ת"א 56036-01-11 ק' ואח' נ' פ' ואח'

עסקינן בתביעה שהגישו בני זוג, א' צ' וב' ק' (להלן גם: "התובעים"), נגד א' פ' (הנתבע 1) וד' פ' (הנתבעת 2) (להלן גם: "הנתבע" ו-"הנתבעת" בהתאמה), לאכיפת הסכם מכר במקרקעין. הנתבעים הינם גרושים, והדירה נשוא התביעה, הידועה כחלקה 77/29 בגוש 30234, הייתה דירת מגוריהם המשותפת, והיא עודנה רשומה על שם שניהם בחלקים שווים (להלן: "הדירה").

מדובר בתביעה בנושא עסקאות נוגדות, כאשר התובעים עותרים לקביעה כי הסכם המכר שחתמו לרכישת הדירה גובר על הסכם מכר אגב גירושין שנחתם בין הנתבע לנתבעת, על אף שהסכם המכר אגב גירושין קודם בזמן להסכם המכר עליו חתומים התובעים, וזאת מאחר שעובר לחתימתם ניתן פסק בורר בו בוטל ההסכם הקודם שבין הנתבעים; וזאת, על אף שאותו פסק בורר בוטל בהמשך על ידי בית משפט לענייני משפחה, והסכם המכר אגב הגירושין הינו היום תקף. התובעים טוענים כי חתמו על הסכם המכר בתום לב תוך התבססות על הסכמת הנתבעת למכר ועל פסק הבורר שביטל את העסקה הראשונה.

עו"ד שלום כהן מכהן ככונס נכסים לדירה להעברת חלקו של הנתבע לבעלות הנתבעת, על פי מינוי בית המשפט לענייני משפחה ביום 25.3.10 במסגרת תמ"ש 154497/98. עו"ד כהן הודיע כי יכבד את כל החלטה שתתקבל בהליך הנוכחי, והוא נתבע פורמאלי בהליך זה לפי החלטתי מיום 24.2.11.

רקע עובדתי רלוונטי

בהסכם הגירושין בין הנתבעים, אשר אושר בבית הדין הרבני ביום 28.12.94, נקבע כי הדירה תישאר בבעלות שני הצדדים עד אשר תגיע הבת קטנה לגיל 18, או אז תימכר הדירה והתמורה תחולק בין שני הצדדים; ובאם תרצה האישה לרכוש את חלקו של הבעל, תהנה היא מעדיפות על פני כל קונה אחר. כן נקבע כי במקרה של חילוקי דעות, מקבלים הצדדים עליהם בקניין גמור את הבורר הרב ישראל גנס בתור בורר יחיד.

לאחר שהבשילו התנאים לפירוק השותפות, ניתן פסק בורר על ידי הרב גנס (להלן גם: "הבורר") ביום 24.2.05, בו נקבע כי הנתבעת תוכל לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה, בתנאי שתשלם לו תוך שבוע תשלום ראשון בסך 10,000$, והוא בתמורה יפקיד אצל הבורר יפוי כוח בלתי חוזר למכירת הדירה. ביום 31.3.05 חתמו הנתבע והנתבעת על הסכם מכר אגב גירושין, לפיו הנתבע מוכר את חלקו בדירה לנתבעת (להלן: "הסכם מכר אגב גירושין"). לאחר שגילתה הנתבעת כי עקב עיקול שהוטל על חלקו של הנתבע בדירה, היא לא תוכל לקבל משכנתא לצורך תשלום יתרת התמורה, אישר הבורר ביום 26.6.05, לאור פנייתה, כי עיכוב זה לא ייכלל במסגרת 45 הימים האמורים שהוקצבו לה בהסכם להשלמת תשלום התמורה.

על אף קביעת הבורר האמורה, על פיה נשמרה זכותה של הנתבעת לרכוש את חלקו של הנתבע, כאשר התייצבו הצדדים לדיון בבית הדין הרבני, ביום 1.8.05, מסר הנתבע לנתבעת שלושה מסמכים שהוציא הבורר: "הבהרה" מיום 27.6.05; "פסק דין" מיום 10.7.05; ו"פסק דין" מיום 17.7.05, המבטלים למעשה את הסכם המכר בין הנתבעת לנתבע. בפסק הדין הראשון העניק הבורר זכות ראשונית לרכישת הדירה למר ניסים אלקיים, ובפסק השני מיום 17.7.05 נקבע כי מאחר שמר אלקיים לא מימש את זכותו, ניתן תוקף של פסק דין להסכם מכר חדש שנערך בין הנתבע לבין הזוג ק', התובעים בהליך שלפניי. עוד נקבע שם כדלהלן:

"ד' פ' מתבקשת לכבד הסכם זה ולפנות את הדירה לא יאוחר מט"ז אב ולחתום על כל מסמך שתתבקש לצורך השלמת הרכשה ולהעברת הזכויות לטובת הקונים במשרדים המתאימים (טבו וכו').

ביה"ד מתבקש ליתן תוקף פס"ד לזה ולהורות לצדדים לנהוג בהתאם לפה"ד הבורר."

(הטעויות בגוף הטקסט – ב.ג.)

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום בו ניתן פסק הבורר האחרון, היינו, ביום 17.7.05 (ולא בתאריך המופיע על גבי ההסכם, 17.8.05), נחתם הסכם המכר בין התובעים לבין נתבע (להלן: "הסכם המכר"), במסגרתו מכר הנתבע לתובעים את מלוא הזכויות בדירה, לרבות זכויותיה של הנתבעת, מאחר שהסכם המכר נחתם בידיעתה ואישורה (אם כי היא אינה חתומה על ההסכם). לטענת התובעים, הם אף שילמו לנתבע 61,000$ במזומן על חשבון ההסכם; והנתבע מאשר עובדה זו. כאמור, פסק הבורר מיום 17.7.05 מאשר את הסכם המכר האמור שבין הנתבע לק'.