מדינת ישראל נ' מסיקה(עציר)

מבוא

חייו של א' ז"ל (להלן: המנוח) קופדו באבחת סכין. במהלך מפגש מקרי עם הנאשם, תקף האחרון את המנוח, דקר אותו בירכו ולאחר מכן עזב אותו בחניית בניין בסביבות השעה 23:00 מדמם למוות. המנוח, היה בן 31 שנים, הותיר רעייה, 2 ילדים רכים בשנים ומשפחה מורחבת כואבת והמומה.

הנאשם בחר להודות במיוחס לו בתום פרשת התביעה. ההודיה היתה במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה עונשית ולפיו עתרו הצדדים להשתת רכיב מאסר בפועל לתקופה של 10 שנים. לגבי יתר רכיבי הענישה ובכלל זאת רכיב הפיצויים טען כל צד את טענותיו.

כתב האישום והעובדות בהן הודה הנאשם

כנגד הנאשם, יליד 1989, הוגש בתאריך 12.4.17 כתב אישום שייחס לו עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן: החוק) וכן עבירות נוספות של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

נטען, כי בין הנאשם לבין המנוח, שהיה יליד 1986, היתה היכרות קודמת. ביום 26.3.17 בשעה 22:50, או בסמוך לכך, יצר המנוח קשר עם ליאור יוחנן והשניים קבעו להיפגש באותו הלילה בדירתו של ליאור יוחנן הנמצאת בבניין מגורים ברחוב חנה סנש 20 בחיפה. בהמשך, סמוך לשעה 23:04, הגיע המנוח בטעות לבניין הנמצא ברחוב חנה סנש 22 בחיפה (להלן: הבניין). במועד זה שהה שלמה אסולין (להלן: אסולין) במעצר בית בדירה 16 בבניין. סמוך לשעה 23:09 הגיע הנאשם לבניין במטרה לבקר את אסולין כשהוא נושא על גופו סכין מטבח בעלת להב באורך של כ 12 ס"מ (להלן: הסכין). הנאשם פגש את המנוח ברחבת הבניין ובין השניים התפתח ויכוח. במהלך הוויכוח הגיע אסולין לרחבת הבניין וניסה להרגיע את הנאשם ולמנוע ממנו לתפוס את המנוח ולהתעמת אתו. בהמשך, תפס הנאשם את המנוח בכתפו מתוך כוונה למשוך אותו לעבר רחבת המעליות ולהתעמת אתו. המנוח הצליח להשתחרר מאחיזת הנאשם ונסוג לאחור במטרה להימנע מהעימות אך הנאשם התקרב אל המנוח שהמשיך לסגת לאחור, שלף את הסכין והחל לרדוף אחר המנוח שנמלט מפניו בריצה מהירה. הנאשם רדף אחר המנוח אל רחבת החניה בבניין כשהסכין עוד בידו, השיג את המנוח ודקר אותו בירכו הימנית דקירה בעומק של כ 5 עד 7 ס"מ שגרמה לו לחתך באורך של כ 2 ס"מ בעורק הירך העמוק וגרמה לאיבוד דם נרחב. המנוח נמלט מהמקום כשהוא מדמם באופן מסיבי מרגלו עד שהתמוטט במרחק של כ 100 מטרים מהמקום בו נדקר. משם הובהל לבית החולים "בני ציון" לאחר שבוצעו בו ניסיונות החייאה בסמוך לבניין ובמהלך פינויו לבית החולים ושם נקבע מותו. מות המנוח נגרם מהלם תת נפחי עקב איבוד דם נרחב כתוצאה מפצע הדקירה והחתך בעורק ירך ימין. לאחר שדקר את המנוח, עלה הנאשם לקומה השישית בבניין והחביא את הסכין בצמוד לצינור ביוב הממוקם בחדר המדרגות והכל כדי להעלים ראיות.

