נדחה הסדר הפשרה ואושרו באופן חלקי שלוש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות בנושא גביית עמלת "גורם הפוליסה"

החלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה

ובבקשות לאישור תובענות כייצוגיות

1. כשם שטיפות גשם טורדני ועיקש מצטברות כעבור זמן למים רבים, כך גם דמים חודשיים צנועים הנגבים במשך שנים על גבי שנים מצטברים לסכומי עתק. זהו לוז התביעה שלפניי, במסגרתה נטען כי חברות הביטוח המשיבות חייבו לאורך שנים, ועודן מחייבות, מאות אלפי מבוטחים בעמלה חודשית המכונה "גורם הפוליסה", שגובהה עומד על פחות מ- 20 ש"ח לחודש, וזאת למרות שאין לגבייתה בסיס משפטי. הסכום המצטבר מגביה זו בעבר, ומהגביה המתוכננת בעתיד, עומד על מאות מיליוני ש"ח ביחס לכל אחת מחברות הביטוח המשיבות, ומגיע למספר מיליארדי ש"ח ביחס לכלל חברות הביטוח שנתבעו בעניין זה. גם מבחינת כל אחד מהמבוטחים אין המדובר בסכומים מבוטלים, שכן הפגיעה בחיסכון של כל אחד מהם בעקבות גביית גורם הפוליסה היא בהיקף מצטבר של אלפי שקלים חדשים. על כפות המאזניים מונח איפוא עניין כבד משקל, הן מבחינת חברות הביטוח המשיבות הן מבחינת ציבור המבוטחים.

2. בקשות האישור שלפניי, וכן בקשה נוספת (ת"צ (מרכז) 41075-02-10 פריזט נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ. להלן: "עניין פריזט"), המתנהלת לפני חברתי, השופטת מיכל נד"ב, מיועדות להביא להשבת הכספים שנגבו לפי הנטען שלא כדין, ולהפסקת הגביה מעתה ואילך. ההתדיינות בנושא נמשכת כבר מספר שנים, והיא ידעה התפתחויות רבות, שעיקרן יסקר בהמשך הדברים.

3. ביוני 2015, לאחר שהצדדים סיכמו בכתב את עמדתם ביחס לבקשות האישור, הגישו הצדדים לת"צ 30028-04-11 הסדר פשרה בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006, וביקשו את אישורו על ידי בית המשפט, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 19 לחוק. הסדר הפשרה מבוסס על החזר חלקי של הסכומים שנגבו עד לאישור הסדר הפשרה (100 מיליון ש"ח, שהם כ- 11% מהסכומים שנגבו לכאורה שלא כדין עד אותו מועד), ועל הפחתה חלקית של הסכום שיגבה בגין גורם הפוליסה ממועד אישור הסדר הפשרה ואילך (הפחתה ב- 25%). ההסדר הועבר להתייחסות בודק (פרופ' איל זמיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית), אשר סבר כי "קיים קושי לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הנוכחית" (פסקה 181 לחוות דעת הבודק). לאור זאת כינסתי את הצדדים, והבהרתי כי לאור חוות דעת הבודק, "נטייתי הברורה היא שלא לאשר את ההסדר בתנאים הללו", והמלצתי על שינוי תנאיו לטובת הקבוצה, באופן שיהיה הולם לסיכויי התביעה. עוד הבהרתי כי ככל שהסדר הפשרה ידחה, תינתן הכרעה ביחס לבקשות האישור. היועץ המשפטי לממשלה ביקש ארכה על מנת להודיע את עמדתו ביחס להסדר הפשרה, ולאחר בחינה יסודית של חוות דעת הבודק הודיע כי הוא "מבקש להצטרף לעיקריה של חוות הדעת ולמסקנותיה", ומותיר לשיקול דעת בית המשפט את הקביעה כיצד ראוי לתקן את הסדר הפשרה. הצדדים התבקשו להודיע את עמדתם ביחס לאפשרות לשנות את הסדר הפשרה בהתאם להצעת בית המשפט, ולאחר מספר דחיות הגישו חברות הביטוח שהן צד להסדר הפשרה הודעה שמשמעה כי הן דוחות את הצעת בית המשפט ועומדות על אישור הסדר הפשרה לפי התנאים שהוסכמו בין הצדדים.

4. לאחר בחינת החומר הרב הקיים בתיק, ובכלל זה חוות דעתו המקיפה והיסודית של הבודק, ובשים לב לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הסדר הפשרה, באשר אין הוא מהווה "הסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה" (כלשון סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות). כן הגעתי למסקנה, לאור החומר הרב הקיים בתיק, ובכלל זה סיכומי הצדדים בבקשת האישור, כי יש מקום לאשר באופן חלקי את ניהול התובענות כייצוגיות, וזאת בתנאים שיפורטו להלן.

5. החלטה זו מפרטת את הנמקותיי הן לדחיית הבקשה לאישור הסדר הפשרה, והן לקבלה (החלקית) של הבקשות לניהול התובענות כייצוגיות. ההחלטה מורכבת מהחלקים הבאים:

• רקע עובדתי (פסקאות 6 - 16).
• שיקולי צדק (פסקאות 17 – 24).