פלונית נ' עיריית רחובות

כללי

זהות הצדדים והרקע לתובענה

1.התובעת - ילידת 8.6.1990. ביום 11.7.13, בשעה 22:00 לאחר שסיימה את עבודתה בקניון, הלכה התובעת לכיוון ביתה. ברחוב קיבוביץ', ליד בית מס' 5, נתקלה לטענתה בחלק מעמוד שלא הוסר בשלמותו, נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").

2.התובעת הגיעה לביתה בכוחות עצמה. מהמצוי בפני עולה כי רק ביום 21.7.13, ולטענתה - לאחר שהכאב לא חלף, היא פנתה לקבלת טיפול רפואי.

3.הנתבעת היא רשות מקומית אשר בתחום שיפוטה, אחריותה, החזקה ופיקוח, אירעה התאונה.

4.אין חולק בין הצדדים כי ביום 26.5.14 חתמה התובעת על שטר קבלה ושחרור, על פיו הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ כנגד ויתור על כל תביעה מכל סוג בקשר לאירוע התאונה (להלן: "השטר").

5.התובעת טוענת (סעיפים 35-39 לכתב התביעה), לטעות והטעיה, ומבקשת לבטל את ההסכם עליו חתמה מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים").

לטענת הנתבעת - מנגד, אין בסיס לביטול ההסכם, וטענות התובעת, לכל היותר, נוגעות לכדאיות העסקה.

6.הצדדים חלוקים, בין היתר, בשאלת החבות, לרבות תחולתו, אם בכלל, על השטר, כמפורט לעיל; עוד חלוקים הם ביחס לאופן קרות התאונה, לאחריות הנתבעת. מחלוקת נוספת – נוגעת לגובה הנזק.

העדויות והראיות

7.מטעם התובעת - הוגשו תצהירה ( סומן ת/1), שאליו צורפו מסמכים, וכן תצהיר אימה (ת/2);

מטעם הנתבעת - הוגש תצהיר עדות ראשית על נספחיו (נ/1) של החוקר מר ע.ע, האחראי בין היתר על בירור וטיפול בתלונות כנגד הנתבעת ביחס לקיומם של מפגעים. מר ע.ע הוא אשר חקר את אירוע התאונה מטעם הנתבעת, והחתים את התובעת על השטר הנ"ל, וחתום עליו בשם הנתבעת (להלן: "החוקר"). כן הגישה הנתבעת תיק מוצגים (נ/2) ות.ע.צ מהמל"ל נפגעי עבודה (נ/3).

המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

8.מטעם התובעת, הוגשה גם חוות דעתו של ד"ר ליאור דיין, שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי, בקרבול שמאל, בשיעור של 15%.

מטעם הנתבעת, הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, שקבע כי לתובעת לא נותרה כל נכות.

לנוכח הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר יחזקאל טיטיון, שקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה של 10%. כן קבע המומחה נכות זמנית, בשיעור משתנה, עד ליום 16.1.15.

המומחים לא זומנו לחקירה על חוות דעתם.

דיון והכרעה בשאלת החבות 

אופן קרות התאונה

9.לגרסת התובעת, ביום 11.7.13 בשעה 22:00 לערך, היא סיימה את עבודתה בקניון רחובות והלכה לכיוון ביתה; בעודה פוסעת על המדרכה ברחוב האחים קיבוביץ', בסמוך לבית מס' 5, נתקלה רגלה הימנית בחלק של עמוד שלא הוסר בשלמותו; כתוצאה מכך, וכשניסתה לבלום את המעידה, סובבה את קרסול שמאל, נפלה, ונחבלה ברגלה השמאלית, ובעיקר בקרסול (ראו את ס' 2 לתצהירה ת/1 וכן את חקירתה בעמ' 6 לפרוטוקול).

10.אין מחלוקת, כי המפגע הנטען מצוי על המדרכה בקרבת שפת המדרכה - כלומר בצד, ולא במרכז. התובעת לא צעדה במרכז המדרכה- בחקירתה השיבה כי ככל הנראה היה במקום אופנוע שחנה או משהו שהפריע ועל כן נאלצה לצעוד בצד המדרכה ולא במרכז (ראו בעמ' 8 לפרוטוקול).

11.התובעת הייתה לבדה בזמן התאונה, ולא היו עדים שראו את אשר התרחש.

12.לטענת הנתבעת, אין לקבל את גרסת התובעת בדבר אופן קרות התאונה, מכיוון שבמקום היה תמרור שלא אפשר הליכה ישירות לתוך המפגע הנטען.

13.כבר עתה, אציין שמצאתי את עדותה של התובעת מהימנה ועקבית, ואני מקבלת את גרסתה בנוגע לעצם אופן קרות התאונה.

שאלת קיומו של עמוד תמרור בסמוך למפגע הנטען

14.בתמונות שצירפה הנתבעת לתצהיר החוקר, ניתן להבחין כי בקו ישר למפגע הנטען, מצוי עמוד הנושא תמרור (להלן: "התמרור"). לשיטתה - כדי שהתובעת תדרוך במקום המפגע, עליה לעקוף את התמרור, אשר מצוי ממש בסמוך לשפת המדרכה והכביש. לטענת הנתבעת הליכה כזו היא בניגוד לשכל הישר.

15.אכן, קיומו של עמוד התמרור בזירה המצולמת בתמונות מטעם הנתבעת, אינו מאפשר הליכה בקו ישר, כלומר ישירות לתוך המפגע. ברם, אין בכך כדי לסתור את גרסת התובעת ביחס לאופן קרות התאונה, או כדי להוכיח שהתמרור היה קיים במועד התאונה.

16.התובעת צירפה לתצהירה תמונות שצולמו למחרת התאונה, ובאלה אין כל זכר לקיומו של עמוד התמרור הנ"ל. התובעת, אשר נחקרה בעניין זה, העידה כי אינה זוכרת שהתמרור היה קיים במועד התאונה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). עדותה לא נסתרה, כמפורט להלן.

17.התמונות מטעם הנתבעת, ובהן עמוד התמרור הנ"ל, צולמו כחצי שנה לאחר אירוע התאונה.

הנתבעת לא טרחה להציג ראיה כלשהי באשר למועד שבו הוצב, כדי לתמוך בטענתה שהיה קיים במועד התאונה. לא יכולה להיות מחלוקת, כי נתונים אלו מצויים ברשותה, או בשליטתה של הנתבעת, או כי יכלה לאתרם ולהגישם מטעמה.

