סיליס נ' Hotels.com

האם יש לבטל את היתר ההמצאה לחו"ל שניתן למשיב, לצורך המצאת כתבי בי דין למבקשת?

א.רקע עובדתי

1.ביום 11.9.16 הגיש המשיב מר נדב סיליס (להלן: "המשיב" ו/או "סיליס") תובענה ובקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המבקשת.

2.המבקשת, חברת Hotels.comL.P (להלן: "המבקשת" ו/או "החברה"), מפעילה אתר אינטרנט המאפשר לבתי מלון מכל רחבי העולם להציע שירותי השכרת חדרים ללקוחות והיא מפרסמת באתר שלה את המחירים ומאפשרת הזמנות חדרים באמצעותה. המבקשת מאוגדת בטקסס שבארצות הברית ואתר האינטרנט שלה מופעל לטענתה משרתי מחשב המצויים באריזונה.

3.אתר האינטרנט שהחברה מפעילה הוא בשפות רבות, לרבות בשפה העברית. האתר מציע ללקוחותיו מלונות בארץ ובחו"ל. לגולשים בארץ, הממשק כולו בעברית והמחירים מופיעים בשקלים חדשים.

4.בעת ביצוע ההזמנה באתר, מאשר המשתמש שהוא מסכים לתנאי ההזמנה הקבועים שם, בין היתר בנוגע לתניית השיפוט בטקסס שבארה"ב (להלן: "ההסכם" או "החוזה").

5.המשיב טוען בתביעתו, כי החברה מטעה את לקוחותיה הישראליים, עת שהיא מציגה באתר האינטרנט שלה את המחירים ללא רכיב המע"מ. לדבריו, בפועל, הלקוחות שמזמינים באמצעותה חדרים בבתי מלון בישראל, נדרשים לשלם לבתי המלון את רכיב המע"מ בנוסף לתשלום שהועבר לחברה דרך האתר.

6.המשיב טוען כי החברה פועלת בניגוד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ולחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") ותובע סעד של פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לו ולחברי הקבוצה, סעד הצהרתי לפיו החברה הפרה את הוראות הדין וכן צווי עשה במסגרתם יורה ביהמ"ש לחברה לבטל את התנאים המקפחים בהסכם עמה ויורה לה לפרסם אך ורק מחיר הכולל את רכיב המע"מ.

7.בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המשיב בקשה למתן היתר לביצוע המצאה מחוץ לתחום השיפוט. זאת, בהתאם לתקנה 500(7), 500(4) ו – 500(6) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנה 500").

8.ביום 24.9.16 נעתר ביהמ"ש (כב' השופט חסדאי) לבקשה להיתר המצאה לחו"ל שהגיש המשיב והתיר את המצאת כתב התביעה למשרדי החברה בארה"ב.

9.החברה הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה וזו השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו. משהמחלוקת היא בעיקרה משפטית והצדדים טענו טענותיהם באופן מקיף ביותר, ניתן ליתן החלטה בבקשה ללא חקירת הצדדים על תצהיריהם.

ב.טענות המבקשת - החברה

1.באתר האינטרנט שלה מובהר בלשון מפורשת וחד משמעית, כי הוא כפוף לדינים של מדינת טקסס.

2.הסיבה היחידה בגינה מנסה המשיב לגרור את המבקשת להתדיינות בישראל, היא כי האתר מתורגם לשפה העברית.

3.יש לבטל את היתר ההמצאה, נוכח העובדה כי: "המבקשת היא תאגיד זר, שאינו פועל כלל בתחומי מדינת ישראל, אין לו עובדים בישראל או נציגות בישראל, ופעילותו באינטרנט אינה יכולה להיחשב כפעילות בתחום המדינה".

4.בניגוד לטענת המשיב, אין פעילותה של המבקשת מפרה את הוראות הרגולציה הישראלית בתחום הגנת הצרכן.

5.דווקא ההגנה על זכויות הצרכנים הישראלים מחייבת את ביטול היתר ההמצאה, שכן השימוש באתר של החברה מבטא את זכותו של הצרכן הישראלי לבחור שלא לחסות תחת הרגולציה המקומית של מדינת מוצאו, אלא להכפיף עצמו לרגולציה המקומית במקום מושבה והתאגדותה של החברה.