(אישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית)
פסק דין זה חותם התדיינות ממושכת, אשר תחילתה לפני יותר משבע שנים, עת הוגשה בפברואר 2011 הראשונה מבין שרשרת תביעות נגד חמש חברות הדלק הגדולות הפועלות במדינת ישראל – "סונול", "דלק", "פז", "דור-אלון" ו"טן". הטענות שהועלו בכל התביעות הללו דומות במהותן: חברות הדלק עשו שימוש פסול במנגנון עדכון המחיר שנקבע בהסדרי התדלוק שערכו עם לקוחותיהם המסחריים (הסדרים המכונים בשמות שונים: "דלקן", "פזומט", "ספידומט"), באופן שאיפשר להם לגבות עבור סולר (שמחירו אינו מצוי בפיקוח), מחלק מלקוחות ההסדר, תשלום העולה משמעותית על המחיר שנגבה מלקוחות מזדמנים. חברות הדלק התגוננו בכל התביעות הללו בטענות שונות, וניהלו הליכים מורכבים, שחלקם הגיעו עד כדי הגשת סיכומים בתובענה הייצוגית גופה. ואולם, בסופו של דבר, החליטו כל חמש חברות הדלק להגיע להסדרי פשרה, במסגרתם הוחזרו ללקוחות סכומי כסף משמעותיים מאד, בסך כולל של יותר מ- 130 מיליון ש"ח, וניתנה התחייבות של חברות הדלק כי עדכון המחיר במסגרת הסדרי התדלוק יעשה מעתה ואילך בהתאם למנגנון אובייקטיבי, אשר ימנע את ההתנהלות הנפסדת לה היינו עדים בעבר. במסגרת הסדרי הפשרה הללו גם באי הכוח המייצגים והתובעים המייצגים אשר יזמו את ההליכים הללו תוגמלו באופן נאות. הגמול ששולם לתובעים בכל התביעות עומד על סך של כ- 3 מיליון ש"ח; שכר הטרחה ששולם לבאי הכוח המייצגים על כ- 27.8 מיליון ש"ח. ויודגש הסכומים האמורים הם בנוסף לסכומי ההשבה, כך שחברות הדלק נשאו באופן כולל בעלות המגיעה לכדי 161.5 מיליון ש"ח, ולמען האמת אף למעלה מכך, אם מביאים בחשבון את עלויות ההתגוננות מפני התביעות, ועלויות יישום הסדרי הפשרה. להלן טבלה המסכמת את התוצאות הכספיות של ההתדיינויות השונות (הסכומים בש"ח. האחוזים מתוך הפיצוי לקבוצה. סכומי הפיצוי משקפים את ההתחייבויות המינימאליות שנטלו על עצמן חברות הדלק, כאשר הפיצוי בפועל יכול שיהיה גבוה יותר מטעמים שונים שפורטו בהסדרי הפשרה, ובפסקי הדין המאשרים אותם):יש לקוות כי מסכת ההתדיינות האמורה, שפסק דין זה הוא כאמור אקורד הסיום שלה, השיגה את תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, כפי שהן נקובות בסעיף 1 לחוק: דהיינו כי היא הביאה ל"מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין", ובצידה ל"אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו", וכל זאת תוך "ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות" באופן הנותן משמעות אמיתית ל"זכות הגישה לבית המשפט". אם אכן כך, הרי שהתדיינות ענפה זו עשויה לתת תשובה נאותה למקטרגיו של חוק תובענות ייצוגיות, ולהמחיש את פוטנציאל התועלת העצום הטמון במנגנון התובענה הייצוגית לטובת הכלל ולהגנת הפרט. ומהכללי לפרטני. לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בשתי התובענות הייצוגיות שבכותרת נגד הנתבעות, דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, דלק קמעונאות שותפות כללית ודלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ (שיכונו להלן, יחדיו: "דלק" או "הנתבעת"). עניינן של התובענות בטענה כי דלק גבתה מלקוחות הקשורים עמה בהסכם תדלוק באמצעות התקן ממוחשב (הנקרא "דלקן") מחירים שלא כדין עבור סולר, הגבוהים מאלה שגבתה מלקוחות מזדמנים בתחנות התדלוק שלה. כמובהר לעיל, התובענות נגד דלק הן האחרונות מבין שורה של תובענות ייצוגיות שהוגשו נגד חברות הדלק השונות הפועלות בישראל בקשר להסדרי תדלוק דומים. הסדר הפשרה שגובש בתובענות שלפניי, כמו גם הסדרי הפשרה שגובשו עם יתר חברות הדלק, פוסע בעקבות הסדר הפשרה שסוכם ואושר בתובענות ביחס לחברת סונול. לאור האמור לעיל, ומהטעמים שיפורטו להלן, הגעתי למסקנה כי יש לאשר את הבקשה, ולתת גם להסדר הפשרה בעניינה של דלק תוקף של פסק דין.