יש בכך כדי לפעול לרעתה (ראו בהמשך התייחסות למשמעות הימנעותו של צד מהבאת ראיה רלבנטית).

18.החוקר מטעם הנתבעת, עמד בחקירתו על הטענה שהתובעת שחזרה בפניו את אירוע התאונה, וכי ציינה לאוזניו שהיא עקפה את העמוד. עוד הוסיף החוקר, כי הכל תועד בדו"ח חקירה שלא צורף לראיות שהגישה הנתבעת לבית המשפט (ר' עמ' 28 לפרוטוקול ש' 16-18). אולם, גם לאחר שהחוקר עיין בדו"ח החקירה שערך, ואשר נמסר לידיו ע"י ב"כ הנתבעת במהלך עדותו - לא מצא את התיעוד הנטען, לפיו, לכאורה, שחזרה התובעת את העקיפה הנטענת (ר' עמ' 30 ש' 5-9 ; 13-15 לפרוטוקול). הוברר, כי המסמך היחיד שהוגש מטעם הנתבעת, ובו נזכרת עקיפה לכאורה של עמוד במהלך השחזור, הוא בתצהיר החוקר, סעיף ב'.

19.לאחר שהתברר כי בידי הנתבעת מצוי דו"ח חקירת האירוע, שלא הוגש במסגרת ראיותיה, למרות שלכאורה כולל ראיות לביצוע של עקיפת עמוד תמרור עובר לתאונה (דבר שנשלל כאמור לעיל) - יש בכך כדי להפעיל את החזקה, על פיה ככל שהיה מוגש - הרי שהיה בו כדי לפעול לרעת הנתבעת. ואכן, הוברר שהדו"ח פועל לרעת הנתבעת. כך גם לגופו של עניין, מקום בו החוקר לא הצליח לאתר את התיעוד הנטען, על ידו, ממהלך שחזור לכאורה של עקיפת העמוד על ידי התובעת.

20.מכל האמור, אני קובעת כי לא הוכח שהעמוד התמרור המופיע בתמונות מטעם הנתבעות לא היה במקום במועד התאונה, ועל כן טענות הנתבעת בעניין זה נדחות.

קיומו של מפגע

21.הצדדים חלוקים בשאלה האם חלקו של עמוד שלא הוסר בשלמותו וממנו נפגעה התובעת מהווה מפגע.

22.התובעת הגישה כאמור תמונות אשר צילמה בעצמה יום לאחר אירוע התאונה (עמ' 7 לפרוטוקול).

הנתבעת הגישה תמונות שצילם החוקר מטעמה, ביום 26.12.13, בזמן שנפגש עם התובעת.

23.על פניו, ניתן לראות בתמונות כי מדובר בשארית עמוד שנוסר וחתיכה ממנו נותרה בולטת מעל פני שטח המדרכה; כך גם העיד החוקר בעמ' 26 ש' 4-5 לפרוטוקול.

24.בתמונות שהוגשו - ניתן להבחין בשארית של עמוד מתכת חלול וחתוך, הקבוע במדרכה ויוצא מתוכה כלפי מעלה; שולי השפה של חתיכת העמוד הנ"ל לא חלקה, וניתן לראות בהם אזורים בהם המתכת חתוכה גם לאורכה, ואף מעוקמת מעט תוך יצירת אזורים חדים. חתיכת העמוד ממוקמת בסמוך לשפת המדרכה, ויש סביבה תיקוני בטון; גם הם יוצרים שינויי גובה במדרכה, בצמידות לה.

25.בתמונה שצירף החוקר לתצהירו (וסומנה כמספר 4), ניתן לראות בברור כי שפת החלק של העמוד הנ"ל, בולטת מעל לפני המדרכה. החוקר הציב בסמוך לעמוד החתוך סרגל, המראה גובה של כ-1.5 ס"מ. עם זאת, נראה כי הסרגל לא ממוקם על החלק התחתון של המדרכה, אלא על שיפוע גבוה של חלקת בטון קטנה, הנמצאת בצמוד לשארית העמוד. ניתן לראות, בברור, כי מקום אחר של העמוד מתחיל בגובה נמוך יותר. להבנתי - ככל שהמדידה הייתה מבוצעת מנקודה זו, הייתה עשויה להימדד תוצאה גבוהה יותר, גם אם לא בהרבה. לנוכח העולה מהתמונה, כמפורט לעיל, משבחר החוקר לבצע את המדידה רק בנקודה בה בחר, ולא גם בנקודות נוספות מסביב לו – הדבר פועל לרעת הנתבעת.

26.כך או כך, הנתבעת לא הפנתה את בית המשפט לתקן המאפשר הותרת חלקים מעמודים נטועים בתוך המדרכה עד לגובה מסוים, ביוצרם בליטה; כך גם לא הוגשה חוות דעת מומחה כדי לתמוך בטענה כי אין מדובר במפגע.

27.אין מחלוקת, כי במועד הגשת התביעה, הנתבעת כבר הסירה את חלק העמוד הנ"ל, וכי המדרכה באזור תוקנה. לטענת התובעת, יש בכך כדי לחזק את גרסתה לכך שמדובר במפגע שהנתבעת החליטה להסיר; לטענת הנתבעת - מנגד, התיקון נעשה בשל החלפת תשתיות כללית באזור. גם כאן, לא הוצגו על ידה ראיות בשאלה מתי בוצע התיקון, ובאילו נסיבות; מדובר בראיות המצויות בשליטתה, והימנעותה מהצגתן פועלת לחובתה.

28.מכל האמור, ובין היתר - מתמונות התובעת ובפרט מתמונות הנתבעת, התרשמתי כי מדובר במפגע. 

רשלנות הנתבעת

29.אין מחלוקת כי המפגע מצוי בשטחה של הנתבעת, רשות מקומית החבה בענייננו, מכוח פקודת העיריות, לדאוג לשלומם וביטחונם של העוברים ושבים בתחומה,.

30.החוקר מטעם הנתבעת, העיד כאמור כי מדובר בשארית של עמוד שנוסר בעבר.

31.עולה מן הראיות - כי במקום לבצע עקירה של העמוד בשלמותו, הוא הוסר באופן חלקי, כאשר נותרו שפתי מתכת נטועות בתוך המדרכה באופן מסוכן כלפי מעלה.

