מדינת ישראל נ' ו'

האישום וההרשעה

1.ביום 27.4.2017 הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.בבסיס ההרשעה - דברי איום שהפנה הנאשם כלפי קצין מתנ"א רפ"ק רם שלום (להלן: "רפ"ק שלום"), ביום 1.1.2015 בסמוך לשעה 4:38 במהלך שימוע שנערך לו בתחנת משטרת אילת, לאחר שנתפס נוהג בשכרות. הנאשם איים על רפ"ק שלום בפגיעה שלא כדין בגופו באומרו: "אתה גבר? יא מזדיין בתחת, יא הומו, משחק אותה גבר? אני ישבתי בבית סוהר, אתה מפחיד אותי? העולם גלגל. לפני שאני משתגע, יש לי עבר פלילי, שם עליך זין... אם לא הייתה לי ילדה יתומה הייתי מזיין אותך". לאחר שרפ"ק שלום הודיע לנאשם כי החליט להשבית את רכבו למשך 30 ימים, שב הנאשם ואיים לפגוע בשמו הטוב של רפ"ק שלום באומרו: "אם אתה תעשה לי את זה אני אראה לך מה אני יכול לעשות רק דרך העיתון... תאמין לי שאתה תזכור אותי, שלום רם". כאשר הנחה רפ"ק שלום שוטר אחר לאזוק את ידי הנאשם מלפנים, שב ואיים עליו הנאשם באומרו לשוטר האחר: "שים לי את האזיקים מאחורה שאני לא אתקוף אותו בטעות".

טיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה עו"ד רותם לוי, עתרה לקביעת מתחם ענישה שנע בין חודשיים מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי וביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל וכן להפעיל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעומד לחובת הנאשם, במצטבר. נטען כי הנאשם פגע בערכים חברתיים של שמירה על שלמות גופם של שוטרים, זכותם שלא יופנה כלפיהם מלל מאיים בעת מילוי תפקידם והגנה על כבודם של משרתי הציבור. ב"כ המאשימה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועברו הפלילי המכביד והרלוונטי. נטען כי הפגיעה בערכים החברתיים המוגנים במקרה דנא הייתה ברף גבוה וזאת בשל חומרת האיומים שהשמיע הנאשם כלפי קצין משטרה בעת מילוי תפקידו, כאשר באותה עת עומד לחובת הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה, אשר לא מנע ממנו מלהשמיע את האיומים. התובעת הפנתה לתסקיר שירות המבחן, ממנו נלמד שהנאשם אחראי לפרנסת בתו, אך טענה שאין בכך כדי להקל בעונשו. נטען כי הנאשם לא עבר הליך שיקומי או טיפול המצדיק סטייה משמעותית ממתחם הענישה וביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן להארכת המאסר המותנה. התובעת ציינה כי הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, לא חסך בזמנו של בית המשפט ולמעשה לא לקח אחריות על מעשיו גם לאחר הכרעת הדין בעניינו. התובעת הגישה גיליון הרשעות קודמות (ת/4) והציגה פסיקה רלוונטית.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד אייל לביא, עתר לקביעת מתחם ענישה שנע בין אי הרשעה עד מספר חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות. ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, להאריך את המאסר המותנה, להשית על הנאשם ענישה חינוכית שיקומית ולהטיל עליו צו של"צ. נטען כי הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו בשל מצב שכרותו במועד ביצוע העבירה ולאור הסייג לאחריות פלילית והורשע לאחר שמיעת ראיות. הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי הנאשם אינו צעיר ומסכת חייו אינה פשוטה, הורשע בפלילים ועבר הליך של פשיטת רגל. צוין כי הנאשם אב ל-4 בנות כאשר אחת מהן בחזקתו הבלעדית מאז שאמה נפטרה. צוין כי הנאשם מטפל בבתו ודואג לפרנסתה ולצרכיה במסירות ובאהבה. ב"כ הנאשם הצביע על כך שהנאשם הביע צער על ביצוע העבירה ומסר כי על אף הרשעותיו הקודמות, התנהגות זו כלפי אנשי חוק אינה אופיינית לו. נטען כי הרשעתו האחרונה של הנאשם הנה בגין עבירה שבוצעה בשנת 2008, ומאז עושה הנאשם מאמצים ומצליח לקיים אורח חיים נורמטיבי ויציב. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה רלוונטית.

5.הנאשם הבהיר שלא היה בכוונתו לפגוע באיש ומסר שאם מישהו נפגע או חש מאוים מדבריו היה זה בשל חוסר מודעותו לנסיבות. הנאשם ציין כי נעצר בעבר במסגרת תיקים חמורים יותר ומעולם לא התנהג או התייחס באופן לא ראוי לעובדי ציבור. הנאשם מסר כי הנו אב יחידני לילדה בת 16 שאמה נפטרה מסרטן לפני 5 שנים.