אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שכטר המרות בע"מ נ' קבלן

שכטר המרות בע"מ נ' קבלן

תאריך פרסום : 28/09/2023 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
70357-11-18
20/09/2023
בפני השופט:
אריאל ברגנר

- נגד -
התובעת:
שכטר המרות בע"מ
הנתבע:
גד שלומי קבלן
פסק דין
 

בפני תביעה שהחלה בבקשה לביצוע שטר ע"ס 132,000 ₪ בלשכת ההוצל"פ בפתח תקווה. הנתבע הגיש התנגדות והתיק הועבר לבית משפט זה.

 

התביעה

 

מדובר בתביעה שטרית בגין שיק המשוך מחשבונו של הנתבע, שלם ונטול תוספות לרבות הגבלת סחירות, אשר חולל לאחר הצגתו לפירעון מחמת א.כ.מ והוראת ביטול.

 

השיק נמסר לתובעת ע"י קבלן הבניה מר מאיר טפירו (להלן: "מר טפירו"), בתום לב בעסקת ניכיון שיקים, במסגרת עיסוקה כנותנת שירותי מטבע ומעמדה "אוחזת כשורה" בשטר.

 

ההתנגדות

 

בפתח ההתנגדות הנתבע מעלה טענות מקדמיות בהתייחס לפרטים שמולאו בשיק שלא כדין, השטר לא חתום ע"י התובעת, הבקשה נעדרת סימון באשר לכיבוד השיק במועדו ולא נרשם מועד הצגת השטר לפירעון.

 

לגוף ההתנגדות הנתבע טוען כי ביום 5.10.14 חתם עם אשתו, גב' אורית קבלן, על הסכם לרכישת דירה ממר מרדכי טפירו הנמצאת ברחוב XXX בני ברק (להלן: "הדירה" ו-"ההסכם").

 

במעמד חתימת ההסכם נדרשו הנתבע ואשתו להעביר למוכר מר מוטי טפירו סך של 300,000 ₪. הסכום שולם במעמד זה כפי שאישר מר טפירו על גבי ההסכם. באותו היום מר טפירו קיבל סך נוסף של 10,000 ₪ ובשל טעות הדבר לא נרשם בהסכם.

 

בהתאם לסעיף 3 להסכם, נקבע כי הנתבע ואשתו יחתמו על הסכם נוסף מול עו"ד מקמל ע"ס 850,000 ₪, כאשר הצד השני להסכם הוא מר יעקב לנדאו, בעלי הקרקע.

עפ"י הסכם זה היה ועד ליום 25.12.14, מועד מסירת הדירה, לא יתאפשר לנתבע ואשתו לקבל משכנתא ייחתם הסכם שכירות בינם לבין מר טפירו לדמי שכירות בסך של 2,000 ₪ לחודש כנגד שיק בטחון ליתרת התמורה (להלן: "השיק").

 

ביום 9.11.14 חתמו הנתבע ואשתו על הסכם מכר חדש ובתמורה שילמו 190,000 ₪ למר יעקב לנדאו כמתחייב בסעיף 5.2.1 להסכם זה.

 

באותו המעמד נחתם הסכם שיתוף בין כל דיירי הבניין וכן הסכם הלוואה עם מר טפירו לפיו הלווה לנתבע ואשתו לכאורה את יתרת התשלום על הדירה בסך של 650,000 ₪ במידה וייכנסו לדירה טרם קבלת משכנתא כנגד התחייבות להחזרת הסכום בתוך 60 ימים מקבלת המשכנתא בפועל. בהתאם להסכם זה מסרו לעו"ד זילברשלג את שיק הביטחון כערבון.

 

הנתבע ואשתו קיבלו את החזקה בדירה בסוף חודש 11/2014 אך טרם הוצא בפועל טופס 4 ולכן לא ניתן היה לרשום משכנתא על הדירה.

