ת"פ
בית משפט השלום אילת
|
14114-09-12,2918-13,1903-13,1323-13,8641-12,6758-07,17204-03-10
14/09/2016
|
בפני השופט:
יוסי טופף
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד שחר עידן
עו"ד איציק אלפסי- שלוחת תביעות אילת
|
נאשם:
מ.מ.
עו"ד יעל דארבי- סנגוריה ציבורית
|
| גזר דין |
1.הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של תקיפת קטין וגרימת חבלה ע"י אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
2.על פי כתב האישום המתוקן, ביום 19.5.2012 בסמוך לשעה 1:06 בעקבות ויכוח שהתגלע בין הנאשם לרעייתו דאז ולאחר שהאחרונה ביקשה ממנו להנמיך את עוצמת השמע של מכשיר הטלוויזיה, בעת שביקשה לישון עם ילדיה הקטינים שישנו עמה במיטה, זרק הנאשם דיסקים שפגעו במצחו, בסנטרו ובצוארו של אחד מילדיהם שאז היה בן 3.5 שנים. כתוצאה מכך נגרמו לקטין חבלות בדמות סימני שפשוף שטחיים בלחי ובלסת, שריטות במצח מעל עינו ושריטות מדממות באזור הסנטר והצוואר.
טיעוני הצדדים לעונש
3.ב"כ המאשימה, עו"ד איציק אלפסי, טען למתחם ענישה שבין 4 ל-18 חודשי מאסר בפועל. התובע עמד על חומרתן המיוחדת של עבירות המופנות כלפי חסרי ישע, טען כי ביצוע העבירה פגע בערכים חברתיים שמטרתם להגן על אוכלוסיות חלשות של קטינים וקשישים שחובה חוקית ומוסרית לשמור עליהם. התובע ציין כי הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של בית המשפט ולקח אחריות. בהתייחסו לנסיבות ביצוע העבירה, הסכים התובע כי הן ברף חומרה נמוך. נטען כי הנזק שנגרם מביצוע העבירה הינו פיזי ונפשי, היות והקטין נפצע בפניו ונאלץ להיחשף להליך החקירה. התובע הפנה לאמור בתסקירי שירות המבחן, לפיהם הנאשם סובל מהתמכרות לאלכוהול ואינו בשל להליך טיפולי. בנסיבות אלו, ביקש התובע לגזור על הנאשם מאסר ברף התחתון של המתחם, מאסר מותנה, קנס כספי, פיצוי לאם הקטין והתחייבות כספית להימנע מעבירה. הוגשו גיליון הרשעות של הנאשם ותמונות של החבלות שנגרמו לקטין. התובע הפנה לפסיקה.
4.ב"כ הנאשם, עו"ד יעל דארבי, טענה למתחם ענישה שבין מאסר מותנה לבין מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. הסנגורית לא הקלה ראש בחומרת המעשים, אך טענה כי הם קלים יחסית למקרה בפסיקה שהציגה המאשימה. נטען כי בעקבות וויכוח שפרץ בין הנאשם לרעייתו, הוא השליך חבילת דיסקים שפגעו בקיר חדר השינה והתפזרו לכל עבר, חלקם פגעו בקטין וגרמו לו לחבלות, כך שהוא לא פעל באופן אקטיבי ומכוון נגד הקטין ואף הנאשם הזדעזע מהתוצאה. הסנגורית התייחסה לנסיבות האישיות של הנאשם, עברו הפלילי המקל, היותו עובד לפרנסתו בתחום השיפוצים במלון, אינו מסוכן ונמצא בקשר עם ילדיו ללא התערבות גורם חיצוני. נטען כי מאז המקרה לא נפתחו נגד הנאשם תיקים נוספים. באשר להערכת שירות המבחן, סברה הסנגורית כי הגם ששירות המבחן תיאר את הנאשם כמכור לאלכוהול, אין זו עמדת הנאשם ולערכתו אין הוא זקוק להתערבות טיפולית. נטען כי הטלת ענישה שתכלול מאסר אף בעבודות שירות תפגע בפרנסת הנאשם ותסכן המשך תשלום מזונות מצדו. בנסיבות אלה, עתרה הסנגורית שלא למצות את מלוא חומרת הדין עם הנאשם ולהטיל עליו עונש ברף נמוך בדרך של מאסר מותנה וקנס סמלי.
5.הנאשם טען שלא ביצע את המעשה בכוונה וכי הביע התנצלות בפני רעייתו ובנו. הנאשם מסר כי הוא נמצא בקשר עם ילדיו ונפגש עמם פעמיים בשבוע. הנאשם מסר שהוא לא מזהה אצלו בעיית אלכוהול.
דיון ומסקנות
6.בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. תחילה, אקבע את מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם. לאחר מכן, אקבע את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבותיו, בצורך בהרתעתו ואחרים כמותו, ובכלל זה אבחן האם ראוי כי העונש יחרוג ממתחם הענישה (ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.7.2013); ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 14.7.2013); ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.2013)).
קביעת מתחם העונש ההולם