פדלון ואח' נ' אלון אינטרייד בתי קפה בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשה, לפי סעיף 18 לתובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, לאשר הסדר פשרה.

המשיבה מפעילה את רשת בתי הקפה Si. בקשת האישור הוגשה לאחר ששודר בתוכנית הטלוויזיה ‚כלבוטק‘ תחקיר שהציג עובדים בסניפי הרשת מדביקים על אריזות של מוצרי מזון המוכנים במקום כגון ירקות חתוכים, סלטים, כריכים ומוזלי שהוצעו שם למכירה תוויות שבהן צוין תאריך ייצור מאוחר מהתאריך האמיתי. המבקשים גרסו כי המשיבה נהגה לעשות זאת כדי לשוות לאותם מוצרים רושם כוזב של טריות. כשהתחוור להם המצב לאשורו, כך תיארו, הם נתקפו גועל ותחושות שליליות אחרות; אילו ידעו מראש שהמוצרים לא הוכנו בו ביום הם לא היו קונים אותם. המבקשים טוענים ל„[...] מצג כוזב, הטעייה, מרמה והפרת חובת גילוי כלפי ציבור הצרכנים“ (סעיף 1.2 לבקשה דנן; ראו סעיפים 2–4 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, ויוער כי נוסחו של סעיף 3 שונה בינתיים) וכן כי [...] התובענה עוסקת בהפרה של חוק הגנת הצרכן (הטעיה גסה של ציבור הצרכנים, אי גילוי פרטים מהותיים בעסקה) ושל צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט–1998, אי קיום של החובות הקיימות [ב]תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשנ"ד–1993 [...], ובפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש), התשמ"ג–1983, לרבות תקן ישראלי ת"י 1145, בדבר סימון ואריזה של מוצרי מזון. (סעיף 1.4 לבקשה זו) המבקשים עתרו לסעד של השבת תמורתם של המוצרים; פיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה של הרצון ועוגמת הנפש והרגשות שבאו בעקבותיה; ציווי על המשיבה לסלק את המוצרים, לתקן את הליקויים ולסמנם כדבעֵי. המשיבה השיבה כי האירועים שתוארו ב‚כלבוטק‘ התרחשו בשני סניפים, דבירה ונען מזרח, ולא ייצגו את הנעשה ברשת כולה. לדבריה הנהלים אסרו מאז ומתמיד על הגשת מזון פגום או כזה שפג תוקפו, והיא הציגה אותם לראיה. המשיבה גורסת שכאשר למדה כי מנהליהם של הסניפים שהוצגו בתוכנית נהגו לכאורה שלא לפי הנהלים, כדי להקפיד ששוב לא יקרו מקרים דומים, היא „רעננה“ את הנהלים לפני עובדיה. באותם ימים (אוקטובר 2013) עודכן הנוהל „הכנת מטבח ותפעולו“. לפיו חובה על העובדים להשליך את כל המוצרים לאשפה בתום יום העבודה שבו הוכנו, ובסניפים הפועלים בכל שעות היממה יש להשמיד כל מוצר שהוכן במקום אם חלפו 24 שעות מרגע שהוכן והוא לא נצרך. אסורה הצגת מוצרים כטריים אם אינם כאלה, ובפרט נאסר סימון מוצרים ישנים בתאריך ייצור עדכני. עד התיקון, הדגישה המשיבה, היא הנחתה את העובדים לציין את תאריך התוקף על מוצרים שהוצגו במקרר לבחירת הלקוחות. כמו-כן עודכן והופץ נוהל „מדיניות חיי מדף מוצרי מזון“. בנהלים נקבע כי במידת האפשר ולפי מצב התברואה של מוצרים שלא נמכרו בתוך יממה מרגע הכנתם, הם ייתרמו. המשיבה סבורה כי המוצרים שמכרה לא היו פגומים, כי רוב הצרכנים נהנו מהם וכי לא נגרם נזק. המבקשים, בתגובתם לתשובה, טענו כי לא נסתרה טענתם להפרות בכל הרשת. הם הצביעו על כך שהתוכנית הביאה לשינוי הנהלים ודחו את הניסיון לגלגל את האחריות לעבר מנהלי הסניפים. כאן המקום לציין כי בפרשה זו הוגשו תחילה שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, אך המבקשים הסכימו על שיתוף פעולה בתיק שלפניי. רוב עדי התביעה נחקרו בבקשת האישור המשותפת, ובכללם תחקירני ‚כלבוטק‘. הבאת הראיות לא הושלמה מפני שבינתיים החלו הצדדים לשאת ולתת. בהסכם הפשרה שהוגש הקבוצה מוגדרת „צרכני הנתבעת שרכשו ממנה מהמוצרים הבאים: כריכים, סלטים, ירקות חתוכים, יוגורטים ומוזלי (להלן: ‚המוצרים‘), עד ליום חתימת הסכם זה [...]