ת"פ 28886-11-14 מדינת ישראל נ' כהן(אסיר)

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה שעניינה תקיפת עובדת ציבור. העבירה בוצעה כלפי עובדת סוציאלית, בהיות הנאשם כלוא.

עבירה זו בוצעה לפני שלוש שנים (להלן: "התיק המוביל").

לתיק המוביל צורף תיק נוסף, שעניינו העיקרי – התפרצות לרכב וגניבה מתוכו. עבירות אלה בוצעו לפני כשנה וחצי (להלן: "התיק המצורף").

לא ניתן להקל ראש בחומרת העבירות, בעיקר זו המתייחסת לפגיעה בעובדת סוציאלית. עבירה זו הינה קשה ומכוערת.

כל הערכים החברתיים המוגנים מוכרים היטב וכך גם עיקרון ההלימה והצורך בהגנה על קורבנות, בכל התחומים.

עם כל זאת, על פי כלל האינדיבידואליזציה בענישה – יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכל נאשם בהתחשב בנתוניו האישיים.

בעניין זה – רע"פ 5066/09 – ירון אוחיון – החלטת בימ"ש עליון, סעיף 10 לפסק הדין:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה 'משוקללת' – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת 'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא ענין שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי..." (הדגשה שלי, י.א, להלן: "אוחיון").

בעניין אוחיון הורשע הנאשם בביצוע מספר גדול של עבירות רכוש מסוג פשע, שבוצעו בתחכום רב, תוך ביצוע עבירות נוספות. לנאשם היה עבר פלילי מכביד במיוחד. למרות זאת הופחת עונשו באופן משמעותי, לנוכח השקלול האינדיבידואלי.