32. הנתבעת נמנעה מלהביא ראיות בדבר מועד יצירת המפגע, או באשר לזהות יוצר המפגע;

הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר האופן בו היא פועלת להסרת עמודים באופן כללי וביחס להסרת עמוד זה באופן ספציפי;

הנתבעת לא הציגה ראיות לכך שהסרת המפגע נעשתה בפיקוח או תוך עמידה בכללי זהירות על פיהם היא פועלת.

33.באשר להתנהגות היריב במהלך הדיון, כמו למשל הימנעות מהבאת ראיה, נקבע כדלקמן:

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 614 (1993)).

34.אם כן, הימנעות הנתבעת מלהציג ראיות ועדים רלוונטיים ביחס למפגע הספציפי וביחס לאמצעי הזהירות בהם היא נוקטת הנתבעת באופן כללי ביחס למפגעים מסוג זה, עומדת לחובתה של הנתבעת.

35.מקובלת עלי טענת התובעת, כי אין מדובר במקרה של "מרצפת סוררת" שאינה מעשה ידי אדם האחראי לה. הוכח, כי מדובר במפגע שנוצר עקב פעולה אקטיבית, בתחומה של הנתבעת, ויש לצאת מתוך הנחה כי ידעה או הייתה צריכה לדעת עליה. בנסיבות העניין, מצופה מהנתבעת לנהוג באחריות ולוודא כי הסרת העמוד מתבצעת באופן שאינו מותיר מפגע או סכנה להולכי הרגל.

36.בנסיבות העניין, ובהיעדר ראיות או עדים רלוונטיים מטעם הנתבעת, אני קובעת כי קיומו של המפגע הינו כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת או של מי מטעמה.

אשם תורם לקרות התאונה

37.הנתבעת לא הוכיחה כי לתובעת אשם תורם לקרות התאונה.

היכרות התובעת עם הדרך ממקום עבודתה לביתה אינה מספיקה כדי להוכיח שהתובעת הכירה את המפגע הספציפי, המצוי בצד המדרכה.

התובעת הלכה על המדרכה, במקום המיועד להולכי רגל ונפגעה כתוצאה ממפגע המצוי בשטחה של הנתבעת; מפגע שנוצר, או לא הוסר - על ידה, או ע"י מי מטעמה; התאונה אירעה בשעה 22:00 , או בסמוך לכך. טענת התובעת ואמה כי המקום היה חשוך, וכי ועל אף תאורת הרחוב, שהייתה רחוקה, לא ניתן היה להבחין במפגע - לא נסתרה (ראו בסעיף 27 לתצהיר התובעת, ובסעיף 20 לתצהיר האם).

הנזק

הפגיעה

38.התובעת ילידת 8.6.90. ערב התאונה עבדה התובעת כמוכרת בחנות נעליים בקניון רחובות, ולאחריה – התחילה לימודי הנדסה תעשיה וניהול במכללה.

עסקינן בתאונת עבודה, שאירעה ביום 11.7.13, בדרכה של התובעת מהעבודה לביתה. במועד התאונה הייתה התובעת כבת 23, היום היא כבת 29.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

39.בעקבות התאונה- נפגעה התובעת בכף רגל שמאל. לטענתה, תחילה היא לא ייחסה לפגיעה חשיבות רבה, ורק ביום 27.7.13, לאחר שהכאבים החמירו, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, שם תועדה חבלה סיבובית בקרסול שמאל עם סימני שפשוף לרבות רגישות באזור פטישון חיצוני. ביום 5.8.13 וביום 16.1.14 פנתה התובעת שוב לקופת החולים. ביום 6.2.14 ביצעה בדיקת US קרסול שלא הדגים כל נזק. בבדיקת CT מיום 20.7.14 אובחנו ממצאים, כמפורט בחוו"ד המומחים ובתיעוד הרפואי שצורף לתצהירה, וביום 5.10.14 היא עברה ניתוח ארתרוסקופיה לקרסול שמאל.

הנכות הרפואית

40.הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם. לנוכח הפער בין חוות הדעת, מונה ד"ר יחזקאל טיטיון כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה").

המומחה קבע בחוות דעתו מיום 19.6.17, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי ס' 35(ו)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי, "בגין פגיעתה בקרסולה שמאל, הגורמת לכאבים ,מגבלה בתנועה, ומגבלה תפקודית", בעבודה המצריכה הליכה או עמידה ממושכות.

בנוסף, קבע המומחה לתובעת נכויות זמניות, כדלקמן: 100% מיום 11.7.13 ועד ליום 24.8.13; 30% מיום 24.8.13 ועד ליום ; 100% מיום 20.7.14 ועד ליום 2.9.14; 50% מיום 3.9.14 עד ליום 17.10.14; 30% מיום 18.10.14 ועד ליום 15.1.15. דהיינו – למשך כשנה וחצי.

עוד קבע המומחה, כי לא צפויים החמרה או שיפור במצב הקרסול השמאלי, וכי אינו מתרשם שתידרש לטיפול משמעותי בעתיד, בקשר לפגיעה הנדונה.

41.הצדדים נמנעו מלזמן את המומחה לחקירה ולא פנו אליו בשאלות הבהרה.

לאחר בחינת חוו"ד, בראי המצוי לפני ובנסיבות העניין, אני קובעת שחוות דעתו של המומחה מטעם בימ"ש לא נסתרה.

בהתאם לכך, אני קובעת שנכותה הרפואית של התובעת, על פי חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, שלא נסתרה, עומדת על 10% בקרסול שמאל.

42.המוסד לביטוח לאומי נפגעי עבודה, שקביעתו אינה מחייבת בהליך זה, קבע לתובעת 10% נכות רפואית לצמיתות, וכן נכויות זמניות, כמפורט בסעיפים 17 - 21 לתצהירה ת/1).

הנכות התפקודית

43התובעת מבקשת להעמיד את נכותה התפקודית על 15%. לטענתה, בין היתר, עקב הפגיעה ברגלה, נבצר ממנה להתאמן בספורט, ועקב כך היא עלתה משקלה, מתקשה בעבודות הבית, בעמידה והליכה ממושכות. לשיטת הנתבעת, נכותה התפקודית נמוכה מנכותה הרפואית בשיעור של 10%, וכי אין ולא תהיה לה השלכה על תפקודה, ועיסוקה, מאז התאונה ולעתיד.

