1.הנאשמות, סיגלית מזרחי ורות לוי, הורשעו על פי הודאתן בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוע ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטינים שהן היו אחראיות עליהם, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק).
2.כפי שתואר בכתב האישום המתוקן, במהלך השנתיים שקדמו ליום 20.5.11, עבדו הנאשמות כמטפלות ב"גן פריד" בירושלים, השייך למנהל הקהילתי "לב העיר". את הגן פקדו כ- 13-15 פעוטות, בגילאי שלושה חודשים עד שלוש שנים. הנאשמות הודו, כי במהלך החודשים ינואר עד מאי 2011 (להלן – התקופה) הן נהגו להשליך כדורים וצעצועים על ראשו של הפעוט א' וגרמו לשאר הפעוטות להצטרף אליהם למעשה ולהשליך גם הם צעצועים על ראשו. הנאשמות, התייחסו לכך כאל משחק, אותו כינו בשם "כדורי". בנוסף, במהלך התקופה נהגו הנאשמות לומר לאותו פעוט א', שהינו בנה של עובדת זרה, "גוי, ערבי, יימח שמך". כן נהגו לצבוט את הפעוטה ר' בלחיה, פעולה אשר כתוצאה ממנה נוצרה אדמומיות על לחיה של ר'. מעבר לכך, הודו הנאשמות, כי הן נהגו לכנות את הפעוטה א' בשמות "קובבה" ו"שמנה", ונהגו למשוך את הפעוטות בבגדיהם, על מנת לאחוז בהם ולהושיבם בכוח על כיסא או על הרצפה.
3.הנאשמת 1 הודתה, כי כחודש לפני יום 20.5.11, היא תפסה את הפעוטה א' בזרועה, לאחר שזו הפריעה לה בזמן שהאכילה את הפעוט נ', ומשכה אותה אחורנית בחוזקה. א', אחזה בזרועה, הרכינה את ראשה ועצמה עיניה. כן הודתה, כי ביום 20.5.11, בסביבות השעה 12:00, לאחר שהפעוטה ש' ביקשה ממנה ביסקוויט נוסף, היא השיבה לה בצעקה: "את לא תקבלי עוד ביסקוויט ולא מעניין אותי אם תבכי". ש' פרצה בבכי והנאשמת 1 אחזה בחולצתה בחוזקה, משכה אותה על הרצפה והושיבה את ש' בין רגליה בחוזקה על הרצפה.
הנאשמת 2 הודתה, כי במהלך התקופה, במספר הזדמנויות, היא שפכה את שארית המשקה שלה על הפעוטות, קיללה, צבטה אותם וזרקה עליהם חפצים.
4.בהסדר הטיעון הוסכם, כי הנאשמות תשלחנה לעריכת תסקיר שירות מבחן וכי הצדדים יהיו חופשיים לטעון לעניין העונש.
5.הנאשמת 1 הינה בת 46, אלמנה ואם לבת בגיל 18.5 שנה. היא התאלמנה בגיל 30, לאחר כ-5 שנות נישואין ובעת שבתה היתה בת 3. בעקבות הטרגדיה, התפרצה אצלה מחלת האפילפסיה, אשר מוגדרת כיום כיציבה וההתקף האחרון שחוותה, היה לפני כשנה. בהיבט התעסוקתי עלה, כי במהלך השנים החליפה הנאשמת 1 מספר רב של מסגרות תעסוקה, מסיבות שונות. בשנים האחרונות עבדה כמטפלת בילדים במסגרת מעון, שם בוצעו העבירות נשוא תיק זה ומאז (בשלוש השנים האחרונות) היא אינה עובדת. הנאשמת 1 מתגוררת כיום בסמוך להוריה וקצינת המבחן התרשמה, כי יחסיה עם ההורים מאופיינים בתלות ובתמיכה הדדית וכך גם נראה, כי הנאשמת 1 תלויה במידה ניכרת בבתה, שהינה חיילת ומגיעה ללון בבית אימה מידי יום.
6.בהתייחסה לעבירות הנידונות, מסרה הנאשמת 1 לקצינת המבחן, כי היא נהגה באופן אלים כלפי הפעוטה ש', כשמשכה אותה אליה במקום להרימה כראוי, אך הוסיפה, כי שרר מצב של כאוס בגן והיא חששה, שהפעוטה תפגע בילדים אחרים. לדברי קצינת המבחן, הנאשמת 1 הביעה רגשות חרטה וצער עמוקים על הדרך בה בחרה לנהוג עם הפעוטה. קצינת המבחן העריכה, כי קיימת אצל הנאשמת 1 התייחסות מצמצמת, השלכתית-הגנתית ביחס למעשיה והיא מתקשה לקבל אחריות מלאה ולראות את חלקה במעשים באופן מלא. בצד זה, התרשמה קצינת המבחן, שהנאשמת 1 מסוגלת להפיק תועלת וביטחון בתוך קשר עם גורמי תמיכה וטיפול. בנוסף, העריכה, כי לנוכח ההצפה הרגשית בה נתונה הנאשמת 1 ובשים לב למצבה הבריאותי שאינו יציב, תתקשה הנאשמת 1 לעמוד בענישה מחמירה של מאסר בעבודות שירות. כן ציינה, כי לנאשמת 1 שתי הרשעות קודמות בגין עבירות בנייה ללא היתר ואי קיום צו בית משפט. בשנת 2002 הוטלה עליה התחייבות כספית, קנס וצו הריסה ובשנת 2004, הוטל עליה עונש מותנה, קנס וצו הריסה נוסף.
7.מטעמים אלה, ובהינתן שקיבלה אחריות חלקית על מעשיה, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשמת 1 צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות, צו מבחן למשך שנה במהלכו תשתלב בטיפול קבוצתי בקבוצה המתקיימת בשירות והטלת עונש מותנה, שיהווה גורם הרתעתי נוסף.
8.הנאשמת 2 הינה בת 29, נשואה ואם לשני ילדים, בני שלוש ושנה. בעלה והיא, נקלעו למשבר כלכלי והם מנסים כיום להשתקם. אשר לעבירות שביצעה הנאשמת 2, ציינה קצינת המבחן, כי אלה בוצעו בעת שירותה הלאומי של הנאשמת 2, אשר התנדבה במשך שנה כסייעת בגן הילדים. קצינת המבחן התרשמה, כי הנאשמת 2 לקחה אחריות חלקית על מעשיה והביעה צער. ניכר, כי היא מתקשה להסביר את המניעים העומדים בבסיס התנהגותה הפוגענית ולהערכת קצינת המבחן, ברקע לביצוע העבירה עמדו הקשיים האישיים והמשפחתיים אותם חוותה, כמו גם תחושות של ניצול ותסכול במקום עבודתה בגן. קצינת המבחן לא התרשמה מקווים אלימים באישיותה של הנאשמת 2 וציינה, כי אין לנאשמת 2 הרשעות קודמות וזוהי לה עבירה ראשונה, שאינה מאפיינת את התנהגותה בדרך כלל. בנוסף, הביעה הנאשמת 2 רצון להשתלב בטיפול וניכר, כי ההליך הפלילי המתנהל נגדה מהווה עבורה גורם מרתיע והיא חווה בושה על סוג העבירה שביצעה. בשים לב לכל אלה, ממליץ שירות המבחן על הטלת של"צ בהיקף של 250 שעות, מאסר על תנאי וצו מבחן.