סבח נ' אבו קנדיל

1. התובע סוחר בכלי רכב. התובע, באמצעות בנו ליאור סבח (להלן: ליאור), והנתבע חתמו על הסכם לפיו התובע "מוסר" רכב מסוג מרצדס לידי הנתבע, והנתבע "מוסר" לתובע רכב מסוג מאזדה וכן משלם לתובע 100,000 ₪. אין מחלוקת בין הצדדים שמדובר בעסקת מכר בקשר לשני כלי הרכב. בהסכם רשום "הצדדים מתחייבים שאין שעבודים עיקולים על הרכבים" (ש' 13). התובע טען בכתב התביעה, ואין מחלוקת על כך, שבניגוד לרשום בחוזה, על רכב המאזדה שמסר הנתבע לתובע (להלן: רכב המאזדה) רבץ עיקול. בנוסף לכך טען התובע כי הנתבע "הוריד את הרכב מהכביש", קרי הפקיד את רשיון הרכב של רכב המאזדה לאחר שכבר העבירו לחזקת התובע. התובע הגיש תביעה זו, בטענה שהעיקול ו"הורדת הרכב מן הכביש" גרמו לו נזק.

2.אקדים מסקנה לניתוח: התובע הוכיח כי הנתבע הפר את החוזה, אולם הוא הוכיח רק חלק מנזקו הנטען.

3.אפתח בדחיית טענת הנתבע לפיה בכך שהתובע לא תבע אכיפת חוזה, יש לראותו כמי שביטל את החוזה, ועל כן התובע חייב לבצע השבה. לפי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), התשל"א-1970, הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות "או במקומן", הכל לפי הוראות החוק. ברי לאור האמור כי התובע יכול לתבוע פיצויים בגין הפרת חוזה מבלי לעתור לאכיפה או לביטול החוזה. בענייננו, לצד עילות משפטיות נוספות בכתב התביעה (וה"עילה" שהיה על התובע לפרט בכתב התביעה ממילא לא היתה "עילה" במובן של עילה משפטית אלא במובן של העובדות המקימות עילה משפטית), התובע טען בכתב התביעה כי הנתבע הפר את החוזה וכי ההפרה גרמה לו נזק.

4.כאמור, הצדדים הצהירו מפורשות בהסכם כי "אין שעבודים עיקולים על הרכבים", ואין מחלוקת כי בניגוד לאמור, רכב המאזדה היה מעוקל באותה עת. הנתבע טוען כי ליאור ניסח את ההסכם, אולם הוא אינו טוען שלא ידע שרשום בו כי הוא מתחייב שהרכב אינו מעוקל. אדרבא: לשיטתו הוא היה ער לכך, אולם לטענתו, כוונת הצדדים לא היתה שכלי הרכב אינם מעוקלים, אלא שכל צד מתחייב להסיר עיקול ככל שרובץ על הרכב אותו הוא מוסר. לשון ההסכם בענין זה ברורה-לכאורה, ומהווה הצהרה שהרכב נקי מעיקול, ולא שהצד שמוסר את הרכב מתחייב להסיר עיקול. הנתבע לא הוכיח נסיבות החיצוניות להסכם שבכתב המצביעות על כך שכוונת הצדדים בענין זה היתה אחרת. מדובר בטענה על-פה נגד מסמך בכתב. הנתבע טען כי העתק רשיון רכב המאזדה עמד בפני ליאור בעת חתימת ההסכם, אולם הנתבע לא הוכיח זאת. אמנם מתעורר סימן שאלה מכך שבנו-שלוחו של סוחר ברכב מתקשר בהסכם להחלפת כלי רכב מבלי לראות רשיון רכב. ליאור טען בחקירה נגידת "אנחנו חברים טובים עם אח שלו, אמון מלא בינינו, הוא אמר ש[']אני אמסור את הרכב ללא עיקולים ולתת בעלות[']" (ע' 20 ש' 15-16). אולם סימן שאלה זה אינו בגדר הטיית מאזן ההסתברויות בטענה שהרישיון כבר היה בפני ליאור במועד החתימה על ההסכם. בבחינת למעלה מן הצורך אציין כי הנתבע טען בסעיף 16 לתצהירו:

"הנני להצהיר עוד, כי במעמד החתימה על ההסכם ליאור קיבל לידיו העתק מרשיון הרכב על המאזדה ממנו עולה בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים, כי חל עיקול על הרכב אשר באותה עת לא ידעתי מה מקורו והתחייבתי בהתאם להסיר העיקול, כפי שפעלתי.

