מדינת ישראל נ' זכאי

הנאשמת זכאית מחמת הספק.

רקע

1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, סטייה מנתיב והתנהגות הגורמת נזק. מכתב האישום עולה כי הנאשמת נהגה רכב פרטי ביום 14.10.16 שעה 23.45 לערך ברחוב כצנלסון גבעתיים סמוך לבית מס' 58. אותה עת רכב המעורב יליד 1950 ( להלן –המעורב) אופנוע משמאל לנאשמת ובכיוון נסיעתה. הנאשמת סטתה שמאלה מבלי להבחין במעורב, פגעה באופנוע מאחור וגרמה לתאונה שתוצאתה חבלה של ממש למעורב. הנאשמת הודתה כי נהגה בזמן ובמקום האמורים וכן בכיווני הנסיעה. היא כפרה באחריותה לתאונה ולחבלות שנבעו ממנה.

3.במסגרת פרשת התביעה העידו המעורב, רפ"ק צביקה מוזס (להלן – רמ"ח), מר מזרחי שמאי רכב מטעם הנפגע ( להלן- השמאי), סייר תנועה שהגיע לזירת התאונה (להלן- השוטר) והבוחן מר ירון אמסלם ( להלן – הבוחן).

(א)המעורב – המעורב ציין כי עמד ראשון ברמזור אדום לצורך פנייה שמאלה. עם התחלף האור ברמזור לירוק הוא החל לפנות שמאלה ובהיותו על מעבר חצייה חש חבטה בימין האופנוע. הוא נפל מן האופנוע ונחבל. לגרסתו, התאונה אירעה לאחר שרכב הנאשמת פגע בו, אם כי הוא אינו יודע אם התאונה נגרמה עקב כך שהאט מהירות נסיעתו או עקב כך שהנאשמת האיצה את מהירות נסיעתה. לדבריו "כל הפגיעה ביני לבין האוטו זה באגזוז", יתר הנזקים לאופנוע נגרמו מנפילתו לארץ.

(ב)רמ"ח – התיק הועבר לטיפולו של הבוחן. הבוחן לא יצא מיד לזירת התאונה לאסוף ראיות אלא טיפל בתאונה כתיק "הצמדה". לאחר שהבוחן בחן את סל הראיות שבידו, הוא הגיע למסקנה כי אינו יכול לקבוע כי הנאשמת אחראית לתאונה. הוא המליץ על סגירת התיק. רמ"ח הצטרף להמלצה. המעורב הגיש ערר על ההחלטה לסגור את התיק. רמ"ח בחן את הערר, הורה לבוחן לבצע השלמת חקירה – אשר על פי עדות רמ"ח "לא פורטה בחומר הראיות" (ע' 17 ש' 8-9) - שבעקבותיה נפתח התיק מחדש והועבר לתביעה עם המלצה – שגם אליה צירף רמ"ח את קולו - להעמיד לדין את הנאשמת. רמ"ח העיד כי בין ההחלטה להורות על סגירת התיק לבין ההחלטה להורות על פתיחתו לא נוספו ראיות נוספות לסל הראיות. הוא הוסיף כי ביסס את החלטתו להמליץ על העמדתה לדין של הנאשמת בין על היתר על מה שתואר על ידו כתשובה ספונטנית של הנאשמת לשוטר במסגרת "תשאול" שנערך לנאשמת בזירת התאונה. ע"פ תשובת הנאשמת "בתשאול" היא לא הספיקה לבלום בזמן את רכבה ופגעה באופנוע. ללא גרסה זו, אישר רמ"ח, "[זה] היה עושה לנו את החיים יותר קשים".

(ג)הבוחן– הבוחן חקר את התיק כתיק הצמדה והמליץ על סגירתו. הבוחן לא ערך התאמת נזקים בין כלי הרכב ועל כן הסתפק באמירה כי קיימת "סבירות" כי מקור הצבע האדום על אגזוז אופנוע המעורב הוא ברכב הנאשמת. על פי עדות הבוחן, רמ"ח עיין בחומר החקירה ומסר כי המגע בין פגוש רכב הנאשמת לאגזוז האופנוע היה יכול להתרחש רק כשהאופנוע בעמידה; מידע המחזק לכאורה את גרסת המעורב לאופן קרות התאונה. בניגוד לרמ"ח שציין כי לסל הראיות לא נוספו ראיות נוספות, הבוחן לא שלל אפשרות כי נוספו ראיות נוספות אך ציין כי ראיות אלה אינן רלוונטיות לקביעת האחריות לתאונה.

(ד)השוטר - השוטר ערך דוח פעולה (ת/7) לאחר ביקור בזירה סמוך לאחר התאונה. הוא תשאל את המעורבים בתאונה והזיז את כלי הרכב. על פי עדותו הוא קיבל את פרטי דוח הפעולה בזירה אך את דוח הפעולה עצמו ערך בסיום האירוע בעת שנסע מהמקום. אשר למועד סיום האירוע: הוצג לשוטר כי על פי ת/7 האירוע החל בשעה 00.40 והסתיים בשעה 00.42. השוטר הסכים כי לא סביר שהטיפול האירוע ארך 2 דקות בלבד.

(ה)השמאי – השמאי ערך חוות דעת מטעם המעורב בנוגע לנזקים באופנוע בעקבות התאונה. בעדותו ציין כי הנזקים באופנוע נובעים מתאונה אך לא היה יכול להבהיר על פי נזקים אלה את אופן התרחשות התאונה ("איך את מציעה שיקרה נזק? רק מתאונה. את יכולה להגדיר תאונה איך שאת רוצה, אבל זה תאונה" ע' 22 ש' 10-11).