עיקר הראיות שנשמעו

כאמור לעיל, הנאשם הודה במיוחס לו בתום פרשת התביעה. משכך, נחשפתי למרבית הראיות הרלוונטיות ובכלל זאת לסרטוני מצלמות אבטחה של הבניין, שהגם שלא תיעדו את דקירת המנוח, תיעדו את המפגש הראשוני בין הנאשם למנוח, את תחילתו של האירוע האלים וכן את השניות האחרונות לחיי המנוח. מכיוון שאין סתירה בין עובדות כתב האישום לבין העולה מהסרטונים מצאתי לנכון להפנות לעיקר הנתונים העולים מאותם סרטונים. זירת האירוע הינה מתחם של שני רבי קומות המצויים ברחוב חנה סנש 20 וְ 22 בחיפה. לכל בניין כניסה נפרדת, אך רחבת החניה הינה משותפת. הדקירה עצמה התרחשה מטרים ספורים מחוץ לרחבת הכניסה של חנה סנש 22, במיקום שלא "כוסה" על ידי המצלמות. בחלקים המתועדים ניתן לראות את המנוח מגיע כדקה לערך לפני שנדקר לרחבת הכניסה לחנה סנש 22. מספר שניות לאחר מכן הגיע המנוח למקום. בין השניים החל דין ודברים. בשלב זה הגיע מתוך הבניין שלומי אסולין. נראה כי אסולין ניסה "להרגיע" את הנאשם. שפת גופו של הנאשם ומעשיו הראו באופן ברור על תוקפנות כלפי המנוח. כעבור מספר שניות החל הנאשם לתקוף את המנוח, האחרון החל להימלט לכיוון רחבת החניה של הבניינים והנאשם דלק אחריו. גם אסולין רץ אחר השניים וחזר לבד כעבור זמן קצר. במצלמה אחרת, הצופה באופן חלקי על רחבת החניה, נראה המנוח נמלט בריצה כשהוא צולע ועולה כי הדבר היה לאחר שנדקר. המנוח התרחק לעבר היציאה מהמתחם, ככל הנראה לעבר רכבו. כאשר שבים וצופים במצלמת רחבת הכניסה לחנה סנש 22 ניתן להבחין בנאשם חוזר לרחבת הכניסה, מרים חפץ שהיה על הרצפה (מכשיר הטלפון של המנוח שנפל במהלך המאבק) וכן החזיק בידו הימנית חפץ והוא הסכין באמצעותה דקר את המנוח. במצלמה הצופה לרחבת פחי האשפה של חנה סנש 20 נראה המנוח הולך, ואז מתמוטט וצונח על הקרקע. צוות רפואי שהוזעק (לא על ידי הנאשם או אסולין) הגיע למקום זמן קצר יחסית לאחר הדקירה אך ידיו היו קצרות מלסייע למנוח.

תסקירי קורבנות העבירה

שירות המבחן הכין תסקירים אודות משפחת המנוח – אלמנתו, ילדיו, אמו, אחיו והמשפחה המורחבת. משום צנעת הפרט אביא את עיקר הדברים בלבד. המנוח, בן 31 במותו היה נשוי ואב לשני ילדים בגילאי 5 ושנה וחצי. לאלמנת המנוח ילדה מקשר קודם בת 7 שנים. כלל בני המשפחה מסרו, כל אחד מנקודת מבטו, על קבלת הבשורה המרה ועל השפעת הדבר על חייו. כלל בני המשפחה מתמודדים עם אובדן גדול בחייהם. אלמנת המנוח, בת 27 שנים בלבד, חזרה להתגורר עם ילדיה בבית אמה והמשפחה סובלת ממצוקה רגשית וכלכלית, כמו גם מצוקת דיור. אלמנת המנוח מתקשה לטפל בעצמה וכן לגדל את ילדיה שגם הם חווים אבדן וקשיים משמעותיים. צוין, כי גם בתה של האלמנה, על אף שהמנוח לא היה אביה, חוותה אבדן של דמות משמעותית ביותר בחייה. שירות המבחן ציין כי איבוד אב בגיל כה צעיר ובנסיבות אלימות וטראגיות הינו בעל השפעות והשלכות הן לטווח הקרוב והן לטווח הרחוק. עוד צוין, כי האלמנה טרם התפנתה מבחינה רגשית לקבל טיפול בתחום זה וכן כי חרף התמיכה והמעטפת המשפחתית שהיא מקבלת, היא זקוקה לתמיכה מקצועית. מותו הטראגי של המנוח השפיעה קשות גם על אמו, אחיו ויתר בני המשפחה. אם המנוח מסרה על הכאב והגעגועים העזים לבנה, לצד תחושות קשות של כעס על מערכת החוק והמשפט בנוגע לעונש. דברים דומים מסרו יתר בני המשפחה ושירות המבחן פירט אודות כל אחד מבני המשפחה, שחייו השתנו לרעה בעקבות האירוע. צוין, כי בני המשפחה חוו אובדן דומה לפני למעלה מ 20 שנים את אבי המשפחה (אבי המנוח) נרצח. בעקבות מות המנוח, הפסיקה המשפחה לחגוג חגים, הם עדיין מצויים בתחושת אבל תמידית ולא התפנו רגשית לעבד את האבל. בנוסף, מתקשים בני המשפחה לקבל סיוע מוסדי משום כעסם על המערכת.

טיעוני הצדדים לעונש

שני הצדדים עתרו, מטבע הדברים, לאימוץ ההסדר העונשי לעניין רכיב המאסר המאסר בפועל של 10 שנות מאסר.