לפניי בקשת צדדי ג' לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף מחמת היעדר יריבות משפטית וקיומו של מעשה בית דין כלפי צד ג' 2.
1.ביסוד הבקשה עומדת תביעה שהגיש המשיב הפורמאלי (להלן: "ספרא") כנגד המשיב (להלן: "עדיני"), עורך דין שייצג את ספרא בשתי תביעות ייצוגיות, לחיובו לשאת בתשלום והשתתפות בשכרם של המומחים שנתנו חוות דעת בתביעות הייצוגיות, ככל שספרא יידרש לשאת בתשלום כלשהו בגין שכרם. המומחים על פי כתב התביעה הם המבקשים 2 ו-3.
קדמה לתביעה זו, תביעה שהגישו המבקשים 2-3 כנגד ספרא לתשלום שכרם, המתבררת בתיק תא"ק 38950-09-16.
2.עדיני הגיש תביעה שכנגד כנגד ספרא לחיובו בתשלום כספים שקיבל ביתר במסגרת הסכם הפשרה בתביעות הייצוגיות ושלח הודעה לצד שלישי כנגד המבקשים, אותה מבוקש לסלק על הסף.
בגדרה של ההודעה לצד שלישי מכחיש עדיני מחויבות לשאת בשכרם של המומחים וטוען כי צדדי ג' התקשרו עם ספרא, כי לו אין חבות כלפי צדדי ג' לתשלום שכרם, הוא לא התקשר עמם ו/או שכר את שירותיהם ו/או הבטיח להם כי יישא בשכרם, וככל שתתקבל תביעת ספרא נגדו והוא יחויב בשכרם של מי מצדדי ג', הוא זכאי לשיפוי והשבה מהם (סעיפים 10-11 להודעה). עדיני טוען כי צדדי ג' אינם זכאים לשכר הנתבע משפעלו ברשלנות במתן חוות דעתם בהליך התביעות הייצוגיות, כאשר התקשרו בהסכם שכר טרחה על בסיס הצלחה. בכך, נטען, פגעו צדדי ג' באמינותם בעיני בית המשפט ובהצלחת התביעות הייצוגיות. בשל כך, טוען עדיני, הוא נאלץ להגיע לפשרה בתביעות הייצוגיות ונקבע לו שכר טרחה נמוך מזה שצפוי היה לקבל אילו התובענות היו מתבררות במלואן (ראו סעיפים 14-26 להודעה ביחס למבקשים 1-2 וסעיף 38 ביחס למבקש 3). עוד נטען בהודעה ביחס לצדדי ג' כי הם אינם זכאים לשכר הנתבע, שכן לא השלימו את כל עבודתם ולכל היותר זכאים למחצית ממנו (סעיפים 27-28 להודעה). לגבי המבקש 3 נטען לרשלנות ופגמים במתן חוות הדעת (סעיף 37 להודעה), וכן כי נדרש על ידו שכר ביתר, מעבר להסכם שכר הטרחה בכתב שנחתם עמו (סעיפים 31-34) ואין הצדקה לשכר המבוקש לאור היקף עבודתו בפועל (סעיף 39 להודעה).
3.המבקשים הגישו בקשה לדחיית ההודעה לצד ג' על הסף מחמת חוסר יריבות ומחמת מעשה בית דין בנוגע לצד ג' 2. הוגשה תגובה לבקשה ותשובת המבקשים ואני נדרשת להכרעה;
תמצית טענות הצדדים
4.המבקשים טוענים כי דין ההודעה לצד שלישי נגדם להידחות על הסף ו/או להימחק על הסף מחמת חוסר יריבות משפטית בין המודיע לבינם וכן מחמת מעשה בית דין כלפי המבקש 2.
בנוגע למבקש 1 נטען כי מדובר באדם פרטי, שאינו המומחה שנשכר למתן חוות דעת ואינו מי שנתן את שירותיו בתביעה הייצוגית. מי שנתנה חוות דעת זו חברה בבעלותו (המבקשת 2) אשר היא הגישה את התביעה לתשלום שכרה המתבררת בתא"ק 38950-09-16, ומכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין בעל מניות לתאגיד שבבעלותו, אין מקום למשלוח ההודעה נגדו.
לגבי המבקשים 3-2, נטען בבקשה כי לאור טענת עדיני בכתב ההודעה לצד שלישי להיעדר קשר בינו לבין המומחים, שלטענתו נשכרו על ידי ספרא והתקשרו עם ספרא, מבלי שהוא היה צד להתקשרויות אלה ו/או שכר את שירותם וכן לאור טענותיו בכתב ההגנה בתיק העיקרי ובתביעה שכנגד שהגיש להיעדר יריבות ישירה או עקיפה בינו לבין המומחים, אין יריבות בין עדיני לבין המבקשים והוא אינו רשאי להלין על טיב השירותים שהם סיפקו לספרא ולטעון לרשלנות מומחים עמם לא התקשר. ביתר שאת כאשר ספרא, שלטענת עדיני הוא שהתקשר עם המבקשים וקיבל מהם שירות, אינו טוען לכך.