44.ערב התאונה שכרה של התובעת כמוכרת בחנות נעליים, עמד על 2,000 ₪ לחודש (סעיף 49 לתצהירה). לטענתה, בחודש פברואר 2014 היא החלה לימודי תעשיה וניהול במכללה, לאחר שאמורה הייתה להתחיל ללמוד בחודש אוקטובר 2013, בשל כך, היא לא נעדרה מלימודים (עמ' 14 ש' 14-13). דבר דחיית מועד תחילת הלימודים לא הוכח, וכך גם לא הוכח שסיימה אותם באחור לעומת המועד המתוכנן, אלמלא כן, על פי טענתה.

45.על פי תלושי שכר שצורפו לתצהיר התובעת, מצטיירת תמונה תעסוקתית כדלקמן: היא החלה בעבודתה בחנות הנעליים רק בחודש יוני 2013, דהיינו כחודש עובר לתאונה, ועד אמצע חודש 10.13. למחרת התאונה – חזרה התובעת לעבודתה (עמ' 11 ש' 22-20 לפרוטוקול). בהתאם לעולה מתלושי שכר אלו, עולה שביום 21.10.13 היא התחילה לעבוד במקביל ללימודיה בחברת ביוטכנולוגיה ("דניאל ביוטק בע"מ"), וכך עבדה ברציפות, לפחות עד חודש יוני 2015, כולל. עוד ניתן ללמוד מתלושי שכר אלו, שרק בחודש 10/14 ניצלה התובעת 15 ימי מחלה, ובשאר החודשים, לא נרשמה היעדרות מסיבה זו. בחודש 1.14, התובעת עברה ארטרוסקופיה (ראו לעיל, בסעיף העוסק בפרטי הפגיעה.) החל מחודש ספטמבר 2015, עבדה התובעת בעבודה סטודנטיאלית במחלקת מוקד עירוני בעירית אשדוד.

שכרה במקומות עבודה אלו, עלה בד"כ על שכרה כמוכרת נעליים. מסקנה זו נתמכת בדו"ח רציפות ביטוח בעבודה המעודכן עד לשנת 2015, כולל (נספח ה למוצגי הנתבעת),ועל פיו - הכנסותיה מעבודה של התובעת עלו משנה לשנה, למרות הנכויות הזמניות המתוארות.

החל מחודש ינואר 2017 ועד היום, התובעת עובדת בחברת טכנולוגיה ("אורמת מערכות בע"מ"). בחקירתה, סיפרה ששכרה כיום 12,000 ₪ ברוטו (עמ' 17 ש' 26 לפרוטוקול).

46.בחודש יולי האחרון, סיימה התובעת לימוד תעשייה וניהול במכללה (עמ' 18 ש' 25-23 לפרוטוקול). לא הוצגה התעודה. לפני כשנה היא נישאה, וכיום היא מצפה לילדה הראשון.

47.התובעת אישרה בחקירתה כי :

" ש. אז האם נכון יהיה להסיק שאין לך הפסדי שכר בהשוואה לשכרך ערב התאונה בשנים מאז ועד היום ושעשית למעשה את אותו התקדמות בחייך כפי שהיית עושה גם אלמלא התאונה. ת. כן למעט העצירות בגלל הניתוח, הפסקתי לימודים כל דברים שהייתי צריכה לשנות בין לבין אותו מסלול".

היא אמנם טענה, ביחס להפסדי שכר בעבר - כי נגרמו לה כאלו, אך לא הציגה אסמכתאות:

"ש. תסכימי עמי שלא נגרם לך שום הפסד מאז אותה תאונה, נכון לערב מועד התאונה ועד היום. ת. היה לי על הימים שהייתי מושבתת, על הימים אחרי התאונה שעבדתי חצאי ימים בחנות נעלים, שוב, רק בתקופות שהייתי צריכה ללכת לטיפולים, ביטוח לאומי.

ש. יש לך אסמכתאות לכל הדברים האלה. כמה ימים נעדרת, אישורי מחלה. ת. כן, יש לי. ממה שאני יודעת הבאתי בזמנו לעוה"ד את כל ימי המחלה שהיו לי, שלא יכולתי לעבוד.

ש. היכן זה תפני אותי. ת. לא יודעת.

ש. זה התצהיר שלך. תפני אותי למה שקיים בתצהיר שלך ובנספחים שלך מבחינת הוכחה להפסדי שכר בפועל. ת. לא יודעת להראות לך היכן זה בדיוק. הוספתי בזמנו.

(עמ' 17 ש' 24 עד עמ' 18, ש' 12 לפרוטוקול).

48.בכל הנוגע לתפקודה מאז שהתייצבה נכותה, ובהווה, עדותה של התובעת היא עדות יחידה של בעל דין. לא זו בלבד שאמה של התובעת מתמקדת בנושא זה בעזרה שהעניקה לה בתקופת ההחלמה; בנוסף, התובעת לא זימנה לעדות את מי ממעסיקיה או לכל הפחות עמיתיה באותו מקום עבודה שנתיים האחרונות, או את אלו שעבדה עמם במהלך השנים מאז התאונה ועד תחילת עבודתה הנוכחית היא אף לא זימנה את בן זוגה. כפי שניתן לראות - התובעת הצליחה לממש את תכניותיה למרות התאונה, סיימה את לימודיה, היא עבדה במקביל ללימודיה גם בתקופת אי הכושר הזמני, ושכרה הושבח.

49. נתתי את הדעת לקביעות המומחה, למפורט בחוות דעתו, בכל הנוגע למהלך הבדיקה הקלינית, וממצאיה; למהלך חייה התעסוקתי של התובעת בשנים שחלפו מאז התאונה, לכך שסיימה את לימודיה, וכי לא הוכח שעבודתה מצריכה מאמץ פיזי; עוד לא הוכח ששכרה נמוך מכפי שהייתה אמורה להשתכר אלמלא הנכות בקרסולה השמאלי; התובעת גם לא הוכיחה עד כמה היא מתקשה בתפקוד יומיומי בביתה ובכלל.

מכל האמור, לא שוכנעתי שיש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור הנכות הרפואית, כבקשתה. מצאתי, שלכל היותר, הן דומות. המשמעות של קביעה זו, תילקח בחשבון בעת הערכת הפיצוי המגיע בראשי הנזק הרלבנטיים.

