מדינת ישראל ואח' נ' פלוני ואח'

האם מוסמך ביהמ"ש לבטל כתב אישום מחמת מצבו הרפואי של נאשם? והאם יש מקום לביטול כתב האישום בעניינו של הנאשם? 

אלה הן השאלות הטעונות הכרעה בהחלטה זו.

פתח דבר

1.הנאשם בן 77 וסובל במשך שנים ארוכות ממצב רפואי מורכב וממחלות כרוניות.

ביום 29.6.16 הוגש לביהמ"ש כתב אישום נגד הנאשם וארבעה אחרים, ביניהם בנו, נאשם 2. כתב האישום מייחס לנאשם, ביחד עם הנאשמים האחרים, עבירות מס מהותיות רבות בשנים 2003 – 2013, בהיקפים יוצאי דופן העולים על 750 מיליוני שקלים, ועבירות הלבנת הון בהיקפים ניכרים, וזאת במעמדו כבעל השליטה והמנהל הפעיל בקבוצת החברות "קליניקה און" וכן באופן אישי.

לאחר הגשת כתב האישום פנה הנאשם ליועהמ"ש בבקשה לעכב את ההליכים בעניינו מחמת מצבו הרפואי. עתירתו נדחתה בחודש יוני 2017.

2.במקביל לפנייה ליועהמ"ש, נטענה טענה מקדמית שיש לבטל את כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק המבוססת על המצב הרפואי. לשיטת ההגנה, ניהול ההליך הפלילי נגד הנאשם במצבו הרפואי המורכב מסב פגיעה אנושה בבריאותו ומסכן את חייו, וכן לא מאפשר לו לנהל הגנה, כשהנאשם מבחינה קוגניטיבית כלל אינו מסוגל לסייע להגנתו ולקחת חלק פעיל בהליך. במצב דברים זה, כך נטען, ניהול ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, עד כי קמות לנאשם טענות של הגנה מן הצדק ופגיעה בהליך ראוי, המצדיקות את ביטול ההליך נגדו.

המאשימה חולקת על עצם הסמכות לבטל כתב אישום מכוח טענת הגנה מן הצדק מטעמי מצב בריאותי, וטוענת כי קיימים הסדרים ברורים וממצים בחוק, היוצרים הסדר שלילי. מבלי למעט מן האמור, טוענת המאשימה כי אין תקדים בישראל לביטול כתב אישום מחמת מצב בריאותי, ולא בכדי, וכי בהתאם לאמות המידה ליישומה של טענת הגנה מן הצדק, ואף בהתאם לפרשנות המקובלת מעבר לים, אין מקום לקבל את העתירה לגופו של עניין.

לביסוס טענותיה הגישה ההגנה חוות דעת של המומחים: פרופ' מוטי רביד, מומחה ברפואה פנימית, פרופ' גד קרן, מומחה לב, ופרופ' אברהם ויצמן, מומחה לפסיכיאטריה, שהוגשה בשלב מאוחר (להלן: "רביד", "קרן" ו"ויצמן"). הנאשם נבדק על ידי מומחה מטעם המאשימה, פרופ' אריה בן יהודה, מומחה ברפואה פנימית וגריאטריה, והוגשה חוות דעתו (להלן: "בן יהודה"). המומחים בן יהודה, רביד וקרן העידו בביהמ"ש. לבקשת ביהמ"ש זומן בן יהודה פעם נוספת.

3.המחלוקת בין הצדדים היא רחבה, והיא מתפרשת הן על הסוגיה העקרונית והן על יישומה בנסיבות הקונקרטיות. לפיכך, נדרשת בשלב הראשון הכרעה בשאלה העקרונית אם קיימת לביהמ"ש סמכות לבטל כתב אישום בשל מצב רפואי של נאשם. ככל שהתשובה לכך חיובית, יש להדרש בשלב השני למרחב שיקול הדעת בהקשרה של הטענה האמורה, היינו אמות המידה לבחינת המצב הרפואי והשפעתו על ניהול ההליך הפלילי וכן אופן עריכת האיזון בין הנושא הבריאותי אל מול יתר האינטרסים והשיקולים הנוגדים. בשלב השלישי, ייושמו הקריטריונים והאיזונים האמורים על עניינו של הנאשם שלפניי.