אשר למבקשת 2 מבוקש לדחות את התביעה על הסף גם בשל קיומו של פסק דין חלוט שקבע את שכרו ואשר לאורו מנוע עדיני מלטעון כנגד גובה שכרו.
5.עדיני טוען מנגד, כי מדובר בבקשת סרק העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, ואין מקום לדחיית הליכי הודעה לצד שלישי מחמת היעדר יריבות. לטענת עדיני במהותו הליך ההודעה לצד ג' יוצר יריבות ישירה בין צד ג' לבין המודיע, גם מקום בו לא הייתה יריבות ישירה ביניהם קודם להגשת התביעה, וזאת משהוגשה כנגד המודיע תביעה לחיובו בתשלום שכרם של צדדי ג' והמודיע טוען כי צד ג' חייב לשפותו. טוען עדיני כי כל עוד ספרא לא תבע אותו לשאת בתשלום שכרם של צדדי ג' לא הייתה יריבות בינו צדדי ג'. אולם מרגע שהוגשה נגדו תביעה במסגרתה הוא נדרש לשאת בתשלום שכרם של צדדי ג', נוצרה לו זכות תביעה כלפי צד ג' לשיפוי ולפיצוי. עדיני מוסיף וטוען כי לגבי ההודעה מתקיימים כל אחד מהתנאים החלופיים של תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, ובנוסף לזכותו לשיפוי ולפיצוי מצדדי ג' בגין כל תשלום שיחויב לשלם לספרא בגין שכרם, קיימת פלוגתא משותפת בינו לבין צדדי ג' הכרוכה בנושא התובענה, הנוגע לשכרם של צדדי ג', ובהקשר זה עומדות לו כל הטענות העומדות לספרא כנגד צדדי ג' וכן טענות שספרא נמנע מהעלאתן.
אשר לטענת מעשה בית דין, טוען עדיני כי לא היה צד להליך שהתנהל בין המבקשת 2 לבין ספרא במסגרתו ניתן פסק הדין, ואין כוחו של פסק הדין ליצור מעשה בית דין כלפיו. מוסיף עדיני וטוען כי פסק הדין בתביעה שבין המבקש 3 לבין ספרא ניתן בהסכמת ספרא, מבלי שהוא היה צד להליך וקיים חשש לקנוניה. כן נטען לחוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך המשפטי מצד צדדי ג' המנהלים תביעה נפרדת בעניין שכרם כנגד ספרא מבלי שעדיני צד, ומבקשים כשהוא נתבע לתשלום שכרם למנוע ממנו מלטעון כנגד שכרם.
6.בתשובה לתגובה חזרו המבקשים על טענותיהם וחידדו כי אין די שמודיע יצביע על זכות להשתתפות בנזק או זכות לקבלת שיפוי הנובעת מהפרת חובת זהירות של הצד השלישי כלפי התובע בתביעה העיקרית. כאשר התובע (ספרא) אינו טוען בכתבי הטענות מטעמו להפרת חובת הזהירות של צד ג' כלפיו, אינו חולק על מקצועיות השירות שסיפקו לו המומחים ועל עצם זכאות המומחים לשכר אלא מעלה טענות בנוגע לשיעורו לגבי המבקש 3, בהיעדר יריבות אישית עצמאית בין עדיני לבין המומחים אין מקום להודעת צד ג' ודינה להידחות על הסף. ביתר שאת לגבי המבקש 1 שהוא באופן אישי לא נשכר על ידי ספרא ואין בתגובת עדיני התייחסות לעניינית לטענה לסילוק ההודעה על הסף נגדו. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אין מדובר בפלוגתא משותפת לכל הצדדים מקום שאין בין עדיני לצדדי ג', על פי עמדתו, קשר חוזי. את טענותיו על עדיני להפנות לספרא המעלה דרישה לתשלום כלפיו ואין הצדקה לגרור את בעלי המקצוע לסכסוך הכספי שבין עדיני לבין ספרא, שעניינו סכסוך בין לקוח לעורך דינו על הוצאות ניהול התביעה הייצוגית. על אחת כמה וכמה כשקיים פסק חלוט בעניין שכרו של המבקשת 2 בהליך בינה לבין ספרא.
דיון והכרעה
7.אקדים אחרית לראשית; בחנתי את כתב ההודעה לצד שלישי ואת טענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה וראיתי להורות על מחיקת הודעת צד ג' על הסף כנגד המבקש 1 ולדחות את הבקשה בנוגע למבקשים 2-3.
8.סעד של סילוק על הסף הוא סעד דראסטי שעל בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו. יש להעדיף, במידת האפשר, ברור ענייני של תובענה על פני חסימת תובע מהבאת ראיותיו, ומקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו. רק במקרים נדירים בהם התביעה על פניה אינה מגלה, ולו צל של עילה, וברור כי אין אפשרות, ולו קלושה שהתובע יקבל את הסעד שהוא מבקש על-פי העובדות והטענות העולות מתביעתו, ייעשה שימוש באמצעי חמור זה (ראו; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155-156; (רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה (29.12.2014)).