הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פריפלד ואח'

בפניי תביעה כספית מכוח זכות התחלוף, אותה הגישה התובעת כנגד הנתבעות, בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב מסוג אאודי שבוטח על ידה, ובמסגרת תאונת דרכים שארעה בין רכב זה לבין רכב הנתבעת 1, אשר בוטח על ידי הנתבעת 2. הצדדים הגיעו להסכמה באשר לחלוקת האחריות לתאונה בין נהגי הרכבים ונותרה להכרעה שאלת הנזק. 

טענות הצדדים בתמצית

1.לטענת התובעת, ביום 25/3/09 עת נהג ברכב המבוטח מר חוגי דורון בצומת תל גיבורים ופנה שמאלה כדין כשבדרכו אור ירוק, הגיח לפתע רכב הנתבעת 1 כשבדרכו אור אדום ופגע ברכב המבוטח וגרם ברשלנותו לתאונה. כתוצאה מכך נהדף הרכב ימינה ופגע ברכב שנסע מימינו.

2.בכתב הגנתן טענו הנתבעות, כי רכבן נסע כדין ובהגיעו לצומת תל גיבורים-הלוחמים המשיך ישר בנסיעתו לתוך הצומת כאשר לפתע התפרץ לצומת רכב התובעת משמאלו והתנגש ברכב הנתבעות וגרם לקרות התאונה. עוד טענו הן לנזק ראייתי משמעותי שנגרם להן עת נמכר רכב התובעת בטרם שאלו יכלו לבודקו, וכי התובעת נמנעה מלצרף חשבונית תיקון ומסמכים לעניין שווי הסכום שקיבל מבוטח התובעת בגין הרכב לאחר מכירתו.

3.בדיון מיום 26/11/13 הסכימו הצדדים, כי אין ביניהם מחלוקת לעניין אחריות הנתבעת 2 להתרחשות התאונה נוכח הרשעתה בבית המשפט לתעבורה. המחלוקת צומצמה לשאלת קיומה של רשלנות תורמת ולעניין הנזק. בהודעתם מיום 13/4/16, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו מוסכם עליהם כי האחריות לתאונה תחולק בשיעור של 85% לחובת הנתבעת 1 ו- 15% לחובת התובעת. כמו כן, הסכימו הם, כי יסכמו טענותיהם ביתר השאלות השנויות במחלוקת, ביניהן שאלת הנזק וזכות השיבוב של התובעת, ובית המשפט יכריע ויפסוק על סמך כתבי טענות הצדדים והמסמכים שצורפו להם. הסדר דיוני זה קיבל תוקף של החלטה.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים וביתר הראיות וכתבי הטענות שהוגשו לתיק, מצאתי לאמץ את עמדת הנתבעות, ולפסוק כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לרכב מבוטחה, ומנגד, לקבל את עמדת התובעת כי דין התביעה להתקבל ביחס לראש הנזק של ירידת ערך הרכב. כל זאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

5.בסיכומיה, טוענת התובעת, כי רכב המבוטח נבדק תחילה על ידי שמאי פרטי ביום 26/3/2009, יום לאחר התאונה, ובטרם שהרכב תוקן. חוות דעת זו הוגשה לתיק. עת ביקש המבוטח להפעיל את הפוליסה, הופנה הרכב לבדיקה על ידי משרד שמאות לשם עריכת חוות דעת נוספת, אשר אף היא צורפה לתיק. שמאי זה בדק את הרכב לאחר תיקונו ביום 29/7/2009 וקבע כי חוות הדעת הפרטית הינה סבירה לעניין שיעור הנזק, ובהתאם לכך, שילמה התובעת למבוטחה את סכום הנזק הקבוע בחוות הדעת בניכוי 15% משווי החלקים הנקוב בה ובניכוי השתתפות עצמית וכינון. לפיכך, לטענתה, משהציגה שתי חוות דעת והוראת תשלום, הרי שהוכיחה את נזקיה. טענה זו אין בידי לקבל, שכן זו נוגדת את הדין החל בעניין, ולפיו, מעת שיש ראיות המלמדות כי הרכב תוקן, ואין על כך כל מחלוקת בין הצדדים, חוו"ד השמאי נסוגה לאחור ועל הניזוק להמציא ראיות באשר לעלות התיקון בפועל. הנטל להביא ראיות באשר לעלות התיקון מוטל על התובעת וזו נמנעה מהבאתם, ולפיכך, לא עמדה היא בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה להוכחת שיעור הנזק שנגרם לרכב (ראו: ע"א 33147-11-14 שי שירותי מימון והכשרה 2006 בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ).

6.במצב דברים שכזה, אכן פעלה התובעת ושילמה את הנזק למבוטחה על דעת עצמה בלבד אך לא ביססה את זכותה לתבוע סכום זה מאת המזיק – הנתבעות, בעילה הנזיקית הנדרשת בדין ובשונה ממערכת היחסים החוזית הקיימת לה אל מול מבוטחה. התובעת נכנסת בנעליו של המבוטח במסגרת זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, וכל טענה כנגדו שמורה לנתבעות אף כנגד המבטחת הבאה בנעליו. הנתבעות, מצידן, שלחו חוקר על מנת שיבחן מהי עלות התיקון, ואולם, מבוטח התובעת עשה הכל על מנת להסתיר נתון זה, כעולה מדו"ח החוקר שהוצג לתיק. משאין מחלוקת כי הרכב תוקן בפועל, אולם, מבוטח התובעת מתעקש שלא לחשוף את עלות התיקון, חשבונית התיקון ואת שם המוסך בו הרכב תוקן, הרי שזה לא הוכיח את נזקיו, ומכאן שדין התביעה בגין שיעור הנזק להידחות.