• העתק רשיון הרכב מצורף כנספח ב' לתצהיר"

   

  ההסכם נחתם ביום 25.9.2012. בחקירתו הנגדית של הנתבע הוסבה תשומת הלב לכך שהעתק רשיון הרכב שצורף כאמור כנספח ב' לתצהיר הנתבע, ושעליו מופיע רישום בדבר עיקול, הוא רשיון הנושא תאריך הדפסה "26/12/12" – מועד החל חודשים לאחר מועד חתימת ההסכם (פרוטוקול 12.12.2016 ע' 29 ש' 16-30).

   

  5.המסקנה היא שהנתבע הפר את התחייבותו החוזית לפיה על רכב המאזדה לא רובץ עיקול.

   

  6.כאמור טוען התובע בנוסף, כי הנתבע "הוריד את הרכב מהכביש". אין מחלוקת כי הנתבע עשה כן. התובע טוען כי מדובר במעשה אשר, בין היתר על-פי ההסכם, אסור היה לנתבע לעשותו (פס' 20.5 לכתב התביעה). לטענת הנתבע, הוא הפקיד את רשיון רכב המאזדה מאחר ונכח לדעת שהוא מקבל קנסות וחיובים עבור רכב המאזדה למרות שכבר העביר אותו לחזקת התובע. התובע טוען כי הנתבע הפנה לקנס שהתקבל לאחר שרכב המאזדה כבר "הורד מהכביש" וכן לחיוב בסך 23 ₪. אמנם כך – הרישיון הופקד ביום 16.5.2013 (ראו פרטים על הרכב, מסמך המופיע בהמשך לנספח ג' לתצהיר הנתבע); הקנס שצורף לתצהיר ניתן בגין עבירה במועד מאוחר יותר (6.7.2013) ובנוסף לקנס, צירף הנתבע לתצהירו חיוב בסך של כ-23 ₪ מכביש 6 (שם, נספח ד'). כך גם לגבי מכתב התראה בקשר לחובות דרך ארץ הייוויז בע"מ אשר נושא תאריך 15.8.2013, כשלושה חודשים לאחר שהופקד הרשיון, ודרישת תשלום לפי פקודת המסים גביה הנוקבת בחוב נכון ליום 15.8.2013 (אמנם החוב מושא ההתראה הוא מיום 4.12.2012, מועד החל לפני הפקדת הרשיון, אולם הנתבע לא צירף מסמך אשר יצביע על כך שהוא היה ער לחוב זה במועד לפני הפקדת הרשיון). עם זאת, גם על בסיס ההודעה על חיוב בסך של כ-23 ₪, אשר נושא תאריך החל לפני מועד הפקדת הרשיון, ניתן להבין את רצונו של הנתבע למנוע מצב שבו ממשיכים להצטבר חיובים אזרחיים או פליליים בקשר לרכב המאזדה בקשר לתקופה שבה הוא כבר העביר את החזקה בו לידי התובע. הנתבע הסיר את העיקול מהרכב ביום 6.1.2013, כחמישה החודשים לפני הפקדת הרשיון. המעשה, שהתבקש במצב זה כי ייעשה הנתבע על מנת למנוע המשך הצטברות חיובים בקשר לרכב המאזדה, היה העברת רישום הרכב משמו, חלף הפקדת הרשיון על-ידו. כל צד טוען כי הצד שכנגד סירב לבצע את רישום העברת הבעלות. ליאור צירף לתצהירו הודעה מיום 16.5.2016 בשעה 8:12 בבוקר, כשעה וחצי לפני שהנתבע הפקיד את הרשיון, בה הוא מפציר בנתבע לבצע העברת בעלות (נספח ד' לתצהירו של ליאור). ליאור עוד הצהיר כי הצליח לשכנע את הנתבע להעביר בעלות ביום 24.12.2014, והוא צירף צילום של ייפוי כח שנתן הנתבע לאחיו לשם כך. אלא, לפי גרסתו של ליאור, בא כוחו (הקודם) של הנתבע הנחה את אחי הנתבע, בשיחת טלפון, לעזוב את המקום ולא לבצע את העברת הבעלות (פס' 30-31 לתצהיר ליאור). הנתבע מאשר דברים אלה (פס' 58 לתצהירו; הוא טוען כי הנחיה לאחי הנתבע שלא לבצע את העברת הבעלות נבעה מכך שנדרש הסדר מפורט אשר ימנע מכירת רכב המאזדה בידי ליאור במחיר נמוך, כפי שלטענתו אכן אירע בסופו של דבר).