ת"פ 39938-05-14 מדינת ישראל נ' זהרוני

1.הנאשמת באמצעות בא כוחה הגישה בקשה לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" ו/אובהתאם לדוקטרינת הביקורת המנהלית, זאת לאחר שזנחה טענה קודמת כי עומדת לה ההגנה של "זוטי דברים". הבקשה הוכתרה בכותרת "טענה מקדמית – תגובת הנאשמת", זאת מאחר ובית המשפט ביקש את הנאשמת למסור את תגובתה לטענות המאשימה כי את הטענה ל"זוטי דברים" יש לבחון רק לאחר קביעה כי הנאשמת ביצעה את המיוחס לה ולא כטענה מקדמית.

2.לטענת ב"כ הנאשמת התנהלות המאשימה, בנסיבות מקרה זה אינה סבירה ובלתי מידתית שכן האינטרס הציבורי מצדיק העמדה לדין מקום בו נחצה גבול הפליליות והמאשימה הפעילה באופן לא ראוי את שיקול דעתה שעה שהעמידה את הנאשמת לדין על אף שמדובר בסכסוך שכנים מינורי בו המעשים המיוחסים לנאשמת הן בגדר "זוטות".

עוד הוסיף ב"כ הנאשמת כי התנהלות המאשימה במקרה זה פוגעת בתחושת הצדק וההגינות בצורה קיצונית וזאת בשים לב לעובדות כתב האישום, גילה של הנאשמת, העדר עבר פלילי והעובדה כי היתה עצורה בגין תיק זה במשך יומיים לצורכי חקירה.

3.ב"כ המאשימה עתרה לדחות את בקשת הנאשמת על הסף תוך שהיא מבהירה כי אין בטענותיה כדי לעמוד ולו באחד ממבחני הפסיקה באשר לתחולתה של ה"הגנה מן הצדק", שכן לא נתגלה פגם כלשהו בהתנהלות המאשימה, אשר אף עברה את "מסננת" היועץ המשפטי לממשלה, במסגרת הליך של עיכוב הליכים שהגישה הנאשמת. עוד הוסיפה ב"כ המאשימה כי נסיבותיה האישיות של הנאשמת, לרבות גילה ומצב בריאותה הן בגדר נסיבות הצריכות להשתקלל במסגרת גזר הדין וכך גם ביחס לטיב המעשים המיוחסים לה.

לדברי ב"כ המאשימה, הנאשמת לא הצביעה על פגמים החוצים ולו את המבחן הראשון בהלכת בורוביץ ועל כן דין הבקשה להידחות.

4.דין הבקשה להידחות.

5.בכל הנוגע לטענה לקיומה של "הגנה מן הצדק" אציין כי בקשת הנאשמת לקונית וחסרה ואינה מצביעה על התנהלות מצד המאשימה העומדת בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. אין די בטענות שנטענו על ידי הנאשמת כדי להצדיק קביעה כי התנהלותה של המאשימה נגועה בפגמים כלשהם ועל כן, כנטען על ידי המאשימה, הנאשמת לא עברה את המבחן הראשון בפסיקה לקביעה כי עומדת לה "הגנה מן הצדק". טענות הנאשמת, מצביעות, לכל היותר, על טרוניה באשר לשיקול הדעת אותו הפעילה המאשימה במקרה זה ואולם לא ניתן לומר כי שיקול הדעת שהופעל עומד בסתירה לעקרונות הצדק. שיקול דעת מוטעה אינו עולה כדי פגם בהתנהלות המאשימה, שיש בו כדי התנהגות שערורייתית מצידה.

6.ביחס לטענת ההגנה במסגרת דוקטרינת הביקורת המנהלית, אף כאן אני סבור כי הבקשה לקונית וחסרה ואף ביתר שאת. מעבר לאמירה כללית כי העמדתה לדין של הנאשמת בנסיבות המקרה ונסיבותיה היא אינה סבירה ואינה מידתית לא נאמר דבר. אין כל הסבר מדוע מדובר בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות כה בוטה של בית המשפט בשיקולי המאשימה אם להעמיד לדין אם לאו.

יתרה וחשוב מכך, ב"כ הנאשמת ב"איצטלה" של דוקטרינה זו, מבקש לחזור ולטעון כי לנאשמת עומדת ההגנה של "זוטי דברים" טענת הגנה אותה זנח בשלב זה של ההליכים. השאלה האם מדובר ב"זוטות" אם לאו צריכה להיבחן על רקע מכלול השיקולים הנצרכים לעניין ולא רק האינטרס הציבורי, אם כי הוא המרכזי שבהם. אף את האינטרס הציבורי יש לבחון על רקע מכלול הנסיבות המובאות בפני בית המשפט במסגרת שמיעת הראיות ולכן אין מקום להיעתר לבקשה אף מטעם זה.