ת"א 65679-06-16 י. ינקוביץ,הנדסה בניין ופיתוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בעמ

1.המשיבה, שזכתה במכרז של המבקשת לביצוע עבודות להקמת מרכז לוגיסטי בעכו, הגישה נגדה תביעה לסעד כספי ולצו מניעה קבוע. הסעד הכספי נתבע לפיצוי המשיבה בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, על-ידי המבקשת עקב התארכות לוחות הזמנים של ביצוע העבודות ובגין תמורה המגיעה לה עבור ביצוע עבודות חריגות. נתבע אף צו שימנע מהמבקשת לדרוש מהבנק את חילוטה של ערבות בנקאית שמסרה המבקשת למשיבה על-פי דרישתה.

2.המבקשת הגישה בקשה לדחייה על הסף של התביעה עקב היעדר סמכות מקומית, ולחילופין - להורות על העברת התובענה, לאור קיומה של תנית שיפוט ייחודית בהסכם, בה נקבע כי "מקום השיפוט הייחודי לדיון בכל דבר ועניין הנוגעים להסכם זה ובכל טענה ו/או עילה הנובעים ממנו הוא בית המשפט המוסמך במחוז תל-אביב", ולאור הוראת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.בתשובה לבקשה טענה המשיבה כי סעיף תנית השיפוט הייחודית הינו תנאי מקפח, לאור הוראת סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים או החוק) ולנוכח העובדה שמקום ביצוע העבודה מושא ההסכם הינו בעכו, ומשרדיה הראשיים של המבקשת והמחלקה המשפטית שלה הינם בחיפה. עוד נטען כי משקדמה לבקשה הנוכחית, שהוגשה ביום 21.7.2016, בקשה של המבקשת להבהרת החלטה, אותה היא הגישה ביום 17.7.2016, אין לומר כי הבקשה הנוכחית הוגשה "בהזדמנות הראשונה", ולפיכך יש לקבוע כי היא החמיצה את המועד לטעון טענת חוסר סמכות.

4.בתשובה לתשובת המשיבה טענה המבקשת כי אין מדובר בתניה מקפחת וכי המשיבה לא הצביעה על שיקולים כבדי משקל המצדיקים חריגה מהסכמה מפורשת של הצדדים. עוד נטען כי הבקשה הוגשה "בהזדמנות הראשונה", אותה יש לפרש באופן מהותי ולא באופן טכני צר, תוך הסתמכות על בקשת הבהרה שהיא הגישה. צוין אף כי הבחירה במחוז תל אביב לא נעשתה באופן שרירותי, וכי משרדי אגף ביצוע פרויקטים של המבקשת ומחלקת המכרזים של האגף מצויים בה, כמו גם מקום מושבה של ועדת המכרזים החטיבתית.

5.ראשיתה של ההלכה בסוגיית תניית שיפוט כסעיף מקפח בחוזה אחיד ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473 (2003) (להלן: הלכת מפעל הפיס). שם נקבע כי יש להחיל את מבחן ההרתעה על חלופה (9) בסעיף 4 בחוק החוזים האחידים, הקובע חזקות של קיפוח, ובה נאמר: "תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך". הודגש כי מבחן זה אינן מסתפק בפגיעה בנוחות, שהיא שיקול משני על-מנת לפסול תניה, אלא הוא מחייב פגיעה מהותית בזכות להתדיינות משפטית. צוין כי ככלל, קשה להעלות על הדעת מצב שבו מקום התדיינות כלשהו בישראל ירתיע אדם מפני הגשת תביעה ואולם בפועל אין לפסול מראש את האפשרות שאכן עשוי להתקיים מצב כזה במקרים חריגים.

ביום 1.6.2004 שונה נוסח חלופה (9) של סעיף 4 האמור, וכיום הינו כדלקמן:

"תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום השיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר הסכסוך".

בע"א 6916/04 בנק לאומי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 127 לפסק דינו של השופט י' אלון (פורסם בנבו, 18.2.2010) נפסק כי "לא נס ליחה של הלכת מפעל הפיס". ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאות בע"מ נ' ברפי (פורסם בנבו, 7.4.2010) הוסבר כי תכלית תיקון נוסח חלופה (9) הייתה להרחיב את היקף החזקה ולקבוע כי כל תניה בחוזה אחיד אשר יש בה כדי להתנות על הדין הרגיל בדבר מקום השיפוט חזקה שהיא מקפחת, ולפיכך - משנקבע כי מדובר בתניה שנופלת בגדרי חלופה זו, יש לבחון אותה על יסוד סעיף 3 לחוק, תוך עשיית שימוש במבחן ההרתעה שנקבע בהלכת מפעל הפיס, על מנת לקבוע אם הצליח הספק לסתור את חזקת הקיפוח. נכתב כי "ככל שיצליח הַסַּפָּק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין".