ת"א 61367-05-16 שאול אסרף ובניו,חברה לבניה בע"מ נ' ניר - מרכז מסחרי פ"ת בע"מ

התובעת הגישה נגד הנתבעת כתב תביעה שבו ביקשה לאכוף על הנתבעת הסכם פשרה שנעשה בין הצדדים במסגרת בוררות, שניתן לו תוקף של פסק דין, בתיק ה"פ 7072/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 10.6.08 (להלן: "הסכם הפשרה"), שקבע בין השאר כי הנתבעת תשלם לתובעת חלק מסכום פסק הדין שנפסק שם, בשטחים בפרויקט בניה של מרכז מסחרי באזור מתחם השוק בפינת הרחובות גוטמן וליפקס בפתח תקווה.

התובעת מבקשת בתביעתה לחייב את הנתבעת להעביר על שמה את חנויות 20 ו- 21 בפרויקט, ובנוסף, הפרש התחשבנות בין הצדדים בסכומים של 66,855 ₪ ו- 115,601 ₪.

לחילופין מבקשת התובעת בתביעתה, ליתן סעד הצהרתי לפיו אין לנתבעת זכות להעביר לה חנויות אחרות חלף החנויות 20 ו- 21 שהוסכם עליהן, וכפועל יוצא לשלם לתובעת בכסף את שנקבע בפסק הדין.

עוד בנוסף מבקשת התובעת, להורות לנתבעת להעביר לה אסמכתאות להעברת סכום של 70,000 ₪ לשתי עמותות שנקבעו בהסכם הפשרה, לאחר שהוסכם בו כי אם לא תעשה כן תוך 6 חודשים מיום הסכם הפשרה, ייזקף הסכום לזכות התובעת.

הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה נגדה על הסף (בקשה 3), בטענות הבאות: היעדר יריבות - שכן החנויות 20 ו- 21 אינן עוד בבעלות הנתבעת, לאחר שהנתבעת מכרה חנויות אלו לחברה אחרת; הסעד החלופי שמבקשת התובעת להצהיר כי אין לנתבעת זכות להעביר לתובעת חנויות אחרות חלף החנויות שהוסכם עליהן וכפועל יוצא על הנתבעת לשלם בכסף את הנקבע בהסכם הפשרה, הוא בעל שווי כספי שאינו מגיע למסגרת סמכותו של בית משפט זה; התביעה להעביר אסמכתאות בגין תרומה בסכום של 70,000 ₪ איננה במסגרת סמכות בית משפט זה, תביעה זו גם התיישנה, ואף קיים מעשה בית דין והשתק פלוגתא בעניינה; כמו כן, התובעת שילמה אגרה בלתי מספקת בגין התובענה, על פי סעד הצהרתי במקום על פי השווי הכספי הנכון.

התובעת טוענת בתגובה, כי השאלה אם כתב התביעה מגלה עילה, מוכרעת בשלב זה על פי הנטען בכתב התביעה ללא ראיות נוספות; לחילופין, גם אם הנתבעת העבירה את הזכויות בחנויות 20 ו- 21 לצד שלישי עדיין קיימות עילות תביעה חלופיות שיש לדון בהן; לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה מאחר שהתביעה נוגעת למקרקעין, שכן הסעד המבוקש עניינו שאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר מקרקעין; היה ואין לבית המשפט כאן סמכות לדון בתביעה, אין למחוק או לדחות אותה אלא להעבירה לבית המשפט המוסמך; אין התיישנות לגבי המרכיב של 70,000 ₪, כיוון שהתביעה בעניין זה מתבססת על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין; אין השתק פלוגתא כיוון שההליך הקודם היה בעניין בזיון בית משפט והנתבעת לא העלתה בו את נושא העברת 70,000 ₪ ובית המשפט לא דן בעניין זה; האגרה שולמה כדין כיוון שהסעד העיקרי שהתבקש הוא אכיפת הסכם. לחילופין, אין מקום לחייב את התובעת באגרה כתביעה כספית כיוון שהתובעת מבקשת סעד הצהרתי כיצד עליה לפעול מכאן ולהבא.

לאחר הגשת הבקשה לדחייה על הסף ותגובות הצדדים, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה (בקשה 4). בבקשתה ביקשה התובעת למחוק מהתביעה את הסעד הראשי של אכיפת הסכם הפשרה, לפיו התבקש בית המשפט לאכוף על הנתבעת להעביר לבעלות התובעת את החנויות 20 ו- 21. במקום זאת יהיה הסעד המבוקש, להצהיר כי "אין לנתבעת עוד זכות להעביר לתובעת חנויות אחרות כביצוע החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין, וכפועל יוצא על הנתבעת לשלם בכסף את שנקבע בפסק הדין שאישר את הסכמת הצדדים ולא בשטחים". הסעד הנוסף שהתבקש, להורות לנתבעת להעביר לתובעת אסמכתאות על העברת סכום של 70,000 ₪ כתרומה לשתי העמותות המפורטות בהסכם הפשרה, נשאר בעינו.