א. רקע – טענות הצדדים והשתלשלות ההליכים
ביום 11.8.2011 הגישו התובעים 3-1, באמצעות באי הכוח המייצגים ממשרד סיני אליאס ושות', תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נגד דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, במסגרת ת"צ 20119-08-11 (להלן: "תובענת סולמי לביא" או "התובענה המוקדמת"). ביום 5.9.2011 הגישה סי.ג'יי.קט, באמצעות בא הכוח המייצג, עו"ד צבי פשדצקי, תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית נגד דלק קמעונאות שותפות כללית ודלק מנטה קמעונאות דרכים בע"מ, במסגרת ת"צ 4649-09-11 (להלן: "תובענת סי.ג'יי.קט" או "התובענה המאוחרת"). שתי התובענות הוגשו לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".
עניינן של התובענות, בתמצית, בטענה כי דלק פעלה שלא כדין בקשר למחירים שגבתה עבור סולר מלקוחות הקשורים עמה בהסכם "דלקן", ובכלל זאת בכך שגבתה מחירים מלקוחות "דלקן" הגבוהים מהמחירים שמשלמים לקוחות מזדמנים עבור סולר בתחנות התדלוק של דלק. וכן, כי דלק העלתה באופן עקבי ומתמשך את מחיר המחירון המומלץ שלה ביחס לסולר, במנותק מהשינויים במחירי התשומות של הסולר או במחיר המשולם על ידי הלקוחות המזדמנים.
יצוין כי תובענת סי.ג'יי.קט הועברה ביום 30.1.2012, מכוח החלטתה של כבוד השופטת מיכל נד"ב, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וזאת בהתאם לסעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. ביום 20.6.2012 קיבלה כבוד השופטת אביגיל כהן החלטה לפיה שתי הבקשות ידונו יחדיו, וביום 17.10.2012 הורתה על העברת הדיון מכוח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות לבית משפט זה, לאור העובדה שבאותה שעה התנהלו והיו עתידות להתנהל בפניו בקשות אישור דומות שהוגשו נגד חברות הדלק "סונול", "דור אלון", "פז" ו-"טן", בקשר להסדרי תדלוק דומים (לפירוט של מספרי ההליכים ראו בפסקה 5 להלן).
בתגובות שהגישה לבקשות האישור דחתה דלק את טענות התובעים. ביום 8.12.2013, לאחר שנתקיימו ישיבות הוכחות והוגשו סיכומים, אישרתי את ניהול התובענה כייצוגית. בקשת רשות ערעור שהגישו הנתבעות לבית המשפט העליון על החלטת האישור (רע"א 162/14) – נדחתה ביום 5.4.2015. בעקבות כך, הוגשו כתבי תביעה והגנה מתוקנים, התקיימו הליכים מקדמיים, הוגשו תצהירים וחוות דעת מומחים, התקיימו חקירות והוגשו סיכומי התובעים המייצגים.
בין לבין, ביום 19.2.2017, ניתן על ידי פסק דין המאשר את הסדר הפשרה בתובענות הייצוגיות נגד חברת "סונול", שעניינן באותן סוגיות עקרוניות המתעוררות בהליך שלפניי (ת"צ 53368-02-11; ת"צ 38620-11-11) (להלן: "עניין סונול" או "הסדר סונול"); ביום 26.12.2017 ניתן על ידי פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה באותו עניין נגד חברת "פז", ואשר מבוסס על הסדר סונול (ת"צ 15731-10-11) (להלן: "עניין פז"); ביום 29.3.2018 ניתן על ידי פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה באותו עניין נגד חברת "טן", ואשר מבוסס על הסדר סונול (ת"צ 23459-07-16) (להלן: "עניין טן"); ולבסוף, ביום 17.4.2018 ניתן על ידי פסק דין המאשר הסדר פשרה בתובענה הייצוגית אשר הוגשה באותו עניין נגד חברת "דור אלון", ואשר גם הוא מבוסס על הסדר סונול (ת"צ 32204-08-12) (להלן: "עניין דור אלון").
ביום 14.1.2018 (דהיינו לאחר אישור הסדר סונול) הגישו הצדדים לבית משפט זה בקשה לאישור הסדר פשרה שנכרת ביניהם (להלן: "הבקשה" ו-"הסדר הפשרה", בהתאמה), המבוסס גם הוא על מתווה הפשרה שגובש בעניין סונול. מדובר, כאמור, בהסדר הפשרה החמישי (והאחרון) הצועד באותו מתווה.
ביום 18.1.2018 הוריתי לפעול לגבי הבקשה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. דהיינו, על פרסום הסדר הפשרה והבקשה לאישורו להתייחסויות הציבור ועל העברתו לעיון היועץ המשפטי לממשלה ולממונה על הגנת הצרכן.
