ת"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
16676-05-16
17/12/2018
|
בפני השופט:
אברהם רובין
|
- נגד - |
המאשימה:
מדינת ישראל
|
הנאשם:
שלמה פרידמן
|
גזר דין |
1.האישום והכרעת הדין
הנאשם הורשע בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וזוכה משלל עבירות אחרות שיוחסו לו בכתב האישום.
2.עפ"י הנטען בכתב האישום, בלילה שבין 4.5.16 ל-5.5.16 התקיימה התקהלות אסורה של מאות חרדים, אשר, בין היתר, חסמו את צומת הרחובות בר-אילן ואביתר הכהן באמצעות פחי אשפה. עפ"י הנטען בכתב האישום, במהלך ההתקהלות דחף הנאשם פח האשפה למרכז הכביש, ולאחר מכן הוא ניסה להצית את הפסולת שבפח. בהמשך לכך יידה הנאשם אבנים לעבר כוחות משטרה שהגיעו למקום, וכאשר שני שוטרים שצפו במעשיו החלו לרדוף אחריו הוא ברח מהם לעבר מבנה של בית כנסת. בקומה הראשונה של בית הכנסת תפס אחד השוטרים את הנאשם והודיע לו שהוא עצור. ואולם, הנאשם ברח מהשוטר, עלה לקומה השנייה של בית הכנסת והסתתר שם בתוך תא שירותים. השוטר עלה לקומה השנייה, פרץ את דלת תא השירותים וניסה לעצור את הנאשם בשנית. הנאשם דחף את השוטר וגרם לו לחבלה ושריטה בכתף שמאל. לאחר שהשוטרים השתלטו על הנאשם והובילו אותו אל מחוץ למבנה בית הכנסת, הוא ניסה לברוח מהם פעם נוספת, אך אלו תפסו אותו לאחר מספר מטרים. בגין העובדות האמורות הוגש נגד הנאשם כתב אישום חמור שייחס לו שלל עבירות, בהן עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, יידוי של אבן לעבר כלי תחבורה, ניסיון הצתה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וסיכון דרכים ונתיבי שיט.
3.במסגרת הכרעת הדין קבעתי כי לא שוכנעתי שהאדם שאותו ראו השוטרים גורר פח אשפה למרכז הכביש, מנסה להציתו ולאחר מכן מיידה אבנים על כוחות המשטרה, הוא הנאשם שלפניי, כיוון שיתכן כי אירעה טעות בתום לב בזיהויו של הנאשם על ידי השוטרים. על כן זוכה הנאשם מכל העבירות הקשורות במעשים אלה. בנוסף, קבעתי כי הנאשם אכן נמלט מהשוטר שעצר אותו בקומה הראשונה של בית הכנסת, ועל כן הורשע הנאשם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לעומת זאת, נדחתה הטענה לפיה תקף הנאשם את השוטר בקומה השנייה של בית הכנסת, וכן נדחתה הטענה לפיה לאחר שהשוטרים השתלטו על הנאשם הוא ניסה לברוח מהם. על כן, זוכה הנאשם מהעבירות שהתבססו על מעשים אלו. כעולה מן האמור לעיל, בסופו של דבר הורשע הנאשם בעבירה אחת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
4.הראיות לעונש
המאשימה לא הגישה ראיות לעונש.
הנאשם הגיש מכתב מאת מנהל ישיבת פוניבז', בו נכתב כי הנאשם לומד בישיבה כמי שתורתו אומנותו מאז 1.9.10, וכי הוא מתעתד להיבחן לדיינות ולכושר רב בישראל. בנוסף לכך העידה אמו של הנאשם. האם העידה על התקופה הקשה שעברה על הנאשם ועל משפחתו במהלך ההליך המשפטי, אשר בראשיתו היה הנאשם עצור במשך כשלושה שבועות, ולאחר מכן הוא שהה במעצר בית בישיבה במשך מספר חודשים נוספים. האם הדגישה את ההסתייגות המוחלטת שלה ושל משפחתה מהמעשים אשר ביצע הנאשם, ואת הבושה שהיא ומשפחתה חשו כתוצאה ממעשי הנאשם. לדברי האם עד היום יש במשפחה מי שכועסים על הנאשם בשל מעשיו. האם גם הדגישה את העובדה שהרשעתו של הנאשם עלולה לפגוע בסיכויי השידוך שלו. לשאלת בית המשפט הבהירה האם שבניגוד לרושם שנוצר כתוצאה מהתנהגות הנאשם בהליך המשפטי, לפיו הוא איננו מפנים את חומרת מעשיו, הרי שהנאשם בהחלט הפנים את חומרת המעשים.
5.תסקיר שירות המבחן
בעניינו של הנאשם נערך תסקיר. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגיע ממשפחה נורמטיבית לחלוטין, אשר פועלת רבות למען הקהילה. שירות המבחן ציין כי הנאשם ניהל עד היום אורח חיים תקין, לרבות לימודים מלאים בישיבה במסגרתם הוא יצר קשרים מטיבים ומקדמים וגילה יכולות גבוהות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו ומבין את חומרת המעשים. לדברי הנאשם בשיחותיו עם שירות המבחן, המעשה שביצע איננו משקף את אורח חייו ומאז שביצע את המעשה הוא מתרחק מאירועים בעייתיים ומקדיש את מרב זמנו לבניית עתידו. שירות המבחן התרשם כי חרטתו של הנאשם כנה, וכי עמדותיו כלפי רשויות החוק אינן בעייתיות או תוקפניות. על רקע האמור התרשם שירות המבחן כי ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע ביחס לנאשם, וכי עובדה זו בצירוף עם אישיותו החיובית של הנאשם, מפחיתות את הסיכון להישנות מעשי עבירה. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם כי קיימים גם גורמי סיכון בעניינו של הנאשם, הנובעים מדפוסים אימפולסיביים מסוימים באישיותו. בסופו של דבר ממליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם ועל הטלת עונש של של"צ בהיקף של 120 שעות.
6.טענות המאשימה לעונש
ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין של"צ לבין מספר חודשי מאסר בפועל, וכי העונש המתאים צריך לעמוד על של"צ וקנס. המאשימה טענה כי אין מקום לבטל את ההרשעה כיוון שלא הוכח שההרשעה תגרום נזק בלתי מידתי לנאשם. ב"כ המאשימה טענה כי המסמך שהציג הנאשם מהישיבה איננו מלמד על נזק שצפוי לו, כיוון שלא ברור מהמכתב ממתי לומד הנאשם לדיינות והאם ההרשעה תפגע כלל בסיכוייו להיות דיין.