גביזון ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

א.בפניי בקשתם המוסכמת של הצדדים לאישור הסתלקותם של המבקשים מבקשתם המתוקנת לאישור התובענה כייצוגית, לפי סעיף 16 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), וזאת בשים לב למתווה שהציע בית משפט זה לצדדים בשלב קדם המשפט וגובש במסגרת הליך גישור שהתנהל בפני כב' השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, ובהמלצתה.

ב.המבקשים הגישו ביום 30.10.16 בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיב בטענה, כי הלה מפר את הוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הספאם") בכך שהמשיב שולח הודעות פרסומת ללא הסכמתם המפורשת של נמענים ואינו מאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה באותה דרך בה הם קיבלו את ההודעה, כי אם באמצעות חיוג למספר טלפון, ללא אפשרות פשוטה ונוחה כנדרש בהוראות החוק ותכליתו, וכן בכך שהמשיב לא עמד בהוראות חוק הספאם לעניין צירוף המילה "פרסומת" בכותרת הודעות הפרסומת שנשלחו על ידי המשיב ללקוחותיו.

ג.בתגובתו של המשיב מיום 28.12.16, במסגרתה כפר בטענות המבקשים שבבקשת האישור, טען המשיב, שהוא מקיים את הוראות חוק הספאם, ולטענתו, הוראות החוק בהקשר זה אינן חלות על ההודעות שנשלחות על ידי המשיב, הואיל ואלה אינן בגדר "דואר זבל", ואינן חלק מהתופעה אותה ביקש "חוק הספאם" למגר.

המשיב טען, כי בית המשפט העליון ציין בפסיקתו, שהכוונה בחוק האמור היא למנוע הצפה בלתי נשלטת ובלתי מבוקרת של דברי פרסומת שהנמען לא הסכים לקבלם, כשלנמען אין שליטה על התכנים הנכללים בהודעות (שעלולים להיות פוגעניים), כאשר זהות השולח אינה ידועה לנמען, ולכן נקיטת פעולה להסרתן באמצעות לחיצה על הקישורים שנכללים בהם עלולה לחשוף את הנמען לווירוסים וסוסים טרויאניים. לטענת המשיב, הודעותיו אינן עונות להגדרה של "דבר פרסומת" לפי חוק הספאם.

בנוסף, טען המשיב, שגם אם חוק הספאם חל עליו בהקשר הנדון, הרי עומד הוא בהוראותיו: לטענת המשיב, ההודעות נשלחות למי שהסכימו לקבל אותן, וכך גם ביחס לשלושת המבקשים, כשלטענת הבנק מכל אחד מן המבקשים התקבלה הסכמה לקבלת ההודעות (טענה המוכחשת על ידי המבקשים).

ד.באשר לאפשרות ההסרה טען המשיב, שהוא מאפשר הסרה פשוטה וסבירה מרשימת התפוצה וקיימות לעניין זה מספר דרכים לבחירת הנמען (טלפון, דף ייעודי ונגיש באינטרנט, בסניף ובפקס).

לטעמו של המשיב, דרכי ההסרה אינן זרות ללקוחות הבנק, הפונים במגוון ערוצי התקשורת באופן תדיר ושוטף. כך, למשל, פנו אליו המבקשים בפניות שונות לאורך השנים, ואף בסמוך להגשת בקשת האישור.

טענה נוספת של המשיב היא, שלא נגרם כל נזק למבקשים, ואין באופן בו נהג כדי להסב נזק ללקוחות, לא כל שכן נזק בר פיצוי. לטענת המשיב, בקשת האישור נעדרת תשתית ראייתית מינימלית וקיים פער תהומי בין העובדות שנטענו בבקשת האישור לבין המציאות, אף ביחס למבקשים עצמם. לטענת המשיב, הסכימו המבקשים לקבל הודעות ממנו, ואף עשו שימוש בערוצי הפנייה למשיב. כמו כן טען המשיב, שבקשת האישור נעדרת עילת תביעה אישית ואין היא מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית.

ה.בישיבת קדם המשפט מיום 2.2.17 הצעתי לצדדים לסיים את המחלוקת על דרך של "הסדר הסתלקות" במתווה הבא:

1.המשיב יבחן ויציע מנגנונים טכנולוגיים שיקלו על לקוחותיו להסיר את עצמם מרשימת התפוצה וזאת על דרך משלוח מסרונים, ובדואר האלקטרוני.

2.גמול למבקשים.