חישוב הנזק

50. נזק לא ממוני בגין כאב וסבל: בשים לב לשיעור הנכות, המהלך הרפואי התעסוקתי והאישי כמתואר לעיל, ויתר שיקולים הצריכים לעניין – אני מעמידה את שווי הנזק הלא ממנוי בגין כאב וסבל, על הסך של 50,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

51. הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות:

בתצהירה, מבקשת התובעת לפסוק לה הפסדי שכר בעבר בהתאם לאחוזי הנכות הזמנית שקבע המומחה, על בסיס שכרה ערב התאונה, בהתאם לנתוני המל"ל, ולעתיד - על השכר הממוצע במשק. בסיכומיה, היא מבקשת לפסוק לה פיצוי על בסיס שכרה בהווה, של 12,000 ₪ בחודש.

52.שכרה הממוצע של התובעת עובר לתאונה, הועמד ע"י המל"ל על 4,422 ₪ (נספח אחרון לתצהירה). יוער, שמתלושי שכר שצורפו לתצהיר התובעת, היא החלה בעבודתה בחנות הנעליים רק בחודש יוני 2013, דהיינו כחודש עובר לתאונה. שכרה כמוכרת נעליים היה, על פי עדותה - 2,000 ₪ (סעיף 49 לתצהירה וכן עמ' 17 ש' 15-12 לפרוטוקול). יש להניח אפוא שבסיס ההכנסות חושב ע"י המל"ל על פי הכנסות גם מעבודה קודמת, במשך 5 חודשים בשנת 2012 (ראו בדוח רציפות ביטוח שצורף כנספח למוצגי הנתבעת), ועוד מלפני היותה סטודנטית.

כמפורט לעיל בפרק העוסק בנכות תפקודית, החל מחודש ינואר 2017 ועד היום, התובעת עובדת בחברת טכנולוגיה , ולדבריה שכרה כיום 12,000 ₪ ברוטו (עמ' 17 ש' 26 לפרוטוקול).

53.כפי שפורט לעיל, תלושי השכר מעידים על עבודה רצופה אחרי התאונה (למעט ציון של 15 ימי מחלה בחודש אוקטובר 2014). כך, לא נרשם ניצול ימי מחלה בחודשים הסמוכים לתאונה, בעבודתה בחנות הנעליים. גם לו קיבלתי שהיו היעדרויות במועד כזה או אחר, הרי שלא הוכח כי לא נוצלו ימי מחלה, או כי התובעת, שהייתה סטודנטית עד חודש יולי 2018, יכולה הייתה לעבוד בהיקף מלא מזה שעבדה בו בפועל. מכאן – שלא הוכח הפסד שכר בעבר.

54.אשר לפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: לאחר שבחנתי את כלל הנתונים, שוכנעתי כי יש להעריך את הנזק בגין פגיעה בכושר ההשתכרות, על דרך של אומדן גלובלי, תוך יישום ההשלכות המתבקשות של הנכות הרפואית והתפקודית בענייננו.

55.בהתאם לכך, אני מעמידה את הפיצוי לתובעת עד סיום תוחלת חיי העבודה שלה כשכירה (גיל 67), על דרך של אומדן גלובלי, תוך התחשבות במגיע על פי הפסיקה בגין רכיב אובדן ההפרשות לפנסיה- על סכום כולל של 150,000 ₪. הסכום הנ"ל לוקח בחשבון גם את רכיב ההפרשות לפנסיה בהתאם לפסיקה הרלבנטית, והוא נכון למועד פסק הדין.

56. עזרת הזולת :

אין חולק שהתובעת לא העסיקה עד כה עזרה בשכר. ברם, התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת בני משפחה, ככל שזו חורגת מהמקובל והמצופה בין בני משפחה, הן בגין תקופת אי הכושר הזמני, מהלך הטיפולים וההחלמה, ועד שנכותה הצמיתה התייצבה, וכן מאז ולעתיד, עד תוחלת חייה. התובעת העמידה את תביעתה בראש נזק זה על סכום גלובלי של 30,000 ₪, לעבר ולעתיד גם יחד. על יסוד כל המצוי בפני, הסכום הנדרש אינו עולה על הערכת נזק סבירה בפריט זה, ולכן תביעתה בעניין זה מתקבלת. הסכום נכון למועד פסק הדין.

57. הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים:

התובעת עותרת לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לצורך טיפולים, לעבר ולעתיד. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ולכן התובעת זכאית להחזר הוצאותיה על ידי המל"ל. לא הוכח לפני כי נגרמו הוצאות שלא כוסו לאחר דרישה למל"ל, או בכלל. יוער אף, שהמומחה קבע בחוות דעתו, כמפורט לעיל, כי לא התרשם שהתובעת תידרש לטיפול מיוחד בעתיד. זאת ועוד. התובעת אישרה שהיא מודעת לזכויותיה. היא אישרה שעוה"ד שלה טיפל בכך והיא אף קיבלה כספים מהמל"ל (ראו עמ' 18 ש' 25 עד עמ' 19 ש' 9 לפרוטוקול). אשר על כן, דין הדרישה לפיצוי בראש נזק זה - להידחות.

58. סיכום ביניים: 

סך אומדן נזקה של התובעת בגין התאונה, בהתאם למפורט לעיל, הוא 230,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

59. ניכוי תקבולי המל"ל:

שווי תקבולי המל"ל המפורטים במסמך המצורף לתצהיר התובעת (במעוגל): 31,000 ₪, נכון למועד פסק הדין. סכום זה ינוכה מהערכת הנזק.

60.לאור האמור- נזקה של התובעת בגין התאונה, עומד על הסך של 199,000 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

שטר הקבלה ושחרור

61.ככל שהיה מדובר בתובענה נזיקית רגילה, הרי שהדיון בה ופסק הדין היו מסתיימים בנקודה זו.

ברם, אין חולק בין הצדדים, כי ביום 26.5.14 חתמה התובעת על שטר קבלה ושחרור; בו הצהירה התובעת, שהיא מסכימה לקבל מהנתבעת סך של 2,000 ₪, וכי כנגד תשלום זה, לא יהיו לה כל תביעות נוספות בקשר לאירוע התאונה.

הצדדים חלוקים בשאלת תוקפו של השטר.

העובדות שקדמו לחתימה על השטר, כפי שהוכחו

62.כפי שפורט לעיל, ביום 11.7.13 נפגעה התובעת כתוצאה ממפגע שהיה ממוקם על המדרכה במסלול הליכתה.

63.ביום 21.11.13 פנתה אימה של התובעת למחלקת פניות הציבור בשל עירית רחובות ודיווחה על אירוע התאונה.

