ת"פ 25031-01-10 מדינת ישראל נ' בריק ואח'

1.ביום 19.1.2010 הוגש נגד שני הנאשמים כתב אישום בו הואשמו בביצוע העבירות הבאות: פציעה כשהעבריין נושא נשק חם או קר - לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין - לפי סעיף 186(א) לחוק זה.

תמצית העובדות שפורטו בכתב האישום הינה כדלקמן: בשעות הערב ביום 15.1.2010, בעקבות הערת המתלונן לנאשמים על דרך נסיעתם הפראית ברכב בכפר מג'דל שמס, יצא הנאשם מס' 1 מהרכב, שלף סכין ופצע באמצעותה את המתלונן בלחיו השמאלית. כשתפס המתלונן את הנאשם מס' 1 והשכיבו על הרצפה, משך הנאשם מס' 2 את המתלונן מאחור ובאמצעות סכין דקר אותו בזרוע ימין ובכתף שמאל. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן פציעות שהובילו לאשפוזו למשך שלושה ימים בבית חולים: חתך בעור הפנים משמאל, פצע בכתף שמאל ופצע עמוק בזרוע ימין.

שני הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. לאחר ישיבות הוכחות וסיכומים בעל פה, ניתנה ביום 3.5.2015 הכרעת הדין, בה הורשע הנאשם מס' 1 בביצוע שתי העבירות נשוא כתב האישום, ואילו נאשם מס' 2 זוכה מעבירות אלו והורשע בביצוע עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

2.שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר מיום 30.6.2015 בעניינו של נאשם מס' 1 (אשר מכאן ואילך ייקרא: הנאשם). בתסקיר צויין כי בהתנהגותו אין קווים פתולוגיים, כי אין לו עבר פלילי וכי בעתיד יוכל להתמודד ביתר הצלחה עם מצבים מורכבים. נכתב עוד כי לנאשם מאפיינים ילדותיים ונטייה לרצות את האחר, כנראה מתוך צורך לשייכות ולקבלת הכרה, וכי הינו פועל מתוך מיקוד שליטה פנימי אשר משייך את כישלונו ההתנהגותי לעצמו ולחוסר יכולתו בעת ביצוע העבירה להתמודד עם עלבון ובושה באופן אלטרנטיבי. הודגש כי הנאשם הכיר באחריותו למעשי העבירות שביצע, והובעה התרשמות לפיה הוא הפיק לקח ממעשיו אלו. לאור זאת, המליץ קצין המבחן להסתפק בענישה שאין עמה מיצוי הדין - ביצוע שירות לתועלת הציבור ופיצוי למתלונן, נפגע העבירות.

3.ביום 12.7.2015 סיכמו באי כוח הצדדים את טיעוניהם לעונש. באת-כוח המאשימה הציגה תדפיס מידע פלילי (ת/1), על-פיו לחובת הנאשם הרשעה בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, על-פי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. היא סברה כי אין מקום לקבל את המלצת קצין המבחן, לאור חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם - עבירות אלימות הפוגעות בערכים מוגנים של שמירה על שלומו, בריאותו ובטחונו של הציבור. להשקפתה, הענישה המתאימה לעבירות סכינאות, במקרה הנוכחי, הינה מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי לקורבן העבירה.

באת-כוח הנאשם הדגישה כי על אף שהוא הורשע בשתי עבירות, ביצוען היווה "אירוע אחד", ולפיכך יש לקבוע מתחם עונש לאירוע כולו, ולגזור עונש כולל, על-פי הוראת סעיף 40יג (א) לחוק העונשין. עוד ציינה כי ממסכת הראיות עלה כי חלק משמעותי מפציעות המתלונן נגרמו על-ידי נאשם מס' 2, ואילו נאשם מס' 1 ספג אף הוא מכות מהמתלונן, נפצע וקיבל טיפול רפואי. באת-כוח הנאשם ביקשה לאמץ את המלצות קצין המבחן, והציגה פסיקה בה נגזרו עונשים קלים - בדרך כלל של מאסר בדרך של ריצוי עבודות שירות - על נאשמים שביצעו עבירות אלימות בנסיבות דומות, או אף חמורות מאלו.

הנאשם, בדבריו בבית המשפט, התנצל על מעשיו.

שיקולי ענישה

4.העיקרון המנחה בגזירת העונש הינו עקרון ההלימה, דהיינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג העונש ומידת העונש המוטל עליו (ראו: סעיף 40ב לחוק העונשין).