כהן נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 11.3.2017.

לא היתה מחלוקת כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת 80% מנזקיה וממילא הדיון שלפני התמקד בשאלת האחריות התורמת לה טענה הנתבעת 1.

לטענת התובעת, היא הגיעה לצומת כשהיא נוהגת בנתיב הימני במהירות נמוכה לאחר שסיימה לחצות מעגל תנועה כאשר לפתע נכנס התפרץ רכב הנתבעים במהירות לתוך הצומת, מבלי שציית לתמרור עצור ופגע ברכבה. לטענת התובעת, נסיונה לבלום ולמנוע את התאונה לא צלח וממילא כאשר יצא נהג הנתבעים מרכבו הוא נטל על עצמו את מלוא האחריות לקרות התאונה והתנצל אלא שבדיעבד, שולמו לה נזקיה על ידי הנתבעת 1 רק באופן חלקי ומכאן תביעה זו.

מטעם התובעת העידו בתה בן זוגה של הבת אשר נכחו ברכב בעת קרות התאונה. התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

הנתבעים מצדם טענו כאמור לאחריות תורמת מצדה של התובעת שכן "התובעת לקחה זכות קדימה בכוח, האיצה ולא בלמה".

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתמונות ממקום וזמן התאונה של הרכבים לא מצאתי כי לתובעת אחריות תורמת לקרות התאונה.

התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותה של התובעת ואני מקבלת את גרסתה באשר לאופן קרות התאונה וממילא כי הגיעה אל הצומת בנסיעה איטית וכאשר הבחינה ברכב הנתבעים מתפרץ לא היה בידה כבר כדי למנוע את התאונה. עדי התובעת תמכו בגרסתה ואישרו כי העובדה כי התובעת ביקשה לבלום עם התפרצות רכב הנתבעים לכביש היא שמנעה תאונה משמעותית יותר.

מצאתי להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסתו של נהג הנתבעים.

בהקשר זה יצוין כי הנתבעים מסרו גרסאות שונות אשר התפתחו עם הזמן.