גלנטי נ' קרן

תביעה לפינוי מדירה – המבוססת על שורה של עילות פינוי - שהגיש בעל בית כנגד דיירת מוגנת ולתשלום דמי שכירות והשתתפות בהוצאות שיפוץ הבניין בהם נשא בעל הדריה.

רקע וטענות הצדדים

1.על פי הנטען התובע הוא הבעלים של שתי דירות הנמצאות בבניין מגורים בן שש יחידות דיור ברחוב רענן 34 בחיפה, והידוע כגוש 11728 חלקה 7 (להלן: הדירות ). הנתבעת היא דיירת מוגנת באחת מהדירות בהתאם לחוזה שכירות שנכרת בחודש נובמבר 1994.

התובע טען בכתב התביעה כי בעבר הבעלות על הדירות הייתה ל- 9 בעלים משותפים ממשפחת עודה בחלקים שווים (1/9 לכל אחד) וזכויות הבעלות בחלקה היו רשומות על שמם בלשכת המקרקעין במושע. בעקבות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 8/2/2007 - בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה במסגרת תמ"ש 11670/05 - בתביעה שהתנהלה בין יורשים שונים ממשפחת עודה נקבע כי : עטא עודה, עבדאללה עודה, סאלח עודה, פאדל עודה, מנסור עודה, דאוד עודה, רוזה עודה, מונא עודה, אמנה עודה, אבראהים עודה וחאלד עודה הם יורשי המנוח מחמוד דאוד עודה ז"ל וזכאיים להירשם כבעלים של הדירה בה מתגוררת הנתבעת.

בעקבות כך הבעלות בשתי דירות בבניין עברה לתובע במסגרת הסכם מכר מיום 23/6/2010 שנחתם בין בעלי הדירות ממשפחת עודה לבין התובע ושני קונים נוספים. במסגרת הסכם המכר התובע רכש את הדירה בה מתגוררת הנתבעת ולטענתו ביום 31/12/2011 קיבל מבעלי הדירות את החזקה המשפטית על הדירות. עוד נטען כי בהתאם להסכם הרכישה- בין התובע לבעלי הדירות - המחו האחרונים לתובע את הזכות לקבל או לגבות חובות עבר שחייבת הנתבעת כדיירת מוגנת.

 משכך, פנה התובע ביום 25/5/2012 באמצעות בא כוחו לנתבעת והודיע לה שהדירה נרכשה על ידו והוא הבעלים כעת ועל כן על הנתבעת לשלם לתובע דמי שכירות החל מיום 1/1/2012. במסגרת אותה פניה, נדרשה הנתבעת לפנות חלק מחצר הכניסה לבית המשותף שנתפס על ידה לטענת התובע שלא כדין. כן נדרשה הנתבעת לסלק את כלבת הדוברמן, שכן על פי הנטען הנתבעת מגדלת גורי כלבים ומוכרת אותם במסגרת עסק. לטענת התובע, ניהול עסק כזה בבית משותף מהווה מטרד של ממש והוא מנוגד לרצון התובע ויתר בעלי הדירות בבית המשותף.

הנתבעת השיבה לתובע כי אינה מכירה בו כבעלים של הדירה והמשיכה להתייחס למר תאופיק עודה כבעלים של הדירה. יתרה מזו, באחת מההתכתבויות השיבה הנתבעת כי פניותיו אליה הן בגדר הטרדה ואיומים מצד אדם שמתיימר להיות בעלים לנכס שאינו בעליו, (ראו מכתב מיום 27/6/2012, נספח ח' לכתב התביעה). חרף מכתבו של מר תאופיק עודה מיום 31/7/12 ובקשתו שהנתבעת לא תפנה אליו בכל הקשור לענייני הדירה אלא לב"כ התובע, הנתבעת המשיכה להתייחס אליו כאל בעלים של הדירה והמשיכה לשלוח לו שיקים עבור דמי השכירות על שמו ולמוטב בלבד, למרות שהשיקים הוחזרו אליה וחרף דרישות התובע להסדיר עניין תשלום שכר הדירה, הנתבעת מיאנה לעשות כן ולא סילקה את ידה מהחצר שנתפס על ידה שלא כדין ולא הסירה את המטרד.

2.ביום 8/4/2013 נשלח מכתב לכל דיירי הבניין ולבעלי הדירות ממשרד מהנדס העיר חיפה - בצירוף חוות דעת של מהנדס מבנים מסוכנים - בדרישה לביצוע עבודות תיקונים יסודיות בחזיתות הבית המשותף. בעקבות הפניה התכנסו דיירי הבניין כאשר הנתבעת בחרה שלא להגיע לכינוס למרות שידעה עליו. הדיירים בחרו בקבלן לשם ביצוע עבודות השיפוץ והעבודות בוצעו . חלקו היחסי של התובע בחשבון הכללי והוצאות השיפוץ עמד על 19,448 ₪. נטען שדרישות תשלום שהופנו לנתבעת לתשלום מחצית מהסכום בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב - 1972 (להלן : החוק ) העלו חרס.

מכאן תביעת התובע לתשלום דמי השכירות החל מיום 1/1/2012 בסך של 198 ₪ לחודש נכון למועד הגשת התביעה. בנוסף התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום חלקה בעלויות השיפוץ על פי דין. עוד מוסיף התובע כי סירובה של הנתבעת לאפשר לו להיכנס לנכס מנוגד להוראות סעיף 6(ג) לחוזה שכירות. התנהלותה של הנתבעת מגיעה לכדי הפרת הוראות סעיף 6(ה) בחוזה השכירות אשר אוסר שינויים במושכר מבלי לקבל רשות בכתב מהמשכיר. בכלל זה מפנה התובע לסעיף 6(ז) לחוק השכירות הדורש קיום כל הוראת החוק ובפרט חוקים הנוגעים לתוכניות בניין עיר ועבודות בניה.