ת"פ 33842-02-14 מדינת ישראל נ' עלמנך (עציר) ואח'

נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום בגדרו הואשמו בביצוע שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

הנאשם 1 – ביזואייהו עלמנך (להלן: "עלמנך"), הודה בעובדות כתב האישום, הורשע וגזר דינו ניתן בנפרד. לבקשת המאשימה תוקן כתב האישום ועלמנך הוסף כעד תביעה. הכרעת דין זו עניינה בנאשם 2, אנדריי פופוב (להלן: "הנאשם").

כתב האישום ותשובת הנאשם לכתב האישום

בפרק העובדות שבכתב האישום נאמר, כי ביום 11.02.14 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, ברחוב רבי עקיבא בירושלים הבחינו הנאשמים במר נ.ט. (להלן: "המתלונן") אשר הולך לבדו סמוך לבית הספר "הניסויי" ונגשו לעברו. הנאשם פנה למתלונן ואמר לו "איפה הכסף", בתגובה השיב המתלונן כי אינו יודע על מה מדובר. הנאשם פנה בשנית למתלונן, שאל "איפה הכסף" תוך שהוא אוחז בחוזקה בידו של המתלונן.

בשלב מסוים, פנה עלמנך למתלונן ואמר לו "איפה הכסף, איפה הכסף", או אז, משך הנאשם את המתלונן והפילו לקרקע, המתלונן ניסה לקום, בתגובה הנאשמים הפילו את המתלונן לקרקע והנאשם התיישב על המתלונן. בעת שהמתלונן שרוע על הקרקע והנאשם יושב עליו, ניגש עלמנך למתלונן, הכניס את ידו לכיס מכנסיו של המתלונן ונטל את ארנקו אשר הכיל כסף מזומן בסך של כארבע מאות ₪. עלמנך נטל את הכסף, השליך את ארנקו של המתלונן בקרבת מקום והנאשמים נמלטו רגלית מהמקום.

על כך הואשמו הנאשמים בביצוע שוד בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום והוסיף כי אינו שייך לכל הפרשה הזאת ולא השתתף בה. הנאשם הכחיש את הדברים שיוחסו לו בכתב האישום כי אמר למתלונן. לגרסתו הוא לא היה שם אלא במקום אחר, במרכז העיר, ולא נכח באירוע. לטענתו המדובר בטעות בזיהוי, והוא לא זוהה על ידי אדם כלשהו כמי שנטל חלק באירוע.

הראיות מטעם המאשימה

ב"כ המאשימה הגיש בהסכמה תיק מוצגים שבו נכללו הודעות שני הנאשמים, הודעות המתלונן, דו"ח ביצוע עימות, שני דוחות של מסדרי זיהוי, מזכרים ודוחות שנערכו על ידי שוטרים שונים.

המתלונן (ע/ת 1) העיד, כי ביום האירוע בסביבות השעה 02:00 היה בדרכו חזרה לביתו ברח' רבי עקיבא בירושלים, ממסיבת יום הולדת שנערכה לו, כאשר ניגשו אליו שניים ודרשו ממנו כסף. המתלונן שאל אותם מה הם רוצים. אחד מהשניים תפס אותו ביד ימינו ודחף אותו בחוזקה לרצפה, והתיישב עליו, על פניו, עד שלא ראה כלום. המתלונן לא הצליח לזהות את פניו של האדם שהתיישב עליו, ואולם תיארו כ"בחור גדול עם צבע עור בהיר ושיער כהה, פנים טיפה נפוחות, שומן על הידיים" (פרו' עמ' 20 ש' 26). לדברי המתלונן, האדם השני שלף את ארנקו מהכיס האחורי של מכנסיו, הוציא ממנו את הכסף והשניים ברחו. המתלונן העיד כי פניו של האדם השני זכורות לו היטב וכשהגיע לביתו התקשר למוקד המשטרה ומסר כי נשדד על ידי שני אנשים, כאשר אחד מהם "אתיופי לבוש שחור, פסים אדומים, בן 20, חליפת אדידס, וחבר שלו עם כובע. לא ידוע מה לבש" (ת/12). כן מסר כי השניים גנבו ממנו 400 ₪ וברחו לכיוון מרכז העיר.

המתלונן הוזמן לביצוע עריכת מסדרי זיהוי ואולם על פי טענתו חשש לפגוש את אלה ששדדו אותו פנים מול פנים ולפיכך נערך מסדר זיהוי תמונות. המתלונן זיהה את פניו של עלמנך במסדר זיהוי התמונות (ת/8), ואולם טען כי אינו מזהה את פניו של השודד השני במסדר התמונות שנערך, ואשר כלל את תמונתו של הנאשם (ת/9). בעדותו הסביר המתלונן כי פניו של עלמנך היו זכורות לו היטב מהאירוע עצמו, וכי אכן הצליח לזהותו במסדר התמונות. ואולם לגבי האחר, מה שנותר בזיכרונו היה גודלו וכוחו יותר מאשר תווי פניו. המתלונן הוסיף, כי יתכן כי אם היה רואה תמונה מלאה של האחר ולא רק את פניו, היה לו קל יותר לזהות את התוקף השני, שכן מתמונת הפנים בלבד שהוצגה לו במסגרת מסדר הזיהוי לא ברור מה גובהו של אותו אדם, מה רוחב הכתפיים ומה גודלו הכללי.