“ (סעיף 1.4). וזה עיקר ההסכמות בין הצדדים: א)לפי הנהלים מחודש אוקטובר 2013 (נספח ד לתשובה לבקשת האישור), לא יכין/ירכיב/יוציא טבח, חומר גלם/מוצר פגום ו/או שאינו טרי וחרג מזמן חיי המדף כפי שהוגדרו בטופס חיי מדף מוצרי מטבח. במקרה של חומר גלם/מוצר פגום ו/או שאינו טרי, ישליך את הפריט לאשפה וירשום אותו בדף פחת.מוצר המורכב ומוכן מראש בסניף יקבל אורך חיי מדף חד-יומי בלבד וייזרק בסוף היום בו הוכן עם סגירת הסניף. (פרק ניקיון והיגיינה, סעיף חיי מדף וטריות מוצרים) המשיבה התחייבה להזכיר נהלים אלו לעובדיה ולוודא כי הם מוטמעים וכי הצוותים פועלים על-פיהם הלכה למעשה. כן התחייבה להקפיד שיישמר „[...] איסור מוחלט על החלפת מדבקת תוקף מכל סיבה שהיא“ (שם, הדף „מדיניות חיי מדף מוצרי מזון“; ההדגשה במקור). ודוק: כל המוצרים שלא יימכרו עד לסוף הפעילות העסקית, [...] יש להקלידם כפחת ולהשמידם, וזאת על מנת למנוע מקרים בהם נעשה בהם שימוש [ב]תום לב. חל איסור על השארת מוצרים אלו בשטחי האחסנה והקירור של בית הקפה. חובה לזרוק לפח. בסניפים הפעילים 24/7, כל מוצר המורכב ומוכן מראש בסניף (בהתאם לרשימה שמעלה) יקבל אורך חיי מדף בתצורה של 24 שעות. לפיכך, יש לתעד על המוצר באמ[צ]עות מדבקה – „תאריך תוקף המוצר“ (היום שלמחרת) ו„שעת הכנת המוצר“ וזאת על מנת לוודא שלאחר שעת הכנת המוצר ביום שלמחרת ייזרק המוצר ויוכר כפחת. (ראו בנוהל) יש להוסיף כי בנוהל „מדיניות חיי מדף מוצרי מזון“ נכתב: למען הסר ספק, כל המוצרים למכירה ללקוח המוכנים מראש, יורכבו בכל בוקר ויזרקו בתום אותו היום. לפיכך, אין לרשום או להדביק תאריך תוקף על מוצרים אלו, אלא רק מחיר מכירה ללקוח. המשפט השני, הפותח ב„לפיכך“, סותר את המצוטט לעיל מהנוהל, ולכן אני מורה למחקו מהנוהל. ב)בתוך שמונה חודשים מיום שפסק-דיןזה יהפוך חלוט („המועד הקובע“) יזכו הצרכנים להטבה מאת המשיבה ששווייה המצטבר 215 אלף ש"ח. המשיבה תמכור את המוצרים במחירים הזולים בעשרה אחוזים לפחות ממחיריהם הרגילים. „המחיר הרגיל“, הוסכם עוד, „יחושב בהתאם למחירם הממוצע של המוצרים במהלך שלושת החודשים שלפני מתן ההטבה. [...] עם זאת, ככל שהנתבעת תעלה את מחיר המוצרים, תחושב ההטבה בהתאם למחירם החדש, ובלבד שהמחיר החדש יהיה מחירם הרגיל של המוצרים במשך שלושה חודשים לפחות[...]“ (סעיף 3.5.1 להסכם). על-יד המוצרים תופיע מודעה (בדף שגודלו 5A) בדבר מתן ההטבה. המשיבה התחייבה להגיש עם תום שמונת החודשים דוח מפורט על אודות שווי ההטבה שהוענקה למעשה. אם יימצא שהוא נמוך מסך 215 אלף השקלים – „ההפרש בין סך ההטבה המוסכם לבין מימושו בפועל, יגולם בתור תרומה לעמותות העוסקות בחלוקת מזון לנצרכים“ (סעיף 3.5.2). ג)בתוך אותו פרק זמן, ללא קשר, תיתרם תרומה ממוצרי המזון שהמשיבה מוכרת ושמחירם לצרכן מסתכם בחמישים אלף ש"ח. בחלוקה לכמה משלוחים תקבלנה את התרומה העמותות ‚גיל הזהב לזקנים‘ (באקה אל-ר'רבייה), ‚חסד יד ביד‘ (לוד) ו‚ארגון לתת – סיוע הומניטרי ישראלי‘. מובהר כי תאריך התפוגה של המוצרים שייתרמו יחול שלושה חודשים לכל הפחות לאחר מסירתם לעמותות. ד)בסניפי הרשת בכביש 6 צגים אלקטרוניים. במשך שנה מהמועד הקובע תקנה המשיבה לארגון לתת את הזכות לפרסם בצגים מידע לציבור על פעילותו למען המלחמה בעוני בישראל. הטבה זו, ששווייה 150 אלף ש"ח, תגביר את המודעות למצוקת הנזקקים בארץ. ה)אישור רואי-חשבון כי המשיבה עמדה בכל התחייבויותיה ישוגר לבאי-כוח התובעים. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי לא מצא טעם להעיר דבר על הסדר הפשרה. המשיבה הגישה את נתוני המכירות מיום 01.01.11 ועד ליום 30.09.11 בשני הסניפים שהודתה כי בהם אירעו תקלות. לטענתה חזקה על תחקירני ‚כלבוטק‘ שהיו מתעדים פגמים בסניפיה האחרים אילו מצאו כאלה (ראו עמ' 50 לפרוטוקול הדיון, שורה 7). בנסיבות העניין מצאתי כי הסדר הפשרה יסיים את ההליך בדרך ההוגנת והיעילה להכרעה במחלוקת. כן נראה לי שההסדר ראוי, סביר והוגן בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה. אומנם נהלים הנוגעים לטריות המוצרים שהמשיבה מוכרת ולחיי המדף שלהם, שאותם התחייבה המשיבה לרענן מכוח ההסדר, רועננו עוד עם פרסום התחקיר. ואולם כעת תיתוספנה גם ההטבה והתרומות שפורטו לעיל. עשרת אחוזי ההנחה (לפחות) ברכישת המוצרים ייגזרו מהמחיר שבו נמכרו במשך שלושת החודשים שקדמו לפסק-דין זה. את החברים בקבוצה קשה לאתר, ואלו מהם שנוהגים לקנות את המוצרים גם עתה יוכלו לצאת נשכרים מההטבה. תרומת המוצרים אף היא בבחינת פיצוי לציבור, ואני מורה כי גם שוויו, 50,000 ₪, יחושב על-פי מחיר המוצרים בשלושת החודשים שסופם היום. זכות הפרסום בסניפי המשיבה שתוענק לארגון לתת, יש להניח, תגדיל את הכנסותיו בין בכסף, בין במוצרים. כאמור בהסכם, אחת הצורות שבה מתבטאים האינטרסים החברתיים שהארגון מקדם היא איסוף מזון וחלוקתו לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל. מחיר הפרסום בהטבה זו (150,000 שקלים, כזכור) יחושב לפי המחירים שגבתה המשיבה מגופים אחרים במהלך שלושת החודשים שלפני פסק-הדין דנן תמורת הזכות לפרסם אצלה. בתוך 14 יום מהיום תגיש המשיבה תצהיר מטעמה ובו תאשר כי לא תרמה בעבר ולא התחייבה לתרום לעמותות שתיהנינה מהפיצוי על-פי הסדר הפשרה. אשר לשאלה אם הנוהג הפסול פשׂה בכלל הרשת – בכתבה ב‚כלבוטק‘ נשמעו עדויות של עובדים בסניף בנמל התעופה בן-גוריון. אחד התחקירנים העיד כי הללו פנו לצוות התוכנית וציינו שגם אצלם המצב היה דומה. המשיבה טענה כי זו עדות מפי השמועה (עמ' 29 לפרוטוקול). אילו המשיך ההליך להתנהל, ייתכן שהיה עולה בידי המבקשים להוכיח שברשת כולה הייתה הפרקטיקה בעייתית ולהראות כמה זמן נמשכה. עכשיו, כשבפשרה עסקינן, יש לזכור שאין ודאות כי היו מצליחים במשימה זו. על-כן בשלב הזה של הדיון אכן מדובר בעדות מפי השמועה. הואיל ולא ברור ממתי עד מתי נמשכו המעשים שעליהם הלינו ובכמה סניפים, אל לנו לשכוח שלא קל לכמת את הנזק. המשיבה הציגה את נתוני המכירות של מיץ גזר, של יוגורטים, של פירות וירקות ושל סלטים ומוזלי למיניהם בשני הסניפים אשר הוצגו ראיות משמעותיות לנוהג הבעייתי שנהג בהם. הנתונים נוגעים לחודשים ינואר עד ספטמבר 2011; באותם ימים, לפי הסברו של בא-כוח המשיבה, ניהלו את שני הסניפים „אותם מנהלים בעייתיים“ (עמ' 49, שורות 17–18). לדבריו ההכנסות ממכירת המוצרים בשניהם באותה תקופה מסתכמות ב-400 אלף ש"ח (שם, שורות 19–20). הנתונים עניינם בכלל המוצרים הנוגעים לעניין שנמכרו בסניפים האלה, ומקובל עליי שמטבע הדברים חלקם היו טריים כשנקנו והם יוצרו פחות מיממה לפני כן (ראו שם, שורות 20–21), כך שלמי שרכש וצרך אותם לא נגרם כל נזק. בנסיבות אלה הסכמת הצדדים על פיצוי ששיעורו שישים אחוזים מההכנסות שהניבו כל המוצרים הרלוונטיים באותם שני סניפים, ועוד שבעה אחוזים בגין רכיב הנזק הלא-ממוני (67.79% מהיקף המכירות בסך-הכול), נראית לי סבירה והוגנת. לכאורה מתמלאים בתובענה שביקשו המבקשים לאשר התנאים שהוצבו בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. שאלות עיקריות שמשותפות לחברים בקבוצה הן אם המשיבה נהגה לשנות את תאריך הייצור על המוצרים הארוזים כדי שתוקפם יוארך כביכול, ומהו הנזק שנגרם בשל כך לחברי הקבוצה. הסדר הפשרה, דומתני, יתרום לקידום אכיפתו של הדין וההרתעה מפני הפרתו, שהוא אחת ממטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות על-פי סעיף 1(2) לחוק. ההסדר מאושר בזה ומקבל תוקף של פסק-דין, אשר ייחשב מעשה בית דין מבחינת החברים בקבוצה בעילות התביעה ובסעד המנויים בראשיתו. הוא לא ייחשב מעשה בית דין בכל הנוגע לנזקי גוף, אם נגרמו. מהנימוקים שפורטו לעיל מיותר למנות „בודק“ כאמור בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. הצדדים המליצו לבית המשפט לפסוק לכל אחד מהמבקשים גמול שסכומו עשרת אלפים ש"ח, ולבאי-כוחם – שכר טרחה כולל על סך 180 אלף ש"ח, בתוספת מס ערך מוסף כחוק. לפי חוק תובענות ייצוגיות (סעיפים 22(ב) ו-23(ב)) על בית המשפט, כאשר הוא נדרש לשיעורם של הגמול ושל שכר הטרחה, לתת את דעתו על „מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית“ ועל „תועלת שהביאה [...] לחברי הקבוצה“, על „הטרחה“ שלה נדרש המבקש/הפרקליט, על „הסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה[...]“, על „ההוצאות שהוציא“ עורך-הדין „לשם כך“ ועל „האופן שבו ניהל [...] את ההליך“. בקביעת שיעורו של שכר הטרחה יש להתחשב גם ב„מורכבות ההליך“ וב„פער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית“. בשים לב לכך שכבר נשמעו ראיות בבקשת האישור, ובהתחשב בשיקולים שציטטתי, אני מקבלת את המלצת הצדדים. המשיבה תשלם את הגמול המלא ושני שלישים משכר הטרחה בתוך שבעה ימים מיום שפסק-הדין יהפוך חלוט. נשלמה הפעולה לפי פסק-הדין – יגישו רואי-החשבון החיצוניים של המשיבה דוח שבו יפרטו כיצד עשתה את המוטל עליה ויצהירו על מחירי המוצרים שנהגו וששימשו בסיס לחישוב. בתוך שלושים יום מיום אישורו של הדוח ישולם השליש הנותר של שכר הטרחה, בתוספת הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן. פרסום על פסק-הדין יפורסם באותם יומונים שבהם פורסמה ההודעה על הגשתו של הסכם הפשרה. אני מורה להגדיל את המודעות שעל הצבתן הסכימו הצדדים לגודל 4A לפחות. נוסחם של כל הפרסומים יובא לאישורי בתוך 14 יום מהיום. לתזכורת פנימית ביום 10.05.18 וביום 26.12.18. 

ניתן בלשכתי היום, י"א אייר תשע"ח (26 באפריל 2018). המזכירות תשגר את פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתקים למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.