מינהל מקרקעי ישראל נ' שהרבני ואח'

התובע והנתבע 4 הגיעו להסכמה ולפיה יינתן צו פינוי כנגד הנתבע 4 מהמקרקעין נשוא התביעה, המצויים במושב בית עזרא, משק 26.

עם זאת, בעלי הדין חלוקים ביניהם בנוגע למועד כניסתו של צו הפינוי לתוקף:

בעוד שלטענת התובע, על צו הפינוי להיכנס לתוקף באופן מיידי, הרי שהנתבע 4 טוען כי על צו הפינוי להכנס לתוקף רק "לאחר אורך חייהם של בני הזוג שהרבאני", ולחלופין, כי על צו הפינוי להיכנס לתוקף "בעוד ארבע שנים ממועד מתן פסק הדין, מועד שניתן יהיה להאריך במידה ומשרד החקלאות שוב יגרור את מתן האישור מטעמו למקום החדש מעבר ל-3.5 שנים" (סיכומי הנתבע 4, סעיפים 23-24).

כטענת הנתבע 4 עצמו בסיכומיו, משרד החקלאות או גורם אחר כלשהו מטעם המדינה לא אישר כי הפעילות המתבצעת בחווה מהווה "גידול חקלאי" לצרכי ההסכם מכוחו מחזיק הנתבע 1 בשטח.

החלטה מס' 1316 של מועצת מקרקעי ישראל קבעה כי אין להכיר בגידול ואחזקה של בעלי חיים שלא לייצור מזון כשימוש חקלאי. עתירה כנגד תוקפה של החלטה זו – נדחתה (ראו בג"ץ 8615/14 פדלשטיין נ' מועצת מקרקעי ישראל (ניתן ביום 5.1.17). יוער כי במסגרת פסק הדין נאמר אמנם שאין הוא בא להכריע בשאלת סיווגו הספציפי של פנסיון כלבים, אך ערעור שהיה תלוי ועומד בעניין זה נמחק בעקבות פסק הדין האמור, ראו ע"א 1601/13 אמיר פלדשטיין נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 17.1.2017) ).

כעולה מתעודת עובד הציבור שהוגשה לי ביום 11.8.2016, ואשר הנתבע 4 לא ביקש לחקור את הגורם החתום עליה (ד"ר רותי פרום אריכא, סגן בכיר למנהל הרשות לתכנון, מנהלת האגף לתכנון ופיתוח הכפר), מרבית השימושים במקרקעין על ידי הנתבע 4 בשטח נשוא התביעה אינם מהווים, לדידה של המדינה, פעילות חקלאית, אלא פעילות נלווית לפעילות חקלאית; זאת, גם בהנחה שפעילות פנסיון כלבים אינה מתבצעת עוד בשטח.

מכאן, שבניגוד לטענת הנתבע 4 בסיכומיו, אין כל צפי לקבלת אישור המדינה לכך שהפעילות המתבצעת על ידו בשטח מהווה פעילות חקלאית.

המדובר אפוא בשימוש חורג ללא היתר ובניגוד לדין, באופן אשר נראה כי אינו יכול לבוא על תיקונו בעתיד.

אין כל חשיבות לכך שהנתבע 1 אינו מעונין "לשתף פעולה" עוד עם הנתבע 4 בעניין זה, שהרי הנתבע 1 אינו יכול להעניק לנתבע 4 יותר ממה שיש לו.