השאלה העיקרית בכל שלושת התביעות הייצוגיות דנן היא שאלה משפטית הנוגעת לאופן חישוב הוצאות הגביה בגין חובות שונים של תושבים לחברת מי-אביבים 2010 בע"מ (להלן: "מי אביבים") ולעירית תל-אביב (להלן: "העיריה"). האם הן רשאיות לגבות סכום הוצאות אחיד וקבוע עפ"י הרף המקסימלי שבתקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות, התשע"א-2011 (להלן: "תקנות הגבייה" או "התקנות"), או שהן רשאיות לגבות רק הוצאות ישירות בפועל בגין משלוח ההתראות, ללא עלויות עקיפות, כגון שכר פקידי העיריה.
ת"צ 21832-02-12, שעניינה גביית חובות מים - אושרה כייצוגית ביום 27.11.2012 (להלן: "תובענת המים"), ת"צ 21899-02-12, שעניינה גביית חובות חניה - אושרה כייצוגית ביום 30.9.2013 (להלן: "תובענת החנייה"), ת"צ 10343-03-13, שעניינה גביית חובות ארנונה - אושרה כייצוגית ביום 29.1.2014 (להלן: "תובענת הארנונה").
עיקרי העובדות בתמצית
ת"צ 21832-02-12 – תובענת המים
2.מי אביבים היא התאגיד המופקד על אספקת שירותי מים וביוב לתושבי תל-אביב. היא רוכשת מהעירייה שירותי גבייה ואכיפה בהסכם מיקור חוץ.
הן התובע והן בת זוגו קיבלו לטענתם 3 דרישות תשלום ביום 11.12.2011, בגין חוב מים וביוב הנוגע לנכס בו הם מחזיקים ברח' בבלי 16 בת"א.
דרישה אחת בדואר רשום, מוענה לתובע, דרישה שנייה בדואר רשום מוענה לאשת התובע, ודרישה שלישית הגיעה בדואר רגיל. בדרישות התשלום בדואר רשום צוין כי בנוסף לחוב המים והביוב, התובע חוייב גם ב- 22 ₪ בגין "אגרת אכיפה".
לשיטת התובע העירייה הייתה רשאית לגבות הוצאות אכיפה בגין מכתב דרישה זה שנשלח בדואר הרשום בסך של כ– 9 ₪ בלבד. זאת בהתאם לפרשנותו לתקנות גביה. לשיטת התובע, מותר לגבות רק הוצאות ישירות שהן הוצאות הנייר, הבול הדואר הרשום ואיתור הכתובת במשרד הפנים (סעיף 51 לתובענה), אך לא עלויות צוות הפקידים.
זאת לעומת שיטת העירייה לפיה ייצור המכתב ושליחתו כוללים גם את שכר הפקידים שטיפלו במכתב. לכן לגישת מי אביבים סך הכל עלות הטיפול במכתב דרישה אחד בדואר רשום ואחד בדואר רגיל בגין חייב אחד, הוא כ– 45 ₪, אך בשל הגבלת תקנות הגבייה היא גבתה רק 22 ₪.