ת"פ 44441-02-14 מדינת ישראל נ' אברמוביץ

האישום וההרשעה

1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.לפי כתב האישום (המתוקן), במועד הרלוונטי, התגוררו הנאשם ות' ש' (להלן: "המתלונן"), שגם הועסק במקום, בפונדק "כושי רימון" (להלן: "הפונדק"). מרים אבישג (להלן: "מימי") הינה מנהלת הפונדק; אורי לזמי (להלן: "אורי") הוא בן זוגה של מימי, דר ומועסק בפונדק.

עובר לאירוע המפורט בכתב האישום נשוא ההרשעה, ניסה המתלונן לשים קץ לחייו. בעקבות כך, התגלע ויכוח בין המתלונן לבין מימי ואורי, לאחר שמימי הודיע למתלונן כי בכוונתה להפסיק את עבודתו בפונדק.

בתאריך 18.2.2014 בשעה 20:00 בקירוב, הגיע המתלונן ברכבו לביתה של מימי בפונדק, ובמקום נכחו גם אורי והנאשם. המתלונן שוחח עם מימי ואורי וביקש מהאחרון לצאת עמו מחוץ לבית על-מנת לשוחח עמו. לאחר שהשניים יצאו, הרים המתלונן את קולו על אורי, תפס בחזקה את ידו וביקש ממנו מספר פעמים להיכנס עמו לרכבו, כדי לשוחח. בעקבות זאת, יצאו מימי והנאשם מהבית וביקשו מהמתלונן לעזוב את המקום. המתלונן שאל את הנאשם: מי הוא ומה יעשה לו. הנאשם שאל את המתלונן מדוע הוא צועק. המתלונן התקדם במהירות לעברם של הנאשם ואורי וניסה להוציא דבר מה מכיס מכנסיו, תוך שהותיר את ידו מאחורי גבו, ואמר לנאשם: "אני אזיין אותך ואחסל אותך". בתגובה, נטל הנאשם מגרפה בעלת שיניי מתכת והכה עמה את המתלונן פעם אחת בראשו. כתוצאה מכך, נגרם למתלונן חתך מרוטש בקרקפת פרונטלית באורך של כ-, והוא נזקק לטיפול רפואי בהרדמה מקומית, לשם תפירה וחבישת החתך.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד סיסי מויאל, עתרה לקביעת מתחם ענישה שבין 6 ל-18 חודשי מאסר, ובנסיבות המקרה דנא ביקשה להשית על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסרים מותנים, פיצוי למתלונן וקנס. התובעת ציינה את חומרת המעשה ושללה את טענת הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית. נטען כי כתב האישום תוקן לקולא עקב קשיים ראייתיים. התובעת הפנתה לתסקירי שירות המבחן, והדגישה כי הנאשם הציג את עצמו בעמדת קרבנית, סירב בתחילה להליך טיפולי ולא נטל אחריות. התובעת הביעה הסתייגות מהמלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת צווי מבחן ושל"צ ועמדה על הצורך בהרתעת הרבים בעבירות אלימות. נטען כי אין לעברו הפלילי של המתלונן כל רלוונטיות לצורך קביעת עונשו של הנאשם וכי אין ליתן משקל רב למכתבו של המתלונן, במסגרתו ביקש מבית המשפט להקל עם הנאשם. צוין כי לנאשם אין הרשעות קודמות. ב"כ המאשימה הציגה תמונה של המגרפה עמה תקף הנאשם את המתלונן (ת/1); צילומים של החבלות שנגרמו למתלונן (ת/2); מכתב שחרור של המתלונן מחדר מיון (ת/3); הודעת הנאשם במשטרה מיום 19.2.2014 (ת/4) ופסיקה רלוונטית.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד גד קינן, עתר להשית על הנאשם מאסר מותנה או מאסר לריצוי בעבודות שירות לתקופה קצרה (שלא תעלה על חודש ימים). נטען כי אף אם נעשה שימוש מופרז בכוח, הנאשם היה קרוב לסייג לאחריות פלילית בשל הגנה עצמית, היות וחשש מהמתלונן לאחר שזה התקרב אליו בחשכה והוציא דבר מה מכיסו ואיים לפגוע בו. נטען כי המתלונן נכה בשיעור 100%, בשל סעיף נפשי, ובעל עבר פלילי, ולכן הנאשם חשש ממנו. צוין כי הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, הודה בכתב האישום שתוקן לקולא, לקח אחריות, בן למשפחה נורמטיבית, נישא לאחרונה ונולד לו ילד, מגלה יציבות במישור המשפחתי והתעסוקתי ושיתף פעולה עם שירות המבחן. נמסר כי הנאשם שהה במעצר במשך 7 ימים ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא למשך 5 חודשים. נטען כי הנאשם מפרנס יחיד במשפחתו ואין מקום לפסוק פיצוי למתלונן נוכח האמור במכתבו ובשל כך שהתביעה לא הוכיחה את הנזק.

ההגנה הגישה דו"ח עיכוב של הנאשם מיום 18.2.2014, שם צוין כי הנאשם טען להגנה עצמית (נ/1); דו"ח קצין ממונה מיום 19.2.2014, לפיו חשד הקצין הממונה כי המתלונן ביצע עבירות של איומים וניסיון תקיפה נגד הנאשם (נ/2); מזכר של השוטר ציון ששוני מיום 19.2.2014, ממנו עלה כי בשיחה עם אמו של המתלונן, היא סירבה לקבלו למעצר בית אצלה מפני שהיא מפחדת ממנו (נ/3); כתב ערובה מיום 19.2.2014 ע"ש המתלונן, לפיו נאסר עליו להיכנס לפונדק למשך 15 יום וליצור קשר עם הנאשם, מימי ואורי (נ/4); מכתב מהמתלונן מיום 26.10.2014, בו עתר שלא למצות את הדין עם הנאשם, משום שגם לו היה "חלק לא קטן בהתרחשויות אשר אירעו" (נ/5); המרשם הפלילי של המתלונן, הכולל 9 הרשעות שרובן בתחום האלימות, בשלן הוטלו עליו עונשי מאסר בפועל (נ/6) ופסיקה רלוונטית.

5.הנאשם מסר שהוא לוקח אחריות על מעשיו והפנים את חומרתם. הנאשם ציין כי פעל מתוך פחד מהמתלונן מפני ששמע שהוא הורשע בפלילים, ומסר כי ככל שיתקל במצב דומה בעתיד, יגיב אחרת ויברח מהמקום. הנאשם מסר שהוא ממשיך לעבוד בפונדק, התחתן לאחרונה ומטופל בשני ילדים קטנים. לדבריו, רעייתו אינה עובדת והוא משתכר כ-4,000 ₪ לחודש.