ביום 24.5.16 הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: מעשה פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); חובת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970; גרימת נזק לאדם ולרכוש, עבירה לפי תקנה 21(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961 יחד עם סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 31.10.12 נהג הנאשם ברכבו בשכונת בית חנינה בירושלים, הרכב היה ללא ביטוח. הנאשם נסע במהירות גבוהה, פנה ימינה לרחוב טהא חוסיין כאשר הוא נוסע בנתיב נגד כיוון התנועה לאורך כמה מאות מטרים. אותה העת נסעו אחריו שוטרים בניידת משטרתית. השוטרים הפעילו בניידת כריזה ומערכת אורות משטרתית ונסעו אחר הנאשם. השוטרים איגפו את הרכב והגיעו בנסיעה ממול לרכבו של הנאשם, אשר עקף את הניידת והמשיך בנסיעה מהירה לאורך כמה מאות מטרים כאשר בדרך נסיעתו הוא גורם למכוניות לסטות מהכביש. הנאשם המשיך בנסיעה מהירה לכיוון צומת ביר נבאללה, סמוך לאחר הצומת ותוך כדי נסיעה פרועה פגע הנאשם ברכב חונה, הנאשם נסע מעט אחורנית ונכנס בנסיעה מהירה לסמטה סמוכה, שם פגע בחלקו הקדמי-שמאלי של רכב מסוג הונדה, בו נסע אותה עת ריאד שהאבי (להלן: "התאונה"). בעקבות המתואר נגרמו להונדה פגיעות בחלק הקדמי-שמאלי, בגלגל וכן במערכת הבלמים של ההונדה. לאחר התאונה המשיך הנאשם בנסיעתו הפרועה. כאשר הגיע לרחוב ללא מוצא, יצא הנאשם מהרכב והחל לברוח רגלית מהשוטרים, אשר קראו אחריו "עצור משטרה". במהלך הבריחה השליך הנאשם את מפתחות רכבו.
במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים לטעון לעונש באופן חופשי והוזמן תסקיר.
תסקיר שירות המבחן
על פי התסקיר הנאשם בן 36, נשוי ואב לחמישה ילדים, מתגורר בשכונת א-טור ועובד במוסך צמיגים. בילדותו גילה קשיים לימודיים משמעותיים וקשיים התנהגותיים, ונשר מבית הספר ללא ידיעת קרוא וכתוב בגיל 15. בהמשך החל לעבוד במוסכי רכב ומנסה לפרנס את משפחתו. העבירה שלפנינו בוצעה לפני ארבע שנים, כאשר לאחריה, בשנת 2013, ביצע עבירת ניסיון לשוד וקשירת קשר לעשות פשע, בגינה הורשע ונדון לשנתיים מאסר בפועל, פיצוי כספי ומאסר על תנאי. על פי התסקיר, הנאשם היה אסיר חיובי והשתחרר בניכוי שליש בחודש 08/15, ושולב בקבוצה טיפולית לאסירים משוחררים ביחידת של"מ. מהמידע שהתקבל לשירות המבחן עולה כי הנאשם השתתף באופן חיובי בטיפול, הגיע באופן מסודר ועקבי ושיתף מעצמו. ההתרשמות היא כי הפיק לקחים מטיפול זה.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם קשור מאוד למשפחתו וחש מחויבות כלכלית ורגשית לדאוג לצרכיהם; הוא מבין כי טעה בדרכים בהן פעל ובעבירות שביצע; חל שינוי בדפוסיו לאחרונה, ויש לחזק זאת. שירות המבחן התחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; בהליך השיקומי החיובי שביצע לאחר תקופת המאסר בתיק האחר; בקבלת אחריות והבעת חרטה והסכמתו להשתתף בהליך טיפולי; והגיע למסקנה כי כל אלה מהווים גורמי סיכוי לשיקומו של הנאשם. מנגד, היותו בעל עבר פלילי קודם ומורכבות מצבו הכלכלי מהווים גורמי סיכון להישנות מעורבות פלילית בעתיד.
לסיכומו של דבר, שירות המבחן ממליץ על חיזוק הכיוון השיקומי לצד הטלת עונש חינוכי ומרתיע, באמצעות הטלת צו מבחן למשך חצי שנה לצורך השתתפות הנאשם בקבוצת נהיגה בשיתוף עם עמותת "אור ירוק", יחד עם הטלת צו של"צ ומאסר מותנה. שירות המבחן מציע כי צו השל"צ יבוצע במסגרת קידום נוער מזרח העיר, בתפקיד תחזוקה וניקיון וסיוע לצוות המקום בהיקף של 180 שעות, וכי הפיקוח ייעשה ע"י השירות.
טענות הצדדים לעונש
ב"כ המאשימה הגישה את רישומו הפלילי והתעברותי של הנאשם. ברישום התעברותי קיימות עבירות מסוגים שונים (נהיגה ללא חגורה, ללא ביטוח וכיוצ"ב), שהן עבירות שהמאוחרות שבהן בוצעו לפני זמן רב, בשנת 2008. ברישום הפלילי מופיע כי הנאשם הורשע, כאמור, בגין ניסיון לשוד וקשירת קשר לעשות פשע שבצע ביום 18.4.13, בגינן נדון ל-24 חודשי מאסר.
