החלטה בטענות מקדמיות של הנאשם עו"ד רונאל פישר והנאשם יאיר ביטון

(טענות מקדמיות)

1. לפניי טענות מקדמיות שהעלו נאשמים 2 ו-4, בהתאם להוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – חסד"פ). הסעדים המבוקשים יפורטו להלן במסגרת הדיון בכל אחת מהטענות שהועלו. לשם נוחות הקריאה, תחולק ההחלטה באופן בו תינתן התייחסות נפרדת לכל נאשם, ובתוך כך גם לכל אחת מהטענות שהועלו.
2. כתב האישום המתוקן בשנית מחזיק חמישה-עשר אישומים, בין היתר בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת נכסים שהוגשו בפשע, שיבוש מהלכי משפט, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הוצאת מסמך ממשמורת, גילוי בהפרת חובה, עבירות שוחד ועבירות הלבנת הון.

בקליפת אגוז, על פי החלק הכללי של כתב האישום, נאשם 2, עורך-דין במקצועו, קשר קשר עם ערן מלכה, קצין חקירות בכיר ביחידה הארצית למאבק בפשיעה כלכלית, שבמסגרתו העביר מלכה לנאשם 2 מידע מודיעיני-משטרתי מחקירות, נוסחי שאלות מתוך חקירות עתידיות, התראות לגבי מעצרים צפויים ועוד. כתוצאה מן הקשר נפגעו חקירות שנוהלו על ידי המשטרה ויחידות אכיפה נוספות, לרבות חקירות הנוגעות לנאשם 4. בחלק מן המקרים הציגו נאשם 2 ומלכה מצגי שווא בפני נחקרים פוטנציאליים בדבר חקירות אשר כביכול מתנהלות בעניינם, על מנת לקבל סכומי כסף גדולים בתמורה לכך שיסייעו לאותם נחקרים לכאורה. נאשמים 6-4 יוצגו בשלבים שונים על ידי נאשמים 3-2 ואנשי משרדם.  

טענותיו המקדמיות של נאשם 2

פגם או פסול בכתב האישום – סעיף 149(3) לחסד"פ

3. טענתו של נאשם 2 (שייקרא להלן הנאשם או פישר) בדבר פגם או פסול בכתב האישום, חובקת ארבע טענות-משנה הנוגעות לאופן ניסוחו של כתב האישום. להלן תידון כל טענה בנפרד.