64.כחודש לאחר מכן, יצר החוקר קשר טלפוני עם התובעת עצמה, והם קבעו להיפגש.

65.ביום 26.12.13 נפגשה התובעת לראשונה עם החוקר במקום התאונה. התובעת הראתה לחוקר את המפגע, והסבירה לו את גרסתה בדבר אופן קרות התאונה.

66.אין מחלוקת, כי החוקר מטעם הנתבעת הבהיר לתובעת שאין מדובר במפגע שיש בו כדי לזכות אותה בעילת תביעה, וכי מוטב לה לוותר.

לטענת התובעת, החוקר עמד על כך שמדובר בבליטה קטנה העומדת בתקן (תקן שלא הוצג לבית המשפט), וכי על כן האחריות לאירוע התאונה מוטלת עליה בלבד.

67.החוקר הבהיר לתובעת, כי עליה להגיע למשרדו על מנת לאסוף משם טפסים ולחתום עליהם. או אז התברר לשניים כי החוקר מתגורר במושב בו גדלה אימה של התובעת, ובו מתגוררת עד היום משפחתה. כך גילו השניים כי החוקר מכיר את אימה של התובעת.

68. לאחר שהתובעת שבה לביתה, היא סיפרה לאימה על הפגישה, וזו התקשרה לחוקר. אימה של התובעת הצהירה שבשל היכרותם, השיחה התקיימה בנימה אישית. החוקר סיפר על המפגע ואמר לאם שאין לתובעת כל סיכוי לקבל פיצוי מהעירייה, משום שהמפגע עומד בתקן, והאחריות לקרות התאונה היא של התובעת בלבד (ר' ס' 10 לתצהיר האם וס' ה לתצהיר החוקר).

69.כעבור פרק זמן, נפגשה אימה של התובעת עם החוקר במשרדו שבמושב, כדי לאסוף את המסמכים. החוקר חזר על הדברים כי לתובעת אין כל סיכוי לקבל פיצוי מהנתבעת.

70.ביום 26.5.14 נפגשו התובעת והחוקר בקניון רחובות, על מנת לחתום על השטר. במהלך הפגישה כתב החוקר על השטר את הסך של 2,000 ₪ וחזר על כך שאין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת.

התובעת חתמה על השטר.

טעות והטעיה - המסגרת הנורמטיבית

71."כאשר נגרמת טעותו של מתקשר בחוזה על ידי הצד השני, רשאי הטועה לבטל את החוזה" (ג' שלו, דיני חוזים החלק הכללי תשס"ה- 2005 עמ' 313.)

72.סעיף 14 לחוק החוזים עוסק בטעות וקובע כדלקמן:

"(א)מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.

(ב)מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

(ג)טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.

(ד)"טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה."

73.סעיף 15 לחוק החוזים עוסק בהטעיה וקובע כדלקמן:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

74.בעניין ע"א 2469/06 סויסה נ' זאגא (פורסם בנבו 18.8.08) נקבע בין היתר כדלקמן:

"העילה לביטול חוזה בשל הטעיה קמה אפוא בהתקיים היסודות הבאים: א) טעות אצל אחד הצדדים שהתקשרו בחוזה ב) הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד ג) קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי (לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי) 313-314 (2005) (להלן: שלו)).

טעות היא הערכה שגויה של מציאות הדברים כהווייתה ופעולה הננקטת מתוך הנחת קיומה של מציאות מדומה כזו עלולה ללקות בפגם קוגנטיבי במרכיב הרצייה (ראו: ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס, פ"ד נז(4) 817, 840 (להלן: עניין שלזינגר); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים 668 (כרך ב', 1992) (להלן: פרידמן וכהן); שלו, 277))."

75.הטעיה בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים אינה מחייבת להיעשות במכוון, גם מצג שווא הנעשה ברשלנות עשוי להיכנס לגדרי הסעיף. "כל טעות מוסבת מהווה הטעיה, בלי צורך להתחקות אחר מצב דעתו של המטעה: האם התכוון להטעות או שמא נהג בפזיזות או רשלנות" (ר' שלו עמ' 322). ר' גם ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך ב', עמ' 784 .

76.בת"א 28538-10-15 דרוק ואח' נ' סגל ואח' (פורסם ביום 23.5.18) נקבע כדלקמן:

"את עילת הצגת מצג שווא הגדירה הפסיקה כהצגת מצג לגבי מציאות שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, בין אם הוצג בכוונה להטעות ובין אם הוצג ברשלנות. מצג שווא יכול שיעשה באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדויקים ויכול שיהיה פסיבי, בדרך של מחדל בהצגת נתונים הכרחיים. קיומו של מצג שווא יכול להצמיח מספר עילות תביעה בדיני החוזים - משא ומתן בחוסר תום לב והטעיה וכן עוולות נזיקיות כתרמית או הצגת מצג שווא רשלני (ראו ע"א 3824/13 SF נ' יניב ואח' [פורסם בנבו] (2016); ת"א 34172-09-10 ניר נ' אס אף ווינג השקעות נדל"ן בחו"ל [פורסם בנבו] (2017))."

77.יובהר כבר עתה, כי העיקרון לפיו מצג שווא רשלני מגבש גם את עילת ההטעיה החוזית, נכון בעיני, וודאי מקום בו קיימים פערי כוחות ידועים בין הצדדים הרלוונטיים למידע המטעה.

דיון והכרעה בבקשה לביטול השטר

78. התובעת הוכיחה שחתמה על השטר מכיוון שסמכה והסתמכה על המצג של החוקר, לפיו אין לנתבעת כל אחריות כלפיה.

79.אולם, כדי שהתובעת תהיה זכאית לביטול השטר, עליה להוכיח כי ההתקשרות נעשתה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה, או לכל הפחות - הטעיה ברשלנות.

80.החוקר הצהיר והעיד כי לדעתו אין מדובר במפגע, וכי אותם שפתי מתכת שנשארו במדרכה, הם מינוריים ולא מטילים אחריות על הנתבעת (ר' ס' ב' לתצהירו ועמ' 31 לפרוטוקול).

התרשמתי מכלל העדויות (אף מעדותו של החוקר עצמו) כי החוקר היה מאוד נחוש, ברור ובטוח בעצמו, וכי לא הותיר מקום רב לספק אצל התובעת ואימה, שאין כל סיכוי לתביעה של התובעת כנגד הנתבעת.

