ניסים נ' יוניליוור ישראל מזון בע"מ ואח'

בפני מונחות שתי בקשות: האחת מטעם משיבה 1, יוניליוור ישראל מזון בע"מ (להלן: "יוניליוור"), והשנייה מטעם משיבות 2-3, אסם תעשיות מזון בע"מ ואסם השקעות בע"מ (להלן: "אסם") (וביחד: "המשיבות"), במסגרתן מבקשות המשיבות כי בית המשפט יורה על מחיקת תגובת המבקש, גלעד ניסים (להלן: "המבקש") לתשובתן לבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולהוצאת חוות הדעת אשר צורפה לתגובה מתיק בית המשפט. לחילופין, עותרות המשיבות כי בית המשפט יורה על מחיקת סעיפים 33 - 47 לתגובה לתשובה ועל הוצאת חוות הדעת שהוגשה ללא רשות. לחילופי חילופין, מבוקש כי בית המשפט יורה למבקש להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור ולאפשר למשיבות להתייחס לבקשה זו לכשתוגש.

רקע וטענות הצדדים

המבקש הגיש תביעה ובקשה לאישור כתובענה ייצוגית, במסגרתה טען, כי הסימון "רכיבים טבעיים בלבד" על גבי 6 סוגי מרקי עוף מושא הבקשה, וכן שני מוצרים נוספים: פירורית חיטה מלאה של "אסם" ושקדי מרק "אסם" - מטעה ונעשה בניגוד להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ובניגוד לדיני החוזים, וכן מהווה הפרת הוראה חקוקה בניגוד לתקנים השונים, בשים לב לכך שהמוצרים כוללים סוכר ושמן אותם לא ניתן לכנות "רכיבים טבעיים".

המבקש ביסס בקשתו על הוראות הסימון בתקן הסוכר (ת"י 356) ובתקן השמן (תקן 216), וטען על בסיסן, כי משלא ניתן לכנות את הסוכר והשמן כ"מוצרים טבעיים", הרי שגם לא ניתן לכנותם כ"רכיבים טבעיים" של מוצר אחר.

המשיבות לעומת זאת, טענו, כל אחת מהן בתשובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כי התקן הרלוונטי הוא תקן 1145, וכי על פיו, לאור תהליך יצורם של הסוכר והשמן, ניתן לכנות את הסוכר והשמן שבמוצרים מושא הבקשה כ"רכיבים טבעיים", ואף צירפו חוות דעת לתמיכה בטענה זו.

לטענת המשיבות, האמור בתגובת המבקש לתשובות המשיבות, אליה אף צורפה חוות דעת ללא קבלת היתר, ולפיהם לא ניתן לכנות את הסוכר והשמן כ"רכיבים טבעיים" לפי תקן 1145 - מהווה הרחבת חזית אסורה. לטענתן, מדובר בטענות וראיות חדשות שלא אוזכרו בבקשה לאישור, וזאת בניגוד להלכה לפיה אין לכלול בתגובה לתשובה טענות שלא נטענו בבקשה לאישור אם לא ניתן לכך היתר מבית המשפט. עוד לטענתן, מדובר למעשה בבקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית אשר הוגשה ללא היתר.

עוד טוענות המשיבות, כי האמור בתגובת המבקש אינו מהווה מענה לטענות הגנה "בלתי צפויות", שאז היה רשאי המבקש להעלותן בתגובה. לטענתן, המבקש היה מודע לתקן 1145 והזכירו בבקשה לאישור, אך בחר במודע שלא להרחיב בעניין זה ולא לצרף חוות דעת מומחה לבקשה לאישור על אף שמדובר בעניין שבמומחיות, אלא בחר להתבסס על הוראות הסימון בתקן הסוכר ובתקן השמן, ואין להתיר זאת עתה.

הוסיפו וטענו המשיבות, כי אין להסתפק במקרה זה בפסיקת הוצאות ומתן אפשרות להגיב לטענות החדשות תחת מחיקתן והוצאת חוות הדעת, שכן המדובר בהרחבת חזית מהותית, בעוד האפשרות של מתן זכות תגובה צריכה להוות פתרון במקרים חריגים בלבד.