ת"א 62302-12-13

לאחר עיון בבקשות שהגישו חלק מהנתבעות בבקשה להורות לתובעת להגיש תביעות נפרדות כנגד כל אחת מהן, בתגובות ובתשובות, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשות להידחות, למעט בקשתה של הנתבעת 10, לכל הפחות בשלב זה של הדיון.

עיון בבקשות אינו מגלה תשובה של ממש לטענת התובעת לפיה הסוגייה העקרונית שבמחלוקת בינה ובין כל אחת מהנתבעות דומה, אם לא זהה לחלוטין. נראה כי אין חולק שיש מקום לבחון את סוגיית טיב ההסדר לתשלום התגמולים שיחול מחודש ינואר 2015. מכתב התביעה עולה כי לתובעת טענה עקרונית זהה כלפי הנתבעות כולן, ואילו אלה טוענות (כפי שעלה מבין השיטין בבקשותיהן ובתגובותיהן) כי יש מקום לאבחנות שונות ביניהן. אבחנות נטענות אלה מתבססות, בעיקרם של דברים, על טיבו של אופי השידור המייחד כל תחנה, ההיקף היחסי של השמעת המוסיקה מול תוכניות המלל, והיקף הפעילות של התחנה. לטענות אלה יהא צורך לתת את הדעת במהלך הדיון בתובענה גופא, ויתכן כי הן יעזרו בעיצוב כללים בעניין ההסדר האמור לחול, שיש להניח כי ייתן מענה להבדלים רלוונטיים. על דרך המשך בלבד יצויין כי טענות הנתבעות 2, 7 ו-8 לפיהן יש לקבוע תשלום כספי קבוע עבור השמעה, ולא תשלום המחושב באחוזים, היא לכאורה טענה שיש צורך מובהק לדון בה במשותף. מכל מקום, דווקא ניהול ההליך בנפרד עלול להביא לסרבול הדיון ולתקלות שונות. יתירה מזו – מובנה בו החשש לקבלת החלטות סותרות, המהווה אף הוא שיקול כנגד פיצול הדיון.

לשאלה אם ועד כמה יש מקום להעניק משקל לשיקולים שעניינם בהיקף כספי של פעילות ולחשש של חשיפת סודות מסחריים בהקשר זה ניתן יהיה לתת מענה במהלך הדיונים, ככל שאכן מדובר בחשש של ממש (הטענה בעניין זה נטענה בקווים כלליים ביותר בשלב זה). לא למותר לציין כי קיים ארסנל של כלים משפטיים לצורך מניעת פגיעה בסודות מסחריים, וככל שאכן ישתכנע בית המשפט כי קיים חשש לפגיעה מעין זו – ניתן יהיה להעניק לו מענה נקודתי.

בשלב מקדמי זה נראה כי אכן מדובר בסוגיה המצריכה מענה עקרוני בדרך הצהרתית. מכאן שאין מקום לקביעה לפיה יש לפצל את הדיון רק מאחר ויהא על התובעת לאחר מכן להגיש תביעות כספיות פרטניות (סוגיה בגינה התבקש פיצול הסעדים).

שונה הדין בעניינה של הנתבעת 10. כתב התביעה המתוקן התייחס למצב הקיים מאז חודש ינואר 2015, וביקש כי יינתנו סעדים הצהרתיים בעניינו. אין חולק כי בין התובעת לנתבעת 10 שורר הסכם שיעמוד בתוקף עד לינואר 2016. מכאן שהתביעה בעניינה מוקדמת, ואין מקום לדון בה. טענות התובעת לפיהן יש להסדיר את מערכת היחסים בין השתיים במבט צופה פני עתיד, חלף המתנה עד להגעת המועד בו יפקע ההסכם והגשת תביעה אז, מהוות חריגה מכתב התביעה המתוקן שהוגש לבית המשפט ואין בה מענה כנגד טענותיה העקרוניות של הנתבעת 10 לפיהן אין מקום לדון בהליך בגין חשש עתידי מעין זה. בנסיבות אלה אני נעתר לבקשת הנתבעת 10 ומורה על מחיקת התביעה כנגדה.

לנוכח כל האמור לעיל נדחית בקשת הנתבעות 2, 7 ו-8; נדחית בקשת הנתבעות 4, 6, 9, ,12-14 ונדחית בקשת הנתבעת 15. מן הראוי היה להשית על נתבעות אלה הוצאות משפט של ממש. על אף זאת לא אעשה כן מאחר ו בתחילת הדיונים בתובענה הציגה התובעת עצמה עמדה המנוגדת לעמדתה הנוכחית.