81.החוקר טעה. כפי שהוכרע לעיל- מדובר במפגע. החוקר הציג לתובעת מצג מוטעה, ולכל הפחות רשלני, ועל בסיסו נחתם השטר.

82.יש לציין, כי החוקר הוסיף בתצהירו ובעדותו שהציג לתובעת תמונת מצב, על פיה אין לנתבעת אחריות כלפיה, עקב קיומם של גורמים נוספים פרט למפגע: קיומו של התמרור ומצבה הרפואי של התובעת.

הן בתצהירן והן בעדותן, עמדו התובעת ואימה על כך ששני נושאים אלו כלל לא הועלו, וכי החוקר התעסק רק בעניין המפגע ועמידותו בתקן.

83.לעניין התמרור - כפי שכבר קבעתי לעיל, הוכח שהוא לא היה קיים במקום במועד התאונה; אני מעדיפה בעניין זה את גרסת התובעת, וקובעת שהחוקר לא העלה נושא זה בשיחה עמה. כפי שהוכח לעיל, הנושא לא קיבל ביטויי בדו"ח החקירה שתיעד החוקר.

84.לעניין מצבה הרפואי של התובעת – טען החוקר כי לקח בחשבון את מצבה הרפואי של התובעת, וכי במסמכים הרפואיים לא היו דברים מהותיים מבחינת הפגיעה. בחקירתו - הוסיף כי התובעת ציינה לפניו שהיא בריאה (עמ' 31 לפרוטוקול).

54.ראשית, לא הוברר אילו מסמכים רפואיים היו מצויים ברשות החוקר, שלא הציג אסמכתאות להכשרתו או ניסיונו בענייני רפואה, כאלו שיצדיקו הסתמכות על מצבה הרפואי של התובעת. ככל שעשה כך, הרי שיש בכך כדי לחזק את רשלנותו ביצירת מצג שווא רשלני.

86.שנית, מעדויות התובעת ואימה עולה כי החוקר כלל לא התעניין בדבר מצבה הרפואי של התובעת, ובהיעדר דו"ח החקירה בתיק - הרי שגם לא נמצא בפני תיעוד לתמוך בגרסתו זו.

ראו בהקשר זה את עדותה של התובעת בעמ' 16-17 לפרוטוקול וכן את עדות אימה בעמ' 23 לפרוטוקול כדלקמן:

"ש. עוד משהו שעוזי החוקר אמר לי, הוא אמר לי שגם בפגישה בינכם וגם קודם בטלפון הוא שאל אותך אם התובעת סיימה את הטיפולים והבדיקות הרפואיים

ת. הוא לא שאל לשלומה, הוא לא אמר מילה וגם לא יכולתי להגיד לו שהיא סיימה כי היא הייתה בשיא הטיפולים. הוא גם לא אמר לי ללכת לעו"ד ולביטוח לאומי".

87.שלישית, לפי המסמכים שהוצגו לבית המשפט –התובעת הייתה באותה תקופה בטיפולים, כך שממילא, גם אם החוקר "שקלל" את סיכויי התובעת במועד החתימה על השטר, הדבר נעשה באופן רשלני, ועוד לפני שמצוי בידי התובעת מצבה הסופי הרפואי בעקבות התאונה.

88.מכל האמור, שוכנעתי כי החוקר כלל לא בחן או התעניין במצבה הרפואי של התובעת והמצג אותו הציג היה מבוסס אך ורק על אמונתו כי אין מדובר במפגע.

89.לא יכול להיות חולק, כי לחוקר יתרון מקצועי מתוקף היותו הגורם המטפל במקרים מסוג זה עבור הנתבעת; הוא אף העיד כי הוא בעל ניסיון של 30 שנה, וכי הוא מתעסק בנושאים של תאונות, חבויות וצדדי ג' (ר' עמ' 32 לפרוטוקול).

90.שוכנעתי, כי למרות פערי הידע והניסיון הרלבנטיים בין החוקר לבין התובעת, לטובת החוקר, הוא לא הפנה אותה להתייעץ עם גורם מקצועי, ולא פרש לפניה את מכלול האפשרויות שלרשותה.

בעניין זה, קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, ואני מעדיפה בנקודה זו את גרסת התובעת ואימה, על פני גרסת החוקר.

91.במהלך עדותו של החוקר התברר, כי הוא ערך תיעוד של החקירה באמצעות דו"ח חקירה ובאמצעות הקלטה של השיחות (ר' עמ' 26 לפרוטוקול).

בפועל - הוגשו לתיק בית המשפט רק תמונות שצילם החוקר ממקום התאונה.

בחקירתו התברר, כי תיק החקירה קיים ואף מצוי בידי ב"כ הנתבעת- אך לא הוגש.

החוקר טען כי השמיד את ההקלטה מכיוון שהתיק סולק, ולא היה בה עוד צורך. הסבר החוקר בעניין זה אינו מתיישב עם העובדה שהתמונות ודו"ח החקירה כן נשמרו, ולכל הפחות – יש בכך משום התרשלות.

הימנעות החוקר מהצגת ההקלטות, או לכל הפחות דו"ח החקירה - פועלת לרעת הנתבעת.

המסקנה המתבקשת הינה, כי אין בהקלטות, או בדו"ח החקירה, כדי לתמוך בטענת החוקר כי הפנה את התובעת לקבלת יעוץ לפני שהיא חותמת על השטר.

92.התובעת הוכיחה, כי חלק משמעותי מהסתמכותה על החוקר נבע מהיכרותו האישית עם אימה, ועובדת היותם בני אותו מושב. אמנם החוקר ניסה בעדותו להקטין את רמת ההיכרות, אך התרשמתי כי הוא עצמו עשה שימוש בבסיס ההיכרות כדי לסיים את התלונה הנוגעת לתאונה דנן.

התובעת העידה בעניין זה בעמ' 15-16 כדלקמן:

"ש. בכל אותה תקופה את בדקת או התייעצת עם אנשים? גוגל?

ת. לא, סמכתי על עוזי, הוא בן מושב, למה שהוא יעבוד עלינו? הוא מכיר את אמא שלי מגיל 0. אם זה חוקר אחר שאני לא מכירה לא הייתי נותנת אמון, אבל אם זה חוקר שמכיר את אמא שלי והיא אמרה לי שזה עוזי אז סמכתי על מה שהיא אומרת.

ש. ואז אתם נפגשתם ב- 26/5, היכן נפגשתם?