 

ביום 18.1.16 ניתן אישור טופס 4 ורק ביום 27.11.17 הנתבע ואשתו קיבלו את המשכנתא על הדירה ע"ס 590,000 ₪ בשל עיכובים שנבעו מסכסוך שהתגלה בין מר טפירו לאחיו מר מיכאל טפירו.

 

לאחר קבלת המשכנתא והעברת התשלום למר טפירו פנה האחרון לנתבע ואשתו בדרישה לתשלום יתרת הסכום ע"ס 600,000 בנוסף לסך של 72,000 ₪ בגין דמי שכירות של הדירה במשך 3 שנים בקיזוז 3 חודשים עליהם שילמו מראש.

 

לאור מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים הוזמנו הנתבע ואשתו להליך בוררות בפני כב' הרב מנדל שפרן. ביום 21.1.18 ניתן פסק חלקי לפיו חויבו הנתבע ואשתו לשלם למר טפירו סך של 132,000 ₪ (60,000 ₪ יתרת התשלום עבור הדירה וסך 72,000 ₪ בגין דמי שכירות).

 

הנתבע ואשתו עתרו לביטול פסק הבורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביום 7.6.18 בוטל פסק הדין החלקי של כב' הרב מנדל שפרן.

מר טפירו מילא את השיק שנמסר לביטחון לטובת השלמת העסקה על הסך שנקבע בפסק הבורר והוסיף את התאריך 5.2.18. תמורת השיק נמסרה למר טפירו עוד באותו היום.

 

דיון והכרעה

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי העדויות ונתתי הדעת לכלל הנסיבות שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

 

כידוע נטל ההוכחה בתביעה שטרית מונח לפתחו של עושה השטר או מושך השטר (הנתבע) מכוח היותו "המוציא מחברו".

לעניין זה עומדת לאוחזת השטר (התובעת) חזקת המסירה שבסעיף 20(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש]: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר" וחזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

 

ככל שיעלה בידי הנתבע להוכיח את טענות ההגנה העומדת לו בדבר כישלון התמורה בעסקה בינו לבין מר טפירו והיות השטר שיק ביטחון שהתנאי לפירעונו לא התקיים, כי אז מדובר בפגם קנייני בשטר והנטל יעבור לתובעת להוכיח "אחיזה כשורה" על מנת שתוכל להתגבר על טענות ההגנה (רע"א 8301/13טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ(24.11.15)).

 

כישלון תמורה בעסקת היסוד:

 

כפי שעולה מפסק הבורר של כב' הרב מנדל שפרן מיום 21.1.18 הנתבע ואשתו חויבו לשלם למר טפירו סך של 132,000 ₪ (תשלום ראשון 60,000 ₪ וארבעה תשלומים חודשיים מיום 5.3.18 בסך כולל של 72,000 ₪).

 

ביום 5.3.18 עתרו הנתבע ואשתו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לביטול פסק הבורר.

ביום 7.6.18 הורתה כב' השופטת י' שבח על ביטולו של פסק הדין (הפ"ב 7439-03-18).

 

לפי גרסת הנתבע לאחר מתן פסק הבורר מילא מר טפירו את הפרטים החסרים בשיק הביטחון הפתוח שנמסר לו בעת חתימת הסכם המכר בתאריך פירעון 5.2.18 וסכום 132,000 ₪.

הנתבע עומת בחקירתו עם העובדה שלא נרשם על גבי השיק "לביטחון" או "למוטב בלבד" ובמענה לכך השיב כי מדובר בחוסר ניסיון ובתמימות מצדו (עמ' 15 שורות 5-7 לפרוטוקול). כמו כן לפי טענת התובעת, הנתבע לא הציג כל אסמכתא לתשלומים הנטענים ע"ס 300,000 ₪ שלפי גרסתו שולמו למר טפירו או ראיה להוכחת גרסתו כי במעמד החתימה שולם 100,000 ₪ שלא נרשם בהסכם בשל טעות.

