מדינת ישראל נ' לייבוביץ

הנאשם נדרש בתיק זה לשלם מחיר עונשי על עבירות של נהיגה בקלות ראש ואי מתן אפשרות להולכת רגל להשלים חציה במעבר חציה בבטחה – עבירות אשר הביאו להתרחשותה של תאונת דרכים בה נפגעה במעבר חציה הולכת רגל ילידת 1929 חבלה של ממש במובן זה שרגלה רוטשה ונקטעה וזאת בידי המשאית בה נהג הנאשם בצומת הרחובות שאול המלך וויצמן בת"א.

בתיק זה , ולנוכח כפירת הנאשם במיוחס לו , נשמעו מרבית עדי התביעה של פרשת התביעה , ובכלל זה עדותה של הנפגעת (ע.ת.8) אשר בשל נכותה, מצבה וגילה נשמעה עדותה בנוכחות ביהמ"ש והצדדים בביתה .

בהמשך בחר הנאשם לחזור בו מהכפירה ומסר הודאה בכל מה שיוחס בכתב האישום.

עפ"י עובדות כתב האישום – אשר בהן בסופו של דבר הכיר כאמור הנאשם והודה בכולן – הנאשם עצר את משאיתו באור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו (בנתיב השלישי מימין) כאשר חזית משאיתו בולטת על מעבר החציה ומסתירה את הרמזור להולכי רגל המכוון להולכי רגל ובהם הנפגעת .

אותה עת חצתה הולכת הרגל (הנפגעת) במעבר החציה הנ"ל מימין לשמאל כיוון עמידת רכב הנאשם והספיקה לחצות שני נתיבי נסיעה שמימין לרכב הנאשם ואילו הנאשם לא הבחין בה בשום שלב , החל בנסיעה ופגע בהולכת הרגל .

מן הראיות שנשמעו עלה כי הפגיעה אירעה אף בצד השמאלי של המשאית – דהיינו הולכת הרגל ,בת הקרוב לגיל 90 ביום האירוע ,אף עברה בחצייתה למעשה גם את מרבית הנתיב השלישי מימין כיוון עמידת הנאשם ולמעשה השלימה כמעט חציית שלושת נתיבי הנסיעה מימין לשמאל כיוון הימצאות הנאשם שעמד ראשון בנתיב השמאלי ומבלי שהוא מבחין בה כל אותה עת.

צויין בכתב האישום כי רוחב הכביש במיקום מעבר החציה הוא 9.8 מטרים.

לציין כי האירוע התרחש באור יום בשעה 10:30 בבוקר.

לטעמי , עולה מעובדות כתב האישום בתיק זה רמה גבוהה מאד של רשלנות מצד הנאשם כנהג באירוע זה.

ההגנה ביקשה לקחת בחשבון כי הולכת הרגל חצתה למעשה באור אדום ברמזור להולכי רגל.

אלא שזאת יש לזכור - מי שיצר את הסתרת הרמזור לאשה זו הוא הנאשם וזאת כאמור בכך שבחר שלא לעצור את משאיתו לפני קו העצירה כנדרש אלא מעבר לכך ובאופן שהסתיר לקשישה זו את הרמזור.

קל לכאורה לדרוש מהולך רגל בנסיבות שכאלה להימנע בכלל מחציה באם נמנע ממנו לראות את הרמזור, או אולי לדרוש ממנו טרחה ותיחכום להביט לרמזור להולכי רגל אשר מאחוריו , אך האם זה מה שגם מצופה מהולכי רגל שהם ילדים או קשישים ? האם יוכל נהג שבחר להעמיד רכבו באופן המסתיר להולכי רגל את הרמזור שלהם להולכי רגל להלין עליהם ? האם אין בנסיבות אלה הדבר בגדר הצפיות של הנהג שכך מבצע כי לנוכח הסתרת הרמזור להולכי רגל ע"י המשאית עלול הולך רגל לרדת לכביש מתוך מחשבה כי ניתן לעשות כן ?

הרי אפילו תאמר כי הולכת הרגל התרשלה , אין פירושו שלא ניתן היה לצפות זאת בנסיבות ובוודאי שאין פירושו שנהג פטור מלהבחין ולמנוע תאונה שניתן למנעה לו רק היה מסתכל על המתרחש ממש לנגד עיניו ולאורך זמן (חצייתה).

הכיצד לא ראה הנאשם כנהג , בשום שלב, הולכת רגל בת קרוב לתשעים כשהיא עושה את דרכה על מעבר החציה שני נתיבים מימין לו טרם היא הגיעה לנתיבו ? והכיצד לא ראה אותה לכל הפחות עת למעשה אף הגיעה היא גם ממש מול חזית משאיתו המצויה בנתיב השלישי ופגע בה כאשר היא הגיעה אף אל מול החלק השמאלי של המשאית ? ואם תמצא לומר כי בשלב זה יש קושי לנהג להבחין בשל שטחים מתים , האם לא יצר הוא קושי זה בכך שהתקדם עם המשאית והעמידה כשחזיתה על מעבר החציה ?