אלון ואח' נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א. ק. ה.) בע"מ ואח'

ובעניין :

היועץ המשפטי לממשלה

באמצעות ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) עוה"ד ליאב וינבאום ועדי ברטל

המועצה הישראלית לצרכנות

ע"י עוה"ד זאב ש. פרידמן ויעל כהן-שאואט

  החלטה 

התובעים המייצגים הגישו תובענה ייצוגית נגד הנתבעות שעניינה פרשנות הסכם התקשרות לרכישת יחידת נופש (להלן – הסכם ההתקשרות) ובשאלה - האם הסכם ההתקשרות מקנה לחברי הקבוצה זכות לסיים את ההתקשרות תוך ויתור על זכות הנופש המוקנית להם.

בסופו של ההליך ולאחר שאושרה בקשת האישור ניתן פסק דין בתובענה.

נותרה להכרעה שאלת הגמול ושכר הטרחה, שיש לפסוק לתובעים המייצגים ולבאי כוחם.

תמצית טענות התובעים המייצגים וב"כ

בית המשפט מתבקש להחיל את ההלכה שנקבעה בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, (מיום 23.5.2012; להלן – עניין רייכרט) לפיה, בתביעות שעניינן מתן סעד כספי שכר הטרחה יחושב באחוזים מתוך הסעד הכספי.

לטענת התובעים המייצגים וב"כ (להלן – התובעים), פסק הדין שניתן בעניינם קבע סעד הצהרתי שניתן לשום את שוויו הכספי. יש לגזור את הגמול ושכר הטרחה באחוזים מתוך שוויו הכספי של הסעד, בהתאם לשיקולים שעל בית המשפט לשקול לפי סעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות), יש להעמיד את הגמול ושכר הטרחה על הצד הגבוה.

שוויו הכספי של הסעד ההצהרתי נבחן לפי התועלות הכספיות הישירות, שצמחו לחברי הקבוצה מניהול התובענה הייצוגית ובחיסכון שנוצר לקבוצה בעקבות פסק הדין, המונע מהנתבעות את האפשרות לגבות מהם חובות עבר:

בעקבות פסק הדין, המאפשר לכל חבר קבוצה לבטל את ההתקשרות עם הנתבעות, נחסכו לחברי הקבוצה 250 מיליון (250,000,000) ₪. חסכון זה מבוסס על טענת הנתבעות לפיה, נצברו לחברי הקבוצה עד לשנת 2014 חובות לטובת הנתבעות בגין דמי אחזקה בשווי כולל של שמונים ותשעה אלף שבועות נופש (הודעת התובעים לבית המשפט מיום 24 בנובמבר 2015). לטענת התובעים, בהערכה זהירה, ומאחר שלמעלה מעשרת אלפים חברי קבוצה אינם נוהגים לשלם לנתבעות דמי אחזקה, מעריכים התובעים, שבשנים שחלפו מאז עלה גובה החוב לסך של מאה אלף שבועות נופש. מאחר ששיעור דמי האחזקה הממוצע בתקופה הרלוונטית עמד על כ- 2,500 ₪, סכום החוב המצטבר הנטען על ידי הנתבעות עומד על סך של 250 מיליון ₪ (מאה אלף שבועות נופש במכפלת גובה דמי האחזקה בסך 2,500 ₪).

פסק הדין מעניק הגנה מפני תביעות כספיות של הנתבעות נגד חברי הקבוצה בגין דמי האחזקה בשיעור מצטבר של כ- 250 מיליון ₪, וגם אם חבר קבוצה לא ישלם את דמי האחזקה בעתיד, לא תקום לנתבעות עילת תביעה נגדו.

בנוסף, בעקבות הגשת בקשת האישור, ובעת שההליכים היו תלויים ועומדים וקודם למתן פסק הדין, אפשרו הנתבעות לחברי הקבוצה לבטל את הסכם ההתקשרות, זאת בהתאם להסדר פשרה, שבסופו של דבר לא צלח. בשנת 2014, כ-שמונת אלפים וחמש מאות חברי קבוצה הודיעו על ביטול ההסכם. בספטמבר 2014 נכנס לתוקף תיקון 37 לחוק הגנת הצרכן, תשע"ד – 2014 (להלן – תיקון 37 לחוק הגנת הצרכן), המאפשר את ביטול ההסכם "בתום המועד השנתי הסמוך לאחר מסירת הודעת הביטול, ואם נמסרה במהלך המועד השנתי – בתום אותו מועד". חברי הקבוצה שהודיעו על ביטול הסכם ההתקשרות בשנת 2014, קודם לכניסת התיקון לחוק לתוקף, חסכו לעצמם את תשלום דמי האחזקה לשנת 2015. מאחר ששיעור דמי האחזקה באותה תקופה עמד על סך של 3,000 ₪, החיסכון המצטבר לאותם חברי קבוצה עומד על סך של עשרים וחמישה מיליון וחמש מאות אלף (25,500,000) ₪.