 

אין חולק כי מר טפירו, שהיה הגורם המרכזי והרוח החיה מאחורי עסקת היסוד ועד זה עשוי היה לשפוך אור על נסיבות ההתקשרות ומטרת מסירת השיק הפתוח וכן בנוגע להשלמת הפרטים בו. חרף הצהרת כוונתו של הנתבע לזמן לעדות את מר טפירו בבקשה לדחיית מועד דיון שהוגשה מטעמו ביום 17.1.22 ("אי זימונו של מר טפירו לעדות עלולה לגרום לנתבע נזק שיש למנוע"), מר טפירו לא הובא לעדות וגרסת הנתבע לעניין זה נותרת בבחינת עדות יחידה של בעל דין.

הנתבע מטעים מחדלו בחשש כי מר טפירו "הוא חלק מהקנוניה נגדי" (עמ' 12 שורה 27 לפרוטוקול).

הסבר זה אינו מניח את הדעת שעה שהנטל להוכחת טענת ההגנה כי מדובר בשיק ביטחון שהתנאי לפירעונו לא התקיים מוטל לפתחו.

 

יחד עם זאת, בהינתן סכום השיק ע"ס 132,000 ₪ בהלימה לסכום שנפסק בפסק הבורר ומועד הפירעון של השיק שנרשם לתאריך 5.2.18 בסמוך לאחר מועד הינתנו של פסק הבורר, אני מוצא בנתונים אלו ראיה חיצונית התומכת בעדותו של הנתבע שהותירה רושם מהימן בעיני בדבר כישלון התמורה.

 

לאור האמור שוכנעתי כי במערכת היחסים שבין הנתבע למר טפירו הנתבע זכאי לבטל את השיק ומר טפירו לא היה זכאי לקבל את תמורתו.

בנסיבות אלו, התובעת אינה זכאית לפירעון השיק מכוח אחיזתה לפי סעיף 37(1) ועליה להוכיח מעמדה כאוחזת כשורה.

 

אחיזה כשורה ועסקת ניכיון השיקים:

 

סעיף 29(ב) לפקודה מעגן את תקנה השוק השטרית לפיה "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כַּשׁוּרה" כאשר ועל מושך השטר (הנתבע) הנטל לסתור חזקה זו. אולם כאשר זכות הקניין בשיק לוקה בפגם קנייני שאז נטל הראיה בדבר האחיזה כשורה הוא על האוחזת בשטר (התובעת).

 

"אוחז כשורה" מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] כך: "אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חוּלל לפני כן, אם אמנם חוּלל; 

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסַחֵר פגומה" [ההדגשות אינן במקור].

 

הנתבע טוען כנגד תקינות השטר וצורתו בעת מסירתו לתובעת, אשר לפי שיטתו מעידים על חוסר תום לב.

 

עפ"י סעיף 19 לפקודה: "(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו. (ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אָכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".

 

גרסת הנתבע לפיה השיק שנמסר למר טפירו היה "שיק ריק" (פתוח) והפרטים הושלמו לאחר מכן שלא על ידו – לא נסתרה.

לפי טענת התובעת כשהגיע השיק לידיה הוא היה שלם ותקין לפי מראהו כלשון סעיף 28(א) וכלל את כל הפרטים החיוניים הנדרשים – וגם גרסה זו לא נסתרה.

מר טפירו לא הובא לעדות על מנת שיוכל לאשר מועד השלמת הפרטים ותקינות השיק בעת מסירה, ובשלב זה הנטל רובץ על כתפי התובעת. אולם מאחר ולנתבע אין כל ידיעה בדבר נסיבות קבלת השיק לחזקת התובעת, ומשלא נטען אחרת לא מצאתי להטיל ספק בכך.

 

אשר לתנאי בעד ערך, התובעת טוענת כי נתנה תמורה מלאה בגין ניכיון השיקים על דרך תשלום במזומן. כתימוכין הוצגה בפני קבלה מיום 5.2.18 המאששת את הטענה כי השיק נמסר לידי התובעת בתמורה לסכום השיק 132,000 ₪ בניכוי עמלת ניכיון בסכום של 660 ₪.

