זאווי ואח' נ' טמבור ואח'

תביעה כספית-נזיקית על סך של 1,114,202 ₪, בעילה של רשלנות מקצועית.

פתח דבר

1.התובעת 1 והתובע 2 הם אחים. התובע 3 הוא אביהם. שלושת התובעים הם יורשיה של המנוחה גב' קליה צור ז"ל, אימם של התובעים 1-2 ורעייתו של התובע 3 (להלן: "קליה").

הנתבעת 1 היא יורשת יחידה של עזבון המנוח עו"ד משה טמבור ז"ל (מטעמי נוחיות עו"ד טמבור יכונה גם: "הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת אשר ביטחה בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית את עו"ד טמבור.

2.בפברואר 2007 פנתה קליה אל הנתבע וביקשה ממנו להיפגש עם דודהּ, מר לייב יוחנן ז"ל (להלן: "המנוח"), לפי הנטען לאחר שהמנוח הביע רצונו לערוך צוואה. הנתבע אכן נפגש עם המנוח, ונטען כי המנוח מסר לנתבע כי הוא רוצה להוריש את כל רכושו לאחייניתו קליה, ולבתה התובעת 1, בחלקים שווים ביניהן. המנוח נפטר בטרם נערכה צוואה. התובעים טוענים כי אי עריכת הצוואה הינה תוצר של רשלנות הנתבע שבעטיה נגרמו להם נזקים: בעיקר אובדן כספי עזבונו של המנוח, וכן עוגמת נפש, הוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך קודם שננקט. זו תמצית התביעה שבפניי.

3.במסגרת מסכת הראיות בתיק הגישו התובעים תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת 1 (להלן גם: "התובעת"), רו"ח בהכשרתה, והיא נחקרה על תצהירה. כמו כן זימנו התובעים לעדות את הנוטריון עו"ד עמוס פרבר (להלן: "עו"ד פרבר"). מטעם הנתבעות לא הובאו עדויות והן הסתפקו בהפניה למסמכים ולתיעוד מן ההליך הקודם כהגדרתו להלן ולפסק הדין שניתן בו.

רקע עובדתי 

4.ביום 29.1.07 אושפז המנוח בבית החולים רמב"ם בחיפה בעקבות שבר בירך, שם עבר ניתוח לשחזור וקיבוע השבר. במהלך האשפוז לקה המנוח באירוע לבבי וטופל. ביום 11.2.07 שוחרר המנוח מבית החולים רמב"ם והועבר למוסד סיעודי בית בלב בית אילדן (להלן: "בית אילדן"), שם התקבל למחלקת סיעודי מורכב.

5.למנוח לא היו ילדים, אך היו יורשים רבים על פי דין. לטענת התובעים, המנוח ביקש לערוך צוואה ולהוריש את כל רכושו לקליה ולתובעת בחלקים שווים, וכן לייפות את כוחן של השתיים לעשות עבורו כל פעולה. לשם כך פנתה קליה לנתבע, שהיה עו"ד ותיק ומנוסה. באשר לייפוי כוחן של השתיים, המנוח אכן הוחתם על ייפוי כוח, כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים באשר למועד החתימה ולזהות המחתים. ייפוי הכוח נושא תאריך 11.2.07 וצויין בו כי אימות החתימה נעשה ע"י עו"ד פרבר. המחלוקת תפורט בהמשך, בטענות הצדדים. ביום 12.2.07 התקיימה פגישה בין הנתבע למנוח בבית אילדן, ובה לפי הנטען מסר המנוח לנתבע כי הוא מעוניין להוריש את כל רכושו לקליה ולתובעת בחלקים שווים. כמה שעות לאחר הפגישה האמורה ובטרם נחתמה צוואה, ביום 13.2.07 בשעה 01:00 או בסמוך לה, הלך המנוח לעולמו.

6.ביום 15.2.07, בעקבות פטירתו של המנוח, נפגש הנתבע עם קליה והתובעת במשרדו והוחלט כי הנתבע יעלה על הכתב את אשר לפי הנטען מסר לו המנוח (להלן לשם הנוחיות: "זכרון הדברים") ויפקיד את המסמך אצל הרשם לענייני ירושה כצוואת שכיב מרע בהתאם לסעיף 23 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). השיחה במהלך הפגישה הוקלטה ע"י קליה והתובעת (להלן: "ההקלטה" או "התמליל"). הנתבע לא היה מודע לעובדה כי הפגישה מוקלטת על ידן.