מדינת ישראל נ' בנימין נתניהו ואח'

לפנינו שתי בקשות לתיקון כתב-אישום לפי סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב- 1982 (להלן- החוק); האחת, על דרך של הוספת עדי תביעה (בקשה מס' 306), והשניה, לתיקון סעיף 64 לכתב-האישום (בקשה מס' 308).

הבקשה לתיקון כתב-האישום על דרך של הוספת שלושה עדי תביעה עניינה באישום השלישי בכתב-האישום, הידוע כפרשת 1000. הורתה של הבקשה במידע חדש שמסרה עדת התביעה, הדס קליין (להלן- קליין), למאשימה, בעקבותיו בוצעה השלמת חקירה במשטרה ובגדרה נחקרו עדים שונים, בכלל זה, עדים המפורטים ברשימת העדים בכתב-האישום והעדים נשוא הבקשה דנא. לצד הבקשה להוספת העדים, לא עתרה המאשימה לתיקון תוכני של כתב האישום. על פי הבקשה, תכלית התיקון המבוקש היא לבסס את טענת המאשימה למתן טובות הנאה מאנשי העסקים מילצ'ן ופאקר לנאשם 1 ורעייתו, ולצורך "הבנת עדותה (של קליין), ולעמוד על מכלול ההיבטים הקשורים לעדות זו". לשיטתה, ככלל, אין בהוספת עדי תביעה כדי להביא לפגיעה של ממש בהגנת הנאשמים, כל שכן בשלב המקדמי של ההליך עובר לתחילת שמיעת הראיות בפרשה 1000.

נאשם 1 התנגד לבקשה, משני טעמים עיקריים. הראשון, יש בתיקון כתב-האישום כדי לפגוע ביכולתו להתגונן ובזכותו להליך הוגן ומבלי שבכוחו לקדם את בירור האמת. השני, נטען לשיהוי בהגשת הבקשה ולפגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם. בתמצית הדברים, נטען, כי העדים נדרשים להעיד בקשר לאירועים חדשים, אשר המאשימה בחרה באופן מודע, כפי שעולה מהבקשה, שלא לכלול בכתב-האישום, לרבות על דרך תיקונו. בהקשר זה, הפנה להחלטתנו מיום 27.10.2021, בגדרה קבענו כי אין לשמוע את עדותו של העד אבי ברגר בעניינים החורגים ממסגרת כתב-האישום, ולהחלטתנו מיום 30.11.2021, בגדרה קבענו כי אין מקום להעיד את עד המדינה, ניר חפץ, על אירוע שלא נכלל בכתב-האישום ואשר אינו מסייע לבירור המחלוקת בין הצדדים. עוד, טען לפגיעה יסודית בזכותו להליך הוגן, עד כדי ביטול כתב-האישום מחמת הגנה מן הצדק, ולפגיעה בזכותו להתגונן, זאת - בשל אי מיצוי הליך החקירה, מבלי שנחקרו הנאשם ויתר המעורבים באירועים (רעייתו, פאקר ומילצ'ן), תוך הפרת זכות יסוד של כל נאשם למסור לרשויות החקירה את גרסתו ביחס לאישומים המיוחסים לו ובדיקתה על ידיהם. במכלול האמור, לשיטת ההגנה, העדים נדרשים להעיד על אירועים שלא נכללו בכתב –האישום, תוך הצגת מסד ראייתי חסר ומסולף, אשר תכליתו להשחיר את פניו של הנאשם ולהציגו באור שלילי. טרם סיום, הוסיף כי לא ברורה התועלת בתיקון כתב-האישום נוכח הצהרת המאשימה כי אין בהוספת העדים כדי ללמד בהכרח על זימונם למתן עדות.

בתשובתה, הבהירה המאשימה כי רצונה להניח מסד ראייתי מספק לתמיכה במערכת היחסים בין הצדדים ולנסיבות מתן טובות ההנאה, כמפורט בכתב-האישום. בתוך כך, הוטעם כי אין בטענות הנאשם כדי לבסס פגיעה בהגנתו וכל טענה הנוגעת לתוכנה של עדות ולהתנהלות רשויות החקירה, דינה להתברר במהלך המשפט ושמיעת הראיות. טרם סיום, כפרה המאשימה בטענה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה והבהירה כי החקירה הסתיימה בסמוך לסיום כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, ומשכך, ההחלטה על תיקון כתב-האישום התקבלה על-ידי מחליפתו ובסמוך לכניסתה לתפקיד. בהקשר זה, הוטעם כי הנאשם לא הצביע על פגיעה של ממש באינטרס ההסתמכות שלו.

הוגש טיעון משלים מטעם הנאשם 1, בצירוף העתק מהודעותיה המשלימות של הדס קליין ומהודעות העדים שצירופם התבקש. בתמצית, נטען כי מהודעות העדים הנוספים עולים אירועים אחרים שאינם קשורים לנאשם, אלה חורגים מכתב האישום, ממילא, אינם רלוונטיים ומשכך אין להתיר את עדותם ויש לדחות את הבקשה, בעניינם. לעניין זה הוגשה גם תגובה בכתב של המאשימה.

הבקשה הנוספת, עניינה בתיקון סעיף 64 לאישום הראשון הידוע כפרשת 4000, בקשר למועד בו התקיימה "פגישת ההנחיה" בין העד - שלמה פילבר (להלן- פילבר) לבין נאשם 1. במהלכה, לטענת המאשימה, הנחה נאשם 1 את פילבר "...לפעול במסגרת תפקידו כמנכ"ל המשרד באופן שיטיב עם הנאשם אלוביץ".