אשר להצהרת הנפגע, ב"כ המאשימה ציינה כי נפגע העבירה השיב שהנאשם תיקן מזמן את הנזק שנגרם, ועל כן מבחינתו אין צורך להגיש הצהרה.
ב"כ המאשימה טוענת למתחם של 5 חודשי מאסר בעבודות שירות עד 15 חודשי מאסר בפועל, ובתוך מתחם זה להטיל על הנאשם עונש של 6 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה ורכיבים עונשיים נוספים לפי שיקול דעתו של בית המשפט, כגון פסילה בתנאים או פסילה בפועל וקנס.
באשר למתחם הענישה, ב"כ המאשימה התייחסה לחומרת התופעה של נהיגה בריונית במהלך מרדף משטרתי. הערך המוגן הנפגע הוא פגיעה בשלטון החוק וביכולת השוטרים לבצע את תפקידם וכן פגיעה בביטחון הציבור. בנדון דנן אף נגרם נזק לרכוש. מדובר באירוע שהחל בנהיגה ללא ביטוח, והסתיים במרדף מסוכן, כאשר הנאשם היה יכול לעצור בכל שלב. הנאשם הראה נחישות בביצוע העבירה. עוד נטען כי בקביעת המתחם, על ביהמ"ש להתחשב בנזק הפוטנציאלי, הגם שבסביבת המרדף לא היו עוברי אורח. בקביעת העונש בתוך המתחם, לחובת הנאשם עומדת ההרשעה בעבירה שונה שביצע לאחר המעשה שלפנינו, ועבירות תנועה קודמות, לרבות נהיגה ללא ביטוח משנת 2004. לזכותו עומד תהליך השיקום שהוא עובר כמפורט בתסקיר, וגם על ב"כ המאשימה מקובלת העובדה כי קיימים שיקולי שיקום משמעותיים המצדיקים קביעת עונש ברף התחתון של המתחם, אולם לסברתה אין זה מקרה של חריגה ממתחם הענישה.
ב"כ הנאשם הגיש ראיות לעונש – תלושי שכר ומכתב מהמעסיק "רשת הצמיג דודי נאסה", לפיו הנאשם עובד בחברה מזה כחצי שנה, מצטיין בעבודתו ומשמש כנותן שירות ללקוחות. במהלך תקופה זו לא הייתה כל בעיית משמעת מצד הנאשם וברצון המעסיק להמשיך את העסקת הנאשם אצלו.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה, ב"כ הנאשם הדגיש כי מצד הנזק הפוטנציאלי תוקן כתב האישום כאשר בגרסה המתוקנת לא צוינה נוכחות של הולכי רגל. אי לכך, הטיעון של נזק פוטנציאלי במקרה דנן הינו תיאורטי בלבד, הקשור לכל היותר לעיקרון ההרתעה. לטענת ההגנה, הנאשם אכן הפנים את חומרת מעשיו, כפי שמפורט בתסקיר, ועל כן אין מקום להטיל עליו עונש מסיבות הרתעה, ובמיוחד לאור הליך השיקום שהוא עובר. הנאשם עבר עבירה ברף הנמוך וגרם נזק לרכוש בלבד. לא היה תכנון מקדים לעבירה, ומדובר בהחלטה רגעית מתוך לחץ ופחד.
מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, יש להתחשב בחלוף הזמן – שהרי כתב האישום הוגש ביום 3.6.15, כמעט שלוש שנים לאחר ביצוע העבירה. לטענת ב"כ הנאשם, אין נימוק או הצדקה לכך, והמאשימה התרשלה בשיהוי הארוך בהגשת כתב האישום. שיקול נוסף הוא הפגיעה של העונש בנאשם, כמפורט בתסקיר. הנאשם השקיע מאמצים בשיקום, וכך גם המדינה, ויש אינטרס ממשי שהשקעה זו לא תרד לטמיון. עוד צוין כי הנאשם לקח אחריות מוחלטת על מעשיו ופיצה את הנפגע על הנזק זה מכבר.
לטענת ההגנה יש לקבוע מתחם המתחיל ממאסר על תנאי, שכן מדובר בעבירות שבסמכות בית המשפט לתעבורה, ועד לשעות של"צ. במקביל נטען שאם יקבע ביהמ"ש כי המתחם אינו מתחיל במאסר על תנאי אלא מעבודות שירות, יש בתיק זה הליך שיקום ממשי היוצר הצדקה לחריגה מן המתחם. צוין כי הנאשם התחיל להשתתף בקבוצה טיפולית לעבירות תעבורה, בשיתוף עם עמותת "אור ירוק", עליה המליץ שירות המבחן. די לקבוע כי יש סיכוי סביר לשיקום כדי לסטות ממתחם הענישה, ובמקרה הזה הסיכוי התממש. המלצת שירות המבחן ל-180 של"צ אינה כמות מבוטלת לאדם העובד במשרה מלאה, מה עוד שהוא צריך למצוא זמן גם לקבוצה הטיפולית. שירות המבחן ממליץ גם על צו מבחן למשך חצי שנה, כך שבתכנית זו ישנם מנגנוני בקרה שנועדו להבטיח שהליך השיקום ימשיך.