חברי הקבוצה לא הגישו התנגדויות או בקשות לצאת מהקבוצה, ואיש מהם לא התייצב לדיון שהתקיים ביום 20.3.2018 בעניין אישור הסדר הפשרה (להלן: "דיון האישור"). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דוד גוטמן (להלן: "ב"כ היועמ"ש"), הודיע ביום 13.3.2018 כי הוא אינו מתנגד להסדר הפשרה (וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה). יחד עם זאת, הבהיר כי: "ככל שיוחלט בעתיד להטיל פיקוח על מחירי סולר, יחול הפיקוח גם על המחירים שהוסכם עליהם בהסכם הפשרה, ואי ההתנגדות להסדר הפשרה המוצע לא תכבול בשום צורה את שיקול הדעת של הרשויות, לא תפטור את ה[הנתבעת] מפיקוח, ולא תהווה הבטחת מחיר לתובעים". למיטב הבנתי, אין חולק על האמור בהבהרה זו.
ב. עיקרי הסדר הפשרה
להלן עיקרי הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים שלפניי. מובהר כי האמור לעיל הוא תיאור לא ממצה של הסדר הפשרה, וכי בכל מקרה של סתירה בין התיאור שיובא להלן לבין נוסח הסדר הפשרה, יגבר נוסח הסדר הפשרה (אלא אם מהקשר הדברים עולה כוונה אחרת). כאמור לעיל, הסדר הפשרה מבוסס על הסדר סונול, בכפוף לשינויים והתאמות, כמפורט להלן ובהסדר עצמו.
הגדרת הקבוצה – חברי הקבוצה מוגדרים בהסדר הפשרה (סעיף 2.11 להסדר) כך: "קבוצת התובעים בתובענת סולמי לביא וקבוצת התובעים בתובענת סי.ג'יי.קט.". "קבוצת התובעים בתובענת סולמי לביא" מוגדרת באופן הבא: "לקוחות דלקן, כהגדרתם להלן, אשר רכשו סולר מדלק על פי הסכם הדלקן החדש, כהגדרתו להלן" (סעיף 2.9 להסדר). "קבוצת התובעים בתובענת סי.ג'יי.קט." מוגדרת כך: "לקוחות דלקן, כהגדרתם להלן, אשר רכשו סולר מכוח הסכם הדלקן הישן, כהגדרתו להלן" (סעיף 2.10 להסדר).
"הסכם הדלקן החדש" מוגדר כך: "הסכם עם לקוחות דלק לרכישת דלקים בתחנות התדלוק של דלק בהן דלק מספקת דלקים באמצעות דלקן, הכולל הוראה לפיה המחיר נקבע כהנחה מהמחירון המומלץ של דלק" (סעיף 2.15 להסדר). "הסכם הדלקן הישן" מוגדר באופן הבא: "הסכם עם לקוחות דלק לרכישת דלקים בתחנות התדלוק של דלק בהן דלק מספקת דלקים באמצעות דלקן אשר ע"פ הצהרת דלק היה נהוג בדלק עד לשנת 2006, אשר אינו כולל הוראה בדבר אופן קביעת מחיר הסולר ללקוח הדלקן ואשר על פי ס' 17 להחלטת האישור 'למקרא ההסכם הרושם המתקבל הוא שהמחיר שיינתן ללקוח הוא זה הנוהג בתחנת הדלק (קרי המחיר ללקוח מזדמן), ומכל מקום שלא יעלה עליו'" (סעיף 2.16 להסדר).
מהקבוצה מוחרגים: "לקוחות אשר בבעלותם תחנות פנימיות (דהיינו תחנות פרטיות שאינן משרתות את הציבור הרחב) ולקוחות דיפלומטיים וקונסוליות זרות, ולקוחות דלקן שעל פי ההסכם עימם, המחיר אותו שילמו אינו תלוי במחיר המחירון המומלץ" (סעיף 2.11 להסדר).
עילות התביעה – מונח זה מוגדר בסעיף 2.8 של הסדר הפשרה כ"עילות התביעה כפי שאלה אושרו בהחלטות האישור בתובענת סולמי לביא ובתובענת סי.ג'יי.קט וכל עילה אחרת אשר עולה מהתשתית העובדתית המפורטת בבקשות האישור ובתובענות הייצוגיות". עילות התביעה בגינן אושר ניהול התובענות הייצוגיות, ואשר ביחס אליהן ניתן פסק דין זה, כוללות: "(1) חוסר תום לב בקיום חוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), וזאת בגין דרך קביעת המחיר המומלץ לצרכן של סולר על ידי חברת "דלק" (לגבי כל חברי הקבוצה); (2) הפרת חוזה, וזאת בגין גביית מחיר סולר העולה על המחיר ללקוח מזדמן בניגוד לתנאי ההסכם (לגבי חברי קבוצה החתומים על הסכם דלקן ישן); (3) ביטול או שינוי הסדר עדכון מחיר הסולר כתניה מקפחת בחוזה אחיד (לגבי חברי קבוצה החתומים על הסכם דלקן חדש)."