4.הנאשמת העידה בפרשת ההגנה. לדבריה היא נסעה מאחורי אופנוע המעורב עד שזה נפל מבלי שהיה מגע בין רכבה לאופנוע. הנאשמת הכחישה כי טענה בפני השוטר בזירה כי היא פגעה באופנוע המעורב.

דיון והכרעה

5.מצאתי לזכות את הנאשמת מן הטעמים הבאים: (1) מדובר בתיק שבבסיסו ניצבת מול גרסת המעורב גרסתה של הנאשמת. על פי הערכת העדויות לא ניתן לקבוע במידת ההוכחה הנדרשת כי הנאשמת גרמה לתאונה; (2) בחקירת המשטרה נפלו מחדלים שפגעו ביכולת הנאשמת להוכיח את גרסתה ובזכותה להליך הוגן. מחדלים אלה פגעו גם בהתאמה גם ביכולת התביעה להוכיח את הגרסה העולה מכתב האישום. (3) במבט לאחור, לא הוצג טעם המצדיק את שינוי ההחלטה בדבר סגירת התיק. כפי שאראה הטעמים שהוצגו לפתיחתו המחודשת של התיק אינם יכולים לעמוד.

גרסה מול גרסה

6.המעורב והנאשמת העידו בבית המשפט בנוגע למהלך התאונה. זולתם לא היו עדי ראיה נוספים שהעידו. עדויות המעורב והנאשמת היו, להתרשמותי, קולחות עקביות והותירו, ככלל, רושם חיובי. גרסאות המעורב והנאשמת לא נסתרו בחקירה נגדית. נמצא כי על פי הערכת עדויות אלה בלבד לא ניתן לקבוע כי המאשימה הוכיחה את אשמתה של הנאשמת כאמור בכתב האישום במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים.

מחדלי חקירה

8.הליך חקירת התאונה לווה במחדלים שפגעו ביכולתה של הנאשמת להוכיח את טענותיה ובזכותה להליך הוגן (.ע"פ 5386/05‏ ‏ אלחורטי נ' מדינת ישראל, פס' ז' לפסק הדין (18.5.06)). מחדלים אלה מעלים חשש שמא יש בהם כדי לקפח את הגנתה של הנאשמת. כך, טענה הנאשמת בעדותה כי המעורב נפל מבלי שהיה מגע קודם בין כלי הרכב. על מנת לאשש (או להפריך) גרסה זו הייתה המשטרה חייבת לבצע התאמה בין הנזקים על האופנוע (באגזוז) לבין הנזקים שמצופה היה למצוא ברכב הנאשמת (אם היו כאלה) בעקבות התאונה. כך, הייתה המשטרה יכולה להשוות בין מצבו של רכב הנאשמת לאחר התאונה למצבו בעת שנמסר לידי הנאשמת (נ/1) ולהסיק מסקנות מן ההשוואה. משלא הוכח כי נגרם נזק לרכב הנאשמת– שלדברי רמ"ח ניתן היה לצפות לו בסוג זה של תאונה - ומשלא הוכח באמצעות התאמת נזקים כי מקור הצבע האדום באגזוז האופנוע הוא ברכב הנאשמת אין בקיומו של צבע אדום על אגזוז האופנוע כשלעצמו כדי להוכיח במידה הנדרשת כי מקור הצבע ברכב הנאשמת. גם הבוחן ציין כי בנסיבות קיימת רק "סבירות" – ולא סבירות גבוהה, למשל - לאפשרות שהצבע על אגזוז האופנוע מלמד על פגיעת רכב הנאשמת בו.

במקרה זה עוצמתם של מחדלי החקירה היא גבוהה. דווקא משום שמדובר בתיק המבוסס בעיקרו על "גרסה מול גרסה" קיימת חשיבות רבה לכך שהמשטרה תפעל להשיג ראיות, שלכאורה היו בהישג ידה, אשר יוכלו לספק עוגן חיצוני לעדות עליה מושתת האישום. בעניין זה נקבע כי "..אין מניעה כי בית המשפט יכריע משפט פלילי על יסוד העדפת עדות אחת על פני אחרת וזהו מנהג של יום ביומו. ואולם, בית המשפט אינו בוחן כליות ולב והשתתת הרשעה על יסוד ממצאי מהימנות, מעוררת את החשש שמא יורשעו בדין חפים מפשע. משכך, לטעמי מוטלת החובה על רשויות החקירה להעמיד את כל המשאבים הדרושים על מנת לאתר ראיות פיסיות ואחרות שהן ראיות אובייקטיביות שיהיה בהן כדי לספק עוגן חיצוני לעדות. אני מודע לכך שמשטרת ישראל מוגבלת במשאבים אך אין בכך כדי להצדיק הימנעות מביצוע פעולות חקירה בסיסיות שלא ניתן להשלים עם אי ביצוען". (ע"פ 3090/11 ענתבאווי נ' מדינת ישראל, פיסקה 17 (18.10.2012). אני סבור אפוא כי הקשיים בהם נתקלה הנאשמת להוכיח גרסתה בהליך זה עקב מחדלי החקירה מצדיקים כלשעצמם זיכוי הנאשמת בדין ולו מטעם זה בלבד.