החלק הכללי בכתב האישום

4. טענתו הראשונה של הנאשם בהקשר זה נוגעת לחלק הכללי בכתב האישום. לטענתו, כתב האישום כולל תיאורים סתמיים, כוללניים, שיפוטיים וביקורתיים כגון: "אדם מרושת היטב בקהלים שונים", "ניצל את מעמדו הציבורי", "תאוות בצע חסרת מעצורים", אשר נועדו לציירו באור שלילי ככל האפשר, בעוד שכתב אישום צריך להיצמד לתיאור העובדתי של יסודות העבירה ונסיבות ביצועה בלבד. לפיכך עותר הנאשם להורות לתביעה להשמיט מכתב האישום את כל העובדות שאינן רלוונטיות לעבירות הנטענות.
5. מנגד טוענת המאשימה, כי לא נפל כל פגם בחלק הכללי של כתב האישום, אשר הוגש באישורו של פרקליט המדינה. עוד הוסיפה, כי בכוונתה להוכיח את כל האמור בכתב האישום במסגרת שמיעת הראיות.
6. על פי סעיף 85(4) לחסד"פ, נדרשת התביעה לכלול בכתב האישום את תיאור העובדות המהוות את העבירה, וזאת כדי לתת לבית המשפט תמונה על הפרשה; לתת לנאשם תמונה מספקת של העובדות שהתביעה מתעתדת להוכיח; ולאפשר לו בדרך זו להכין את הגנתו. היקפו של "סיפור המעשה" נתון לשיקול דעתו של מנסח כתב האישום, היינו – התביעה (י' קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני: הליכים שלאחר כתב אישום א, 915 (מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009) (להלן – על סדר הדין בפלילים). כמו כן נפסק, כי אין מניעה לציין בכתב האישום "התנהגות שלילית" להוכחת אשמתו של הנאשם, כרקע מסביר (שם, בעמ' 921; ת"פ (ב"ש) 16/67 מדינת ישראל נ' גולדברג פס"מ ס"א 90, פס' 12 להחלטת השופט דבורין (1968)), שהרי לנאשם עומדת חזקת החפות טרם החלה מסכת שמיעת הראיות ועל התביעה רובץ הנטל להוכיח את הנטען (ת"פ (נצ') 592/97 מדינת ישראל נ' שאולוב פס"מ תשנז(2) 411, 414 (1997)). מעבר לכך, איני סבור כי יש בהותרת או בהשמטת התיאורים אליהם הפנה הנאשם כדי להעלות או להוריד לעניין זה, שכן אין בכך כדי לקפח את הגנתו. לפיכך, הטענה נדחית.
7. הנאשם טוען עוד, כי סעיף 8 לחלק הכללי של כתב האישום מכפיש אותו בציינו כי הוא ומלכה פעלו "באופן נמרץ לשבש אף את חקירתם הם במח"ש" ללא בסיס עובדתי ובלי שהמאשימה מייחסת לפישר עבירה של שיבוש החקירה שלו עצמו. בהקשר זה נטען, כי בהעדר אישום אין המאשימה רשאית להשחיר את פניו של הנאשם באמירות בעלמא. לטענת הנאשם, לא רק שלא מדובר בשיבוש חקירה אלא מדובר בשימוש בזכויות הנתונות לחשוד, וברור כי יש בכוחן לעכב את רשויות החקירה. לפיכך, עותר הנאשם למחיקת סעיף 8 לחלק הכללי וסעיף 3 לאישום הארבעה-עשר (המכיל אמירה דומה לגבי הנאשם).
8. מנגד טוענת המאשימה, כי בהתאם לשיקולי המדיניות שלה, כאשר חשוד אינו אומר אמת בחקירתו, לא מעמידים אותו לדין הואיל ומדובר בחקירה שלו עצמו. עם זאת, המאשימה מחויבת לפרט את כל הנסיבות הרלוונטיות לעבירה. לפיכך נטען, כי התנהלותו של פישר אשר הובילה לכך שהחקירה נקלעה למבוי סתום רלוונטית לכתב האישום, במיוחד כאשר מדובר בקצין משטרה בכיר ובעורך-דין.
9. כאמור, למאשימה הפררוגטיבה לנסח את כתב האישום לפי שיקול דעתה. אי לכך, מקובלת עליי עמדת המאשימה, לפיה סעיף 8 לחלק הכללי של כתב האישום מהווה חלק מתיאור השתלשלות האירועים ובתוך כך גם חלק בלתי נפרד מכתב האישום, אותו היא תידרש להוכיח. סעיף זה רלוונטי להבנת העובדות המפורטות בכתב האישום, ובין היתר, מהווה חלק מהתמונה הכוללת של "סיפור המעשה". הדבר נכון גם לגבי סעיף 3 לאישום הארבעה-עשר, במסגרתו נטען כי לאחר שנתפסו מכשירי הטלפון הניידים של פישר ושל ע', "השניים סרבו למסור לחוקר מח"ש את קוד הגישה למכשירים הניידים" ובכך סיכלו את החקירה. הגם שלנאשם עומדת הזכות שלא להפליל את עצמו ולא למסור את קוד הגישה למכשירים הניידים, הרי שסעיף זה מהווה אף הוא חוליה להבנת הסעיפים המאוחרים לו. לאור האמור, טענה זו נדחית אף היא.

עמימות בכתב האישום

10. טענתו השניה של הנאשם נוגעת לעמימות בכתב האישום. בקשר לאישום הראשון נטען, כי המאשימה נדרשת לפרט בכתב האישום את כל רכיבי העבירה ואינה יכולה להסתפק בביטויים כלליים כגון "בין היתר". כמו כן נטען, כי סעיף 5 מדבר על מסמך אחד אולם בהמשך נעשה שימוש בלשון רבים – "מסמכים מסווגים", ובסעיף 18 חוסר הבהירות בא לידי ביטוי בהבדל שבין הרישא (העוסקת ב"ידיעות" ברבים), לבין הסיפא (שעניינה במסמך אחד). לפיכך, עותר הנאשם להורות למאשימה להבהיר מהם "המסמכים המסווגים" אשר לשיטתה הועברו לנאשם 4.