 

יחד עם זאת וככל שנוגע לדרישת תום הלב, כפי שעולה מהקבלה השיק נמסר לתובעת במועד פירעונו ביום 5.2.18.

השיק הופקד באותו היום וחולל למחרת ביום 6.2.18.

תמיהה זו לא מצאה הסבר מצד התובעת ומר טפירו לא זומן לעדות לצורך הבהרת השתלשלות האירועים והנסיבות בהן קיבלה את השיק, וכך נותרו סימני שאלה כבדים סביב עיתוי מסירת השיק לניכיון תחת הפקדתו בחשבון הבנק ופדיון תמורתו מבלי לשאת בתשלום עמלה.

 

זאת ועוד, מנהל התובעת מר שמואל שטיינר מאשר בחקירתו כי התובעת לא פנתה למר טפירו על מנת שיפרע את השיק לאחר חילולו ורק ביום 14.6.20 פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע השטר נגד הנתבע ומבלי שקדמה לכך פניה בכתב. מר שטיינר מוסיף ומאשר כי על אף שמר טפירו חתם על שובר הניכיון בו התחייב כי במידה והשיק לא יפרע הוא יישא בעמלות פיגורים ריבית והצמדה, התובעת לא פעלה כנגדו בעניין השיק שחולל (נספח 1, עמ' 10 שורות 24-28 לפרוטוקול).

 

ראשית אציין כי לא מצאתי פגם בעצם נקיטת ההליכים לגביית השיק ע"י התובעת כנגד מושך השטר טרם פניה ללקוח. היטיב לתאר זאת מר שטיינר בעדותו: "יש לי שתי אפשרויות, להתחיל לריב עם מר טפירו ואז אני גם מפסיד אותו בתור עבודה עד שנגיע להסכם או לתבוע את השיק. מקובל בעסק שלנו שהולכים לתבוע את בעל השיק זה הכל" (עמ' 10 שורות 33-34 לפרוטוקול).

כך גם איני סבור כי אי-עריכת בדיקות מקדימות מול מושך השטר, כשלעצמה, מהווה התנהלות הנגועה בחוסר תום לב.

 

התובעת כמי שמבצעת במהלך העסקים הרגיל עסקאות ניכיון שיקים מתבססת על היכרות ומידת אמון בלקוח ואינה נדרשת לערוך בדיקה בדבר החוליות שקדמו לסיחור, שאז היתה נפגעת תכלית המסמכים הסחירים העוברים מיד ליד.

אלא שבענייננו עצם העובדה שהשטר סוחר לניכיון במועד פירעונו יש בה כדי להדליק נורה אדומה בדבר נסיבות מחשידות במתן השטר הטעונות בירור טרם קבלתו.

 

וכבר נפסק כי דרישת 'תום הלב' מתמקדת באמת מידה סובייקטיבית ואין די ברשלנות בעת נטילת השטר, אף לא רשלנות חמורה. אך תום הלב הסובייקטיבי חובק בתוכו את הדרישה ל"יושר לב" של מקבל הזכות שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר הנובע מציפייה כי יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע שברשותו – וכפי שנקבע בסעיף 91 לפקודה: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".

הימנעות מחקירה בנסיבות העניין ובהיעדר הסבר מניח את הדעת, כמוה כעצימת עיניים המעידה על "חוסר יושר" ובאופן השולל התקיימות יסוד תום הלב הנדרש בסעיף 28(א)(2) לפקודה.

 

לאור כל האמור לא שוכנעתי כי התובעת הינה במעמד של אוחזת כשורה בשיק ולכן זכותה גם אם נתנה ערך בעד השטר נדחית מפני זכותו של הנתבע לבטל את השיק במסגרת עסקת היסוד.

 

התביעה נדחית.

 

אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

 

התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבע בסכום כולל של 12,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום‏, ה' תשרי תשפ"ד, ‏20 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