ת"צ 19913-11-12 רוזנהיים נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח'

לפניי בקשה לאשר תובענה ייצוגית.

1.המשיבות מציעות לציבור כרטיס חיוב בין-לאומי. הכרטיס, אשר מונפק ברישיון מאת Visa, אינו נרשם על שם איש ואינו משויך לחשבון בנק, אלא נטען בסכום כסף שמשלם מראש המחזיק בו (pre-paid) והעסקאות שניתן לעשות בו מוגבלות לאותו סכום. המבקש קנה כרטיס, טען אותו בסכום מסוים בדולר ארה"ב והשתמש בו לרכישת מוצרים באמצעות השירות המקוון PayPal, אשר מתווך בין צדדים לעסקה ומאפשר למנויים עליו לשלם בלי לחשוף את פרטיו של כרטיס האשראי. בכל עסקה כזאת חויב המבקש לשלם עמלה גם למשיבות. כאשר בוטלו כמה מהעסקאות הוא נוכח כי המוכרים זיכו אותו במלוא סכום העסקה, אך העמלה שגבו המשיבות לא הושבה לו.

המבקש גורס כי הוא זכאי לקבל בחזרה את העמלות שבהן חייבו אותו המשיבות בעסקאות שבוטלו ושנעשו באמצעות פיי-פאל. לטענתו, בחוזה ההתקשרות שכרת עם המשיבות במעמד רכישת הכרטיס (נספח ד לבקשה) לא נכתב כי זכותן להותיר בקופתן עמלות שגבו אחרי שעסקה בוטלה. כחצי שנה לפני שהגיש את הבקשה שיגר תלונה לאגף הפיקוח על בנק הדואר במשרד התקשורת (נספח ה). עדת ההגנה מיכל סגרי, מנהלת מוקד הטלפון למוצרי מט"ח בבנק הדואר, השיבה לו כהאי לישנא:

פנייתך על החזר עמלות מאתר PAYPAL נבדקה. מצאנו כי אכן עקב בעיה טכנית לא ניתן לזהות ביטולי עסקאות של חברת PAYPAL ולכן לא זוכית באופן אוטומטי בעמלה עבור ביצוע העסקה. אנו מצרים על האירוע ופועלים לתקנו.

נבקשך שאם בעתיד לא יתבצע זיכוי מתאים אנא הודענו בדוא"ל לכתובת: [...] או בטלפון על מנת שנזכה כרטיסך במיידית.

(נספח ו)

אף כי הבעיה שעליה הלין המבקש לא באה על פתרונה לשביעות רצונו גם לאחר מכן, הוא רואה בתשובה זו אישוש לעמדתו והודאה בכך שהעמלות לא הוחזרו רק בשל תקלה וגם התחייבות להשבת העמלות שנגבו אם העסקה בוטלה. את התובענה שאישורה נתבקש השתית על העילות של עשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979 (להלן: חוק עשיית עושר ולא במשפט); רשלנות, לפי סעיפים 35–36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חוסר תום לב במשא-ומתן, בקיום של חיוב הנובע מחוזה ובשימוש בזכות הנובעת מחוזה, על-פי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973 (להלן: חוק החוזים); הטעיה, לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981. עילות נוספות שנזכרו בבקשה, כגון תרמית, לא הופיעו שוב בשלב הסיכומים. לשיטת המבקש, את הפגיעה בכיסו הסבו לו לא רק העמלות שלא קיבל בחזרה, אלא גם פניותיו המרובות אל המשיבות ואל המפקחים עליהן. הצורך לפנות שוב ושוב בתלונות, וכן התוצאות החלקיות שהניבו אותן פניות, אינוּ לו גם עגמת נפש – נזק שאינו ממוני (סעיף 13 לתצהיר התומך בבקשה).

2.לתפיסת המשיבות, ביטול עסקה אינו מצדיק את השבת העמלה שבה חייבו את הלקוח, משום שאינו מבטל את הפעולות שהוטל עליהן לעשות. בכלל זה הן מונות את העברת התשלום לפיי-פאל, את ההתחשבנות עם ויזה אירופה, על ההוצאות הכרוכות בכך, את שיגור הוראת הביטול אל פיי-פאל, את השבת הכסף ממנה ואת זיכוי הכרטיס. המשיבות טוענות כי אין לדעת על סמך מה הגיע המבקש למסקנה ששׂומה עליהן להחזיר ללקוח את העמלות. לגישתן, הזכות להותיר את העמלה בקופתן קמה להן מכוח חוזה ההתקשרות ומכוח הכתוב בעלון המידע שמקבל לקוח המבקש להנפיק את הכרטיס בד-בבד עם כריתתו (נספח 2 לתשובה לבקשה). הן מוסיפות שגם חברות כרטיסי האשראי במקומותינו אינן נוהגות להשיב את העמלה אם העסקה שנעשתה בכרטיס מבוטלת. ככל שהדברים אמורים בתשובתן לתלונתו של המבקש, המשיבות דוחות את הטענה כי היא בבחינת הודאה בתקלה טכנית או בזכות המבקש לקבל את העמלה בחזרה. הן מסבירות כי האמירה שכשל טכני הוא אשר גרם למצב בטעות יסודה, וכי מְחברת המכתב היא פקידה ולא הקדימה למכתבה בירור משפטי. על-כן הן דוחות את הטענה כי המכתב מוכיח שהמבקש זכאי לקבלת העמלות עם ביטול העסקה.

3.(1)התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2)תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3)קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;