ת"פ 35277-11-13 מדינת ישראל נ' ב'

כתב האישום וההרשעה

1.הנאשמת הורשעה, על יסוד הודאתה בכתב האישום המתוקן, בעבירות של תקיפה סתם כלפי בן זוג לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ותקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין.

2.במועד הרלוונטי לכתב האישום, הנאשמת ומר ע.ע.  (להלן: "עלא") היו זוג פרוד מזה 4 חודשים, לאחר זוגיות שנמשכה כ-5 שנים.

לפי כתב האישום המתוקן, ביום 15.7.2013 התקשרה הנאשמת לעלא וביקשה להיפגש עמו. השניים קבעו להיפגש בסמוך לתחנת המשטרה, היות ועלא היה בקרבת מקום. במפגש ביניהם, ביקשה הנאשמת מעלא לחדש את הקשר הזוגי ואמרה לו שהיא תתאבד ותתלה את עצמה מפני שאינה יכולה בלעדיו. לאחר מכן, תקפה הנאשמת את עלא, בכך שנשכה את ידו וסטרה לו בפניו. עלא התקשר למשטרה וכשנענה ע"י מוקדן, החלה הנאשמת לצעוק כך: "הוא מרביץ לי הוא מרביץ לי". בעקבות הקריאה, הגיע למקום השוטר רפי נידם (להלן: "נידם" או "השוטר"), כשהוא לבוש במדי שוטר, וביקש מהנאשמת להתלוות אליו לתחנה. הנאשמת אמרה לו: "יא בן זונה מה אתה מתערב זה ביני לבין חבר שלי". נידם הודיע לנאשמת על עיכובה, ובתגובה היא דחפה אותו ואמרה: "מי אתה יא בן זונה". נידם הודיע לנאשמת כי היא עצורה ואחז בידה על מנת לאזוק אותה. הנאשמת הכתה את נידם באגרופיה בעצמה רבה, נשכה אותו בחזהו וגרמה לו חתך מדמם באורך 5 ס"מ, אשר הצריך טיפול רפואי הכולל חיטוי, חבישה, זריקות חיסון נגד צהבת נגיפית ובדיקת דם לזיהוי נגיף האיידס.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד איציק אלפסי, עתר למתחם ענישה שבין 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים, פיצוי והתחייבות. בנסיבות המקרה, ביקש התובע להשית מאסר בפועל, צו מבחן ופיצוי. התובע עמד על חומרת העבירות שביצעה הנאשמת, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים ובייחוד הפגיעה בגורמי אכיפת החוק. התובע הפנה לתיעוד האירוע ולתיעוד השיחה עם הקצין (ת/3) ומנה את נסיבות ביצוע העבירות, ביניהן: התנהגותו השלווה של נידם טרם האירוע, ניסיונה של הנאשמת להרחיקו במכת אגרוף לפניו, ניסיונו של נידם לתפוס את יד הנאשמת והצורך בשילוב כוחות של 3 שוטרים כדי להשתלט עליה. התובע עמד על החבלות הפיזיות והנפשיות שהנאשמת גרמה לנידם, בשלהן נדרש לטיפול רפואי ונאלץ להמתין לתוצאות בדיקות לזיהוי צהבת נגיפית ואיידס, על כל המתח האישי והמשפחתי הכרוך בכך. בעניין זה, הוגשו הצהרת נפגע עבירה מטעם נידם (ת/1) שבו תוארו נזקיו וצילומי החבלות (ת/2). נטען כי החבלות שזוהו אצל הנאשמת במהלך דיון המעצר הינם פועל יוצא ממעשיה, היות והטיחה את ראשה בחזקה בשולחן החקירות. נטען כי בהליך המעצר, נטען בשם הנאשמת כי החבלות שעל גופה הן תוצאה ממעשי מאלימות שהפגינו כלפיה השוטרים, ועל אף זאת הנאשמת לא מצאה לנכון להבהיר שלאמיתו של דבר היא זו שגרמה לעצמה את החבלות שעל גופה. נטען כי על אף שהנאשמת הודתה בכתב האישום המתוקן היא לא קיבלה על עצמה אחריות בעת חקירתה במשטרה. הנאשמת לא ניסתה לתקן את תוצאות מעשיה. נמסר כי הנאשמת הורשעה בעברה בביצוע שתי עבירות של העלבת עובד ציבור. התובע הפנה לפסיקה רלוונטית.

4.ב"כ הנאשמת, עו"ד ארי מנזין, לא הקל ראש בחומרת העבירות שביצעה הנאשמת וטען כי מתחם הענישה ההולם יכול לנוע בין אי הרשעה ועד למאסר שירוצה בעבודות שירות. הסנגור ביקש להטיל על הנאשמת מאסר מותנה וצו מבחן, בהתבססו על המלצת שירות המבחן ונסיבות חייה. הסנגור טען כי לא קדם תכנון כלשהוא לביצוע העבירות והוסיף כי התנהגות השוטרים היא זו שהביאה לתגובתה האלימה של הנאשמת. נטען כי העבירות בוצעו בתקופה רגישה מבחינת הנאשמת, על רקע פטירה של שלושה מקרובי משפחתה ופרידתה מעלא. הסנגור הפנה לתסקיר שירות המבחן וציין כי הנאשמת ועלא חידשו ביניהם את הקשר הזוגי. הסנגור ציין כי לנאשמת קשיים לקבל מרות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהרשעתה הקודמת. לזכות הנאשמת נטען כי הודתה בכתב אישום שתוקן לקולא, לא ניכר בה דפוסים עברייניים וקיים בעניינה אפיק שיקומי. הסנגור ביקש להימנע מענישה כלכלית מכבידה לנוכח קשייה הכלכליים. נמסר כי הנאשמת עובדת כקוסמטיקאית בביתה. הסנגור הפנה לפסיקה רלוונטית.

5.הנאשמת הביעה התנצלות על מעשיה והביע תקווה שנידם ימחל לה. הנאשמת מסרה שהייתה זו תקופה לא יציבה בחייה וביקשה שתינתן לה הזדמנות להוכיח את יכולתה להירתע מבלי שיוטל עליה עונש מאסר בכליאה.

דיון והכרעה