתם הייתה מופרכת כפי שטען נציג הנתבעת הרי שלא הייתה פונה לעורך דין לדרוש את הביטול, עובדה אשר בסופו של דבר גרמה להפסקת החיוב. יצוין כי הנתבעת מעולם לא הכחישה כי דרשה סכום זה וממילא טענה זו לא נסתרה.

ככל שלטענת הנתבעת "לא היה ולא נברא" וכי לא נמסר לתובע מידע שכזה מוזמנת הייתה לצרף את תמלילי השיחות הרלוונטיות כפי שידעה לעשות לגבי שיחת ההתקשרות.

הוראות סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") מורות כי בעסקת מכר מרחוק, כפי שנעשה בענייננו, על העוסק לספק לצרכן בכתב ובשפה שבה נעשתה הפנייה לשיווק, לא יאוחר ממועד אספקת הנכס או השירות מסמך המפרט את פרטי העסקה כפי שמפורט בסעיף ובין היתר- תנאי העסקה, אופן ביטול העסקה. לטענת הנתבעת, היא שולחת את התקנון לכלל לקוחותיה בדואר לכתובת שמסרו. נציג הנתבעת לא הציג בפני בית המשפט העתק של אותו תקנון או כ מסמך אחר התומך בטענה זו. לנתבעת ניתנו הזדמנויות רבות להציג את מסמכיה- אולם לאורך כל ניהול ההליך לא פעלה להציג כל ראיה לטענותיה מלבד אותו תמלול חסר אשר הוגש לתיק בית המשפט.

נציג הנתבעת התחמק ולא התמודד עם השאלה מדוע במסגרת שיחת ההתקשרות לא הוצגו לתובע דרכי ביטול ההתקשרות וממילא במקום שבו שאל לא נרשמה התשובה בתמלול ובמקום נכתב "לא ברור". נציג הנתבעת עצמו בעדותו טען מצד אחד כי הביטול הוא "מובן מאליו" ונעשה באמצעות שיחת טלפון אולם מצד שני כאשר עומת עם הטענה שהתובע התקשר וביקש לבטל ולא היה די בכך טען כי יש למלא טופס מיוחד.