מלצר נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ ואח'

תביעה ע"ס 2,000 ₪ לפיצוי התובע בגין משלוח שני מסרונים המהווים "דבר פרסומת" ע"י הנתבעים ביודעין, ללא הסכמת התובע ובניגוד להוראת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982. הנתבע 2 הינו מנהל ובעל מניות בנתבעת 1.

הנתבעים טענו בתמצית כי התובענה הוגשה שלא כדין באמצעות חברת "ספאם אוף", כי אין עילה לחיוב הנתבע 2 באופן אישי, כי לא הוכח שההודעות נשלחו ע"י הנתבעת 1 באשר שמה או מספר הטלפון המזוהה עימה לא מופיעים בהן וכי התובע יכול היה להסיר עצמו מלקבל מסרונים למכשירו הנייד.

לדיון שנערך בפני התייצבו התובע וסמנכ"ל הנתבעת 1, מר רן מילר. נטען כי הנתבע 2 לא התייצב לדיון מאחר שלא חש בטוב.

בדיון הודיע התובע על חזרתו מהתביעה כנגד הנתבע 2 בלבד.

התובע נחקר ע"י נציג הנתבעת 1 והצדדים טענו טיעוניהם בפני.

מעורבות חברת "ספאם אוף" בהגשת תביעות רבות לבתי המשפט לתביעות קטנות, שעניינן הפרת הוראות חוק התקשורת, הובילה את בתי המשפט לדחיית התביעות או להפחתת הפיצוי לתובעים. כך בת"ק (ת"א) 26210-04-16 בוקובזה ואח' נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ נדחו עשרות תביעות שהוגשו באמצעות חברת "ספאם אוף" משנקבע כי יש בהן כדי להפר את האיסור החל על חברה להגיש תביעה קטנה, לעקוף את מגבלת כמות הגשת התביעות בבית המשפט לתביעות קטנות, הפעילות הינה בעלת אינטרס כלכלי כשמעורבות התובעים בה היא דלה ואין בהן כדי להלום את מטרתו ותכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות. לפיכך נקבע כי אין לעודד תביעות אלה בדרך של קביעת פיצוי ואלה נדחו.

בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, שנדונה ברת"ק (ת"א) 31506-05-17 ארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ נדחתה. עם זאת קבע בית המשפט שם כי ייתכנו מקרים בהם בתי המשפט ימצאו לנכון לפסוק פיצוי לתובע, אף אם הגיש תביעתו באמצעות חברה העוסקת בכך. יצוין עוד כי באותו מקרה אחד השיקולים לדחיית התביעות היה הצפי להפסקת פעילות הנתבעת שם ולאור תשלומים שכבר שילמה כפיצויים בגין הפרת חוק התקשורת.

בבחינת המקרה הקונקרטי שבפני, לא מצאתי כי יש לדחות את התביעה אך בשל הסתייעותו של התובע בחברת "ספאם אוף" לשם הגשת תביעתו. התובע הצהיר כי נותקו יחסיו עם חברת "ספאם אוף" וכי איננו מחויב עוד בתשלום כלשהו לחברה. למרות שזו איננה מסייעת בידו עוד, ביקש הוא להמשיך את ההליך בשל העובדה כי הוא אישית קיבל את המסרונים לטלפון הנייד שבשימושו ונוכח הצהרתו כי הוא עצמו, מתוקף היותו "עובד תוכנה", ביצע את הבדיקה לפיה הקישור שהופיע במסרונים שנשלחו אליו הוביל אותו לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת, שהינה זהה לכתובת המופיעה באתר הנתבעת. התובע נשאל לענין זה מספר שאלות ע"י נציג הנתבעת 1, ושב ואישר את הבדיקה שביצע והיה מודע לפרט את מהלכיה לפרטים. אין בכך שלא הציג את הבדיקה שביצע בעצמו כדי שלא לקבל הצהרתו לענין זה, נוכח העובדה שלא מצא לנכון לצרף את תוצאת בדיקתו משהיתה זו זהה לתוצאת בדיקת חברת "ספאם אוף" בהתאם לנספחים שצורפו לכתב התביעה. התרשמתי מהצהרת התובע בפני ומבקיאותו בפרטים שמסר לענין זה כי אכן ביצע את הבדיקה כאמור. לא עלה בידי הנתבעת 1 לסתור זאת.

המסרונים שנשלחו לתובע הינם בגדר "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק, שעה שתוכנם עשוי לפרסם את עסקיה או לקדם את מטרותיה של הנתבעת והם מובילים ל"דף הנחיתה" שבבעלות הנתבעת 1 ולכתובת האינטרנט שלה. התובע הוכיח כדבעי כי מדובר בדבר פרסומת ששוגר ע"י הנתבעת 1 בהיותה "מפרסם" כהגדרתו בחוק. לא נסתרה טענת התובע כי לא נתן הסכמתו למשלוח דברי פרסומת ע"י הנתבעת 1. החוק קובע חזקה לפיה, מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד לחוק, עשה כך ביודעין, אלא אם כן הוכיח אחרת. לא עלה בידי הנתבעת 1 להוכיח אחרת.

באשר לגובה הפיצוי יש להביא בחשבון את העובדה שמדובר בשני מסרונים בעלי תוכן קצר, במעורבות חברת "ספאם אוף" בראשית ההליך, בכך שבמסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד הנתבעת 1 בענין ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לפיצויים ויש להניח כי התכלית ההרתעתית בענייננו תובא לידי הגשמה.

בשקלול כל האמור אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך 800 ₪, וזאת בתוך 21 יום.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.