ת. אם אני זוכרת נכון נפגשנו במקום התאונה ואז הלכנו לקניון, זה ממש קרוב, ואז ישבנו באזור של האוכל, הוא הביא את השטר ואז הוא אמר לי.. הוא דיבר איתי על 1000 ₪. באיזה שהוא שלב גם אר לאמי בגלל שאני מכר אעשה בשבילכם 2,000 ₪ הוציא את השטר בקניון ורשם על שטר 2,000 ₪ אמר דיברתי עם אמך אני עושה למענכם למרות ש 1,000 ₪ לא בטוח שהייתם מקבלים בגלל ההיכרות.

ש. מפנה לנספח א, זה השטר שהראה לך ונתן לך לחתום.

ת. כן.

ש. זו חתימה שלך.

ת. מאשרת (נספח א' לתיק מוצגי הנתבע)

ש. ז"א הייתה אווירה נינוחה, ישבתם בבית קפה משפחתי אף אחד לא כפה עלייך שום דבר לא הכריח אותך זה לא נעשה בכפייה נכון.

ת. לא אמרתי שהוא כפה עלי סמכתי עליו זה מישהו שאמי מכירה, להפך היה יותר נחמד .

ש. הוא לא הצמיד לך אקדח לרקה לא איים עלייך לחתום.

ת. הוא כל הזמן אמר לי סמכי עלי, אנו מכירים, את יכולה לחתום, הכול טוב, אפילו לא קראתי את השטר, אמר לי הכול טוב תחתמי וזרמתי.

ש. בשום רגע לא היה אגרסיבי .

ת. נהפוך הוא אפילו חברים.

ש. ז"א, אם אני מבין נכון ותאשרי לי זאת, את ידעת שב 2,000 ₪ שהוא משלם לך על השטר שאת חומת את מקבלת 2,000 ₪ נכון .

ת. כן. זה מה שהוא אמר.

ש. כך את הבנת .

ת. זה מה שהבנתי ממנו.

ש. על סמך מה הוא שילם לך 2,000 ₪ .

ת. על סמך שהוא מכיר , על עוגמת נפש של הנפילה.

ש. את ידעת שבעקבות אותה נפילה את מקבלת 2,000 ₪ ובזה נגמר כל הסיפור .

ת. כן. כי סמכתי עליו."

אימה של התובעת העידה כי הבינה מהחוקר שאין כל סיכוי לתביעה, וכי הוא נלחם ועשה הכל למענן (עמ' 23 לפרוטוקול).

93.המסקנה העולה מן האמור, היא שהחוקר ביצע לכל הפחות מצג שווא רשלני כלפי התובעת, כאשר הציג לפניה, מעצם תפקידו ומתוך ניסיונו, תמונת מצב שגויה, על פיה אין מדובר במפגע, וכי הנתבעת אינה אחראית לקרות התאונה.

בעקבות מצג שווא זה, הוטעתה התובעת לסבור שהנתבעת אינה אחראית לתאונה, וכיאין לה כל סיכוי בתביעה כנגדה.

יובהר, כי אין מדובר בטעות שולית, אלא בטעות יסודית- מכיוון שאילו ידעה התובעת כי לנתבעת אחריות לקרות התאונה לא הייתה חותמת על השטר.

בכך מתקיימים בענייננו כל יסודות עילת ההטעיה: טעות, הטעיה, וקשר סיבתי הן בין ההטעיה לטעות והן בין הטעות להתקשרות בהסכם.

94.בנסיבות העניין, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי לכל הפחות מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

95.התובעת הוכיחה שהסתמכה על דבריו של החוקר, בין היתר בשל היכרות אישית של אימה עמו. בנסיבות אלו, גם אם הייתה לתובעת התרשלות מסוימת בהתקשרות בכך שלא פנתה לייעוץ נוסף הרי שמדובר בהתרשלות ברף הנמוך. ממילא ההלכה היא כי התרשלות של הצד הטועה - אין בה כדי לשלול את קיום עילת ההטעיה לפי ס' 15 לחוק החוזים (ר' עניין סויסה). הביטוי להתרשלות התובעת בכל הנוגע לתהליך חתימתה על השטר, יינתן בהמשך.

96.הנתבעת, בסיכומיה, התייחסה לסכנה בביטול שטר; לשיטתה - המשמעות היא שאין יותר תוקף להסכמי פשרה בין הצדדים ותלונות לא יסתיימו יותר בהסכמי פשרה.

לטעמי - דין הטענה זו להידחות, ואנמק.

97.הסכם פשרה הוא חוזה לכל דבר, ועליו לעמוד באותם כללים ותנאים הקבועים בחוק החוזים.

אם תקבל טענת הנתבעת, הרי שהמשמעות היא כי לעולם לא ניתן יהיה לבטל חוזה וכי אין כל משמעות לפרק ב' לחוק החוזים. נפגעים יחששו לחתום על הסכמי פשרה, מהחשש כי ככל ויש פגם בכריתתו- לעולם לא ניתן יהיה לתקנו.

לדידי, בביטולו של הסכם פשרה, בנסיבות המתאימות, יש כדי לחזק את מעמדם של הסכמי פשרה, ולהביא את הצדדים לו להבנה כי הסכמים אלו, כמו כל חוזה אחר - כפופים לדין.

הנסיבות של המקרה דנן חריגות ומיוחדות, ואני קובעת, שבהן - התובעת עמדה בנטל להוכיח כי נפל פגם בכריתתו של החוזה. נסיבות אלה מצדיקות ביטולו של השטר.

ניכוי הסכום ששולם מכוח השטר

98.אין מחלוקת, כי התובעת לא השיבה את הסך של 2,000 ₪ שקיבלה במסגרת החתימה על השטר ביום 26.5.14. סכום זה יש לנכות מנזקי התובעת. שוויו להיום: 2,104 ₪.

סוף דבר 

99.התביעה, בנסיבותיה המיוחדות, מתקבלת.

99.מכל האמור – אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, בגין נזקיה הנובעים מהתאונה דנן, פיצוי בסך של 196,896 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

100.בנסיבות המיוחדות של תיק זה, ובשים לב לכך שגם לתובעת אשם מסוים בחתימתה על, בכך שלא ערכה בעצמה את הבדיקות הנדרשות קודם לחתימה, ולכך שנקבע כי החוקר לא פעל בזדון ומתוך כוונה להטעות, אלא בהתרשלות - מצאתי כי ראוי שבתיק זה, כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות ובשכ"ט עורך דינו.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.