בקשה לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט, בגין הפרה נטענת של צו מניעה זמני שאסר על המשיבים להפעיל בצמד דירות שלהם ביפו העתיקה עסק להשכרת חדרי אירוח, צימרים או כל איכסון מלונאי אחר. בקשה זו במקומה, שעה שלא באה טענה של ממש של המשיבים שלפיה הם מקיימים את הצו.
רקע
1.על הרקע לדברים עמדתי בהחלטתי מיום 26.3.15 בבקשה לסעד זמני, שבגדרה ניתן הצו השיפוטי שעל הפרתו מלינים המבקשים. אפנה, ואחזור על עיקרי הדברים בתמצית בלבד:
המבקשים מגדירים עצמם אמנים, שלהם זכות חכירה מן החברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ בדירות במתחם המיועד לשיטתם למגורי אמנים, בכיכר קדומים וסמטת מזל טלה ביפו. למשיבים 1 ו-2 ניתנה בידי חפ"י זכות חכירה באותו מתחם (גוש 7040, חלק מחלקות 73, 122-121, סימון 604 ו-605 בתשריט, הידוע כרח' קדומים 1 ביפו (להלן: דירות המשיבים)). המשיבים מנהלים את שנעשה בדירות באמצעות המשיבה 3. דירות המבקשים מצויות בסמיכות יחסית לדירות המשיבים. לטענת המבקשים בתובענתם ובבקשה לסעד זמני שהגישו, הרי שהמשיבים החליטו להשתמש בדירותיהם כעסק של צימרים ואכסון מלונאי, הכל בניגוד לדין וללא היתר ורישיון, ותוך הקמת מטרד לשכניהם המבקשים. המשיבים בתגובתם חיוו עמדתם, בתמצית, כי אין כל פסול בהשכרת הדירות, אין צורך ברישיון כלשהו, ושיקולים נוספים מובילים לדחיית הבקשה.
2.דיון בבקשה לסעד זמני התקיים ביום 26.3.15, במעמד נציגת עיריית תל אביב, שביארה כי אין אפשרות לעשות שימוש בדירות המשיבים בלא היתר לשימוש חורג, וכי המשיבים אף פעלו להשגת היתר לשימוש חורג, אך המהלך לא הושלם, ובכל זאת מופעלות הדירות לעסקם של המשיבים. על רקע האמור ובמהלך נעשה ניסיון נרחב להביא לידי הסכמה הנסמכת על הגבלת טיב השימוש בדירות, אולם הניסיון לא צלח. לפיכך ניתנה באותו יום ההחלטה, ששללה את גישת המשיבים, לכאורה, כי יש בידם להפעיל עסק בלא היתר ורישיון ובניגוד לתוכנית בניין עיר, ובגדרה הצו הזמני שנתבקש כסעד המרכזי בבקשה לסעדים זמניים, אשר "אוסר על המשיבים (או מי מטעמם) להמשיך ולהפעיל בדירות המשיבים (כהגדרתן בסעיף 1 לעיל) עסק להשכרת חדרי אירוח, צימרים, או כל איכסון מלונאי אחר" (להלן: הצו). לא ראיתי ליתן צווים נוספים שביקשו המבקשים, לאיסור על כל שימוש בנכס בניגוד לדין, בהיות המדובר בצו אמורפי. הצו שניתן הוכפף לבטוחות משמעותיות להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מן הצו במידת הצורך, ועוד נקבע כי הוא לא ייכנס לתוקפו אלא כעבור חודשיים, על מנת לאפשר למשיבים תקופת היערכות ובעיקר כדי לא לפגוע באורחיהם שהזמינו מקומות ביחידות האירוח של המשיבים.
3.המשיבים לא השלימו עם ההחלטה והם השיגו עליה לפני בית המשפט המחוזי הנכבד (רע"א 54550-04-15). בבקשתם, שצורפה להליך כאן, האריכו המשיבים בין היתר בהבהרות מדוע אין השימוש בדירותיהם מגיע כדי "שימוש מלונאי" המחייב היתרים כלשהם. בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופטת ע' צ'רניאק), לאחר שבחן את הבקשה, קבע כי יש לדחותה ולהותיר את הצו על כנו.
4.חלפה תקופת ההיערכות שניתנה למשיבים טרם כניסת הצו לתוקפו. ברם גם משחלפה, טוענים המבקשים, לא שינו המשיבים ממנהגם. בבקשתם לצו לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: הפקודה) טוענים המבקשים כי המשיבים ממשיכים להשתמש בדירותיהם כעסק להשכרת חדרי אירוח, צימרים או איכסון מלונאי, דבר שנאסר עליהם. לעיגון טענתם זו הציגו המבקשים ראיות לכך שהמשיבים ממשיכים להציג את דירותיהם באתרי התיירות השונים באינטרנט. חשוב מכך, הרי שהמבקשים שכרו את שירותיו של חוקר פרטי, אשר הזמין את אחת מדירות המשיבים לימים 16 עד 18 ביוני 2015, שהה בצימר עם אורחת נוספת, ובחן את הנעשה בדירה וסביבותיה. הוא מצא כי תיירים אחרים שהו בדירה הסמוכה של המשיבים, והוא עצמו זכה לאירוח כיד המלך בדירתו שלו. צורף אף תיעוד מצולם מן השהייה, כמו גם מן החשבונית בסך 2,201 ₪ עבור שני לילות האירוח. המבקש 2 הוסיף בתצהירו והלין על כי התנועה והפעילות בדירות לאחר כניסת הצו לתוקפו נותרה כשהייתה, אורחים באים ועוזבים, ושירותי הניקיון והכביסה פעילים במקום.
5.המשיבים נתבקשו ראשית להגיב, ועשו כן, ביום 7.7.15. בתגובתם התמקדו המשיבים בכך שלשיטתם (שאין חולק עוד כי אינה מדויקת) אסר בית המשפט רק על "שימוש מלונאי", ולסברתם השימוש שהם עושים בדירות אינו יכול להיחשב חוקית לשימוש שכזה. הם מוסיפים עוד כי בנסותם לקיים את הצו הם משכירים את הדירות לתקופות של מעל חודש בלבד. בקיצור נמרץ (סעיפים 2 ו-11 לתגובה) טענו המשיבים כי יש בבעלותם יחידות נוספות באיזור (שלא פורטו), וכי לא צוין איזו יחידה מכלל יחידות המשיבים שכר החוקר.
6.בעקבות תגובה זו, ובשים לב לכך שהצו אסר לא רק על שימוש או איכסון מלונאי כטענת המשיבים בתגובה, כי אם על הפעלתו בדירות של "עסק להשכרת חדרי אירוח, צימרים, או כל איכסון מלונאי אחר", הוריתי למשיבים למסור תגובתם לבקשה בזיקה לצו שניתן, לא זה שלא ניתן. המשיבים השלימו תגובתם, ביום 12.7.15. התגובה לא הוסיפה רבות, אך נטען בה כי אין לאסור על המשיבים להשכיר את דירותיהם למגורים, כפי שעושים גם המבקשים.
7.דיון בבקשה התקיים ביום 20.7.15. בגדרו ראיתי לנכון, בהסכמת הצדדים, לבחון חלופות נוספות שייתרו את המחלוקות בין הצדדים, אולם המבקשים הודיעו כפי זכותם המלאה כי הם עומדים על השתת עיצומים מכוח הפקודה לאכיפת הצו כמות שהוא. בדיון העלה המשיב 2 טענה, בשפה רפה וללא פירוט, כי למעשה החוקר הפרטי שהה ביחידה סמוכה אחרת, שאת מספרה לא ידע המשיב 2 לומר (זולת "700 ומשהו", להבדיל מיחידות 604 ו-605, שהן מושא ההליך). הוא שב והלין עוד בדיון על כך שעיריית תל אביב הציגה לו מצג שלפיו יעלה בידו לקבל רישיון לעסק, ולאחר מכן שינתה עורה, דבר שהסב לו ולזוגתו עוגמת נפש רבה. המשיב אף נחקר על תצהירו, וכך גם המבקש 2. לא נתבקשה חקירת החוקר הפרטי. לאחר דברים אלה השלימו הצדדים סיכומיהם בכתב, המבקשים תחילה והמשיבים אחריהם. משנאספו עתה הסיכומים, הגיעה עת הכרעה.