|
1. בפניי טענה מקדמית, לפיה צירוף האישומים בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנאשמת, נעשה בניגוד להוראת סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 ( להלן: "חוק סדר הדין הפלילי" ). הנאשמת עותרת להורות על הפרדת האישומים ועל הגשת שני כתבי אישום נפרדים בעניינה.
2. ביום 23.6.16 הוגש כנגד הנאשמת כתב האישום המקורי, בו פורטו עובדות האישום הראשון בלבד. בתאריך 24.11.16 הוגש כתב האישום המתוקן, לו נוסף האישום השני. לשיטת הנאשמת, עסקינן בשני אירועים שונים, שהתרחשו בפער של כ -9 חודשים, כאשר אין כל קשר בין המתלוננים, למעט העובדה שמדובר בשוטרים. הוסיפה באת כוח הנאשמת וטענה, כי אין גם בשיקולי יעילות כדי להצדיק את צירוף האישומים שבצעה המאשימה, שכן עדי תביעה 1-4 נוגעים לאישום הראשון בלבד, בעוד שעדי תביעה 5-10 נוגעים לאישום השני בלבד. לשיטת ההגנה, צירוף האישומים אינו מועיל ואינו יעיל, בכוונת הנאשמת לכפור בעבירות המיוחסות לה, ויש בצירוף שבנדון כדי ליצור דעה קדומה נגד הנאשמת.
3. המאשימה מתנגדת לבקשה להפרדת האישומים. לשיטת המאשימה, מדובר בשני מקרים בעלי עובדות דומות, בשים לב לכך ששניהם קרו במקומות ציבוריים, שניהם כללו אי ציות לאנשי חוק ופגיעה בהם ובשניהם הייתה הנאשמת שרויה בגילופין. המאשימה גורסת כי הן יעילות ההליך שיפוטי והן טובת הנאשמת מצדיקים הגשת כתב אישום אחד כנגד הנאשמת, בגין שני האירועים.
דיון והכרעה-
4. סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן:
"מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת; בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע".
5. בבג"צ 5283/98 ג'ומעה חדר נ' ביהמ"ש המחוזי בירושלים ואח', נה (3) 721, דן ביהמ"ש העליון בפרשנות הראויה של סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, בקבעו את הדברים הבאים:
"סעיף 86 לחוק, רישה, מורה, כי צירופם של כמה אישומים בכתב-אישום אחד הינו כדין בכל אחד משלושה סוגי מקרים: כאשר האישומים מבוססים על "אותן עובדות" או על "עובדות דומות" או על "סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". כמוסבר בספרו של קדמי, אישומים המבוססים על "אותן עובדות" הם אישומים העוסקים "בגזרות שונות של פרשה אחת"; בעוד שהמאפיין אישומים המבוססים על "עובדות דומות" הוא "...'דמיון' מבחינת העובדות, להבדיל מדמיון מבחינת טיב המעשה ואופיו"; ואילו הסוג השלישי עניינו ב"סדרת מעשים נפרדים – מבחינת הזמן והמקום – אשר קיים ביניהם חוט מקשר, ההופך אותם לפרשה כוללת אחת" (י' קדמי על סדר הדין בפלילים (כרך ב) [5], בעמ' 596).... זאת ועוד, התנאי בדבר "עובדות דומות" אין משמעו כי בין עובדותיהם של האישומים אין כל הבדל. כל שצריך להתקיים הוא מכנה משותף עובדתי. הווי אומר: די בכך שאישומים מבוססים על עובדות שרובן, או עיקרן, דומות כדי להכשיר את צירופם כאישומים המבוססים על עובדות דומות" ( סעיף 3 לפס"ד, הדגשות שלי – ה.ר.ש ).
עוד נקבע כי בשאלה אם צירוף אישומים הוא כדין מחליט בית-המשפט בלי לבחון את הראיות ועל יסוד בדיקת העובדות הנטענות בכתב-האישום בלבד ( סעיף 4 לפס"ד ).
הוסיף ביהמ"ש העליון וקבע, כי אין העובדה שהאישומים המיוחסים לנאשם עוסקים בשתי עבירות שבוצעו כלפי קורבנות שונים ולא באותו המעמד, כדי למנוע סיווגן כ"עובדות דומות", ככל שמן התיאור העובדתי שבכתב-האישום ניתן להיווכח כי שתי העבירות בוצעו על רקע דומה ובנסיבות עובדתיות דומות ( סעיף